מבוא

העבודה בתחום זכויות האדם, מעניקה לארגונים לא ממשלתיים ברחבי העולם הילה של אמינות ואובייקטיביות המאפשרת להם נגישות לתהליכי קבלת החלטות ממשלתיים ולמימון ממשלתי. למרבה הצער, חלק גדול מהארגונים הלא ממשלתיים מנצלים באופן שגרתי את הרטוריקה של זכויות אדם אוניברסליות והמשפט הבינלאומי לקידום אידאולוגיה קיצונית וקמפיינים פוליטיים.

מספר ארגונים לא ממשלתיים הממומנים על ידי ממשלות אירופה ופועלים בהקשר של הסכסוך הערבי-ישראלי אף מרחיקים לכת, ומשתמשים ב"זכויות אדם"  ובמשפט הבינלאומי כדי לטשטש את הגבול בין קמפיינים "לא אלימים" או קמפיינים ב"דרכי שלום", לבין "התנגדות" אלימה הכוללת התקפות על אזרחים. לחלק מארגונים אלו ישנם גם קשרים לחזית העממית לשחרור פלסטין – ארגון טרור המוגדר ככזה על ידי ארה"ב, האיחוד האירופי, קנדה וישראל. "התנגדות" הוא המושג בו פלסטינים משתמשים כדי לתאר ארגוני טרור שפועלים נגד ישראל כולל החזית העממית, חמאס והג'יהאד האסלאמי. ארגונים רבים המוזכרים בדו"ח זה גם כן משתמשים במושג זה.

באמצעות ניצול השפה של זכויות אדם ובשותפות עם תעשיית ארגונים לא ממשלתיים ממומנים היטב, ארגונים אלו מצליחים לקבל גיבוי לדרישותיהם להקנות לגיטימציה לאידאולוגיה הקיצונית שלהם. המסרים של הארגונים, העומדים בניגוד מוחלט למדיניות של המדינות המממנות אותם, מהדהדים בהקשר העולמי של עליית הפופוליזם וקיצוניות גוברת המעודדת הפחדה, הסתה והטעיה.

החלק הראשון של דו"ח זה מראה שארגונים לא ממשלתיים מטשטשים בהדרגה הבחנות מוסריות ומסלימים באופן הדרגתי את הרטוריקה שלהם בנוגע לאלימות וטרור מ"הגנה על זכויות אדם" דרך "התנגדות בדרכי שלום", "התנגדות עממית" ולבסוף תמיכה גלויה באלימות. החלק השני מספק דוגמאות של ארגונים לא ממשלתיים הממומנים על ידי ממשלות ומקנים לגיטימציה לטרור בעודם טוענים לאג'נדה לא אלימה. לבסוף, הדו"ח יפרט את הקשרים של מספר ארגוני "זכויות אדם" לארגון הטרור החזית העממית.

חשוב לציין כי חלק מארגונים אלו מובילים קמפיינים פוליטיים נגד ישראל כגון BDS (חרם, משיכת השקעות וסנקציות) ולוחמה משפטית.

התנגדות לגיטימית?

מספר ארגונים לא ממשלתיים במימון אירופי מנסים באופן שיטתי ליצור לגיטימציה ל"התנגדות". המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR) מתייחס באופן קבוע להתקפות טרור כחלק מ"זכות לגיטימית להתנגדות לכיבוש"; באפריל 2016, המייסד והמנהל של הארגון, ראג'י סוראני, טען כי "אני חושב שהתנגדות זו הזכות והחובה שלנו". אדאמיר מתייחס לאסירים פלסטינים שהורשעו בעברות ביטחוניות כאל "אסירים פוליטיים", כולל אלו שהורשעו ברצח וניסיון לרצח של אזרחים ישראליים. בנובמבר ,2015 בעיצומו של גל טרור נגד אזרחים ישראליים, אל-חק ו FIDH כתבו מכתב משותף שיועד לשרי החוץ של האיחוד האירופי. המכתב גינה את תגובותיה של ישראל לטרור וכינה אותן ניסיון "לדכא התנגדות פלסטינית לגיטימית לדיכוי הישראלי." ראוי לציין בהקשר זה כי שועאן ג’אברין, מנהל אל-חק ומזכ"ל FIDH, זוהה על-ידי בית המשפט העליון הישראלי כ"בין הפעילים הבכירים של ארגון הטרור החזית העממית" (לפרטים נוספים, ראו סעיף אחרון של דוח זה).

מסמך קיירוס פלסטין, מסמך מפתח עבור כנסיות וארגונים נוצריים ברחבי העולם, המקודם על ידי ועד הכנסיות העולמי ((WCC ואחרים, הוא דוגמא נוספת לטשטוש בין אי-אלימות לבין "התנגדות". לפי המסמך, ישראל מגדירה באופן שקרי "התנגדות חמושה" כטרור, על מנת "לעוות את טבעו האמיתי של הסכסוך, ולהציג אותו כמלחמה ישראלית בטרור, במקום כיבוש ישראלי העומד בפני התנגדות פלסטינית חוקית שמטרתה לסיים אותו"(ההדגשות לא במקור). יתרה מזאת, הארגון הלא ממשלתי קיירוס פלסטין, אשר פרסם את המסמך, פרסם הצהרה בעיצומו של גל טרור נגד אזרחים ישראליים בנובמבר 2015 שנכתב בה כי "אנו מתאבלים על כל הקורבנות החפים מפשע של השבועות האחרונים. התנגדות היא זכות וחובה לנוצרים ולכל הפלסטינים. אנו תומכים בצורה ברורה בזכות זו להתנגד לכיבוש המתמשך ולתוקפנות ממשלות ישראל וקוראים בזאת להתנגדות על ידי הגיון האהבה".

קיירוס מתייחס גם ל- BDSבאותו אופן: "חרם ומשיכת השקעות ככלי לא אלים לצדק, שלום ובטחון לכל…ארגונים אזרחיים פלסטינים, כמו גם ארגונים בינלאומיים, ארגונים לא ממשלתיים ומוסדות דת מסוימים קוראים לאנשים, חברות ומדינות להיות מעורבים במשיכת השקעות ובחרם כלכלי ומסחרי של כל מה שמיוצר על ידי הכיבוש. לתפיסתנו זה מתיישב עם התנגדות בדרכי שלום" (ההדגשות לא במקור).

FIDH, אל-חק וקיירוס פלסטין ממומנים כולם על ידי ממשלות אירופאיות. ממשלות התורמות ל FIDH כוללות את האיחוד האירופי, דנמרק, פינלנד, צרפת, אירלנד, גרמניה, הולנד, נורבגיה ושבדיה. אל-חק ממומן על ידי מנהלת זכויות האדם והמשפט הבינלאומי (המנהלת – מימון משותף של דנמרק, הולנד, שבדיה ושוויץ), נורבגיה, אירלנד ובלגיה. קיירוס פלסטין הוא חלק מפרויקט פיתוח גרמני במימון ממשלתי של ה-Ziviler Friedensdienst (ZFD), תכנית במימון של המשרד הגרמני לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח. שמו של הפרוייקט הוא "טרנספורמציה של קונפליקט בצורה לא אלימה בישראל ובשטחים הפלסטינים" (2017-2014).

האדרת אלימות וטרור בשם זכויות אדם

בפברואר 2017, הארגון הספרדי Novact אירח את הפעילים הפלסטינים מנאל תמימי ומונת'ר עמירה מוועדות תיאום המאבק העממי (PSCC) במסגרת  כנס במימון ממשלת קטלוניה והאיחוד האירופי שכותרתו "לקראת פרדיגמה חדשה: מניעת קיצוניות אלימה." NOVACT  תיאר את שניהם כ"מגיני זכויות אדם".

למרות שעמירה ותמימי הוזמנו במסגרת כנס ל"מניעת אלימות קיצונית", שניהם פרסמו בעבר הצהרות אלימות. בתגובה להפגנה אלימה שאורגנה על ידי מונת'ר עמירה בבית לחם בדצמבר 2016, הוא אמר ל-Ynet: "אנחנו כאן כדי למחות ולומר שהכיבוש והטרור הם שני הצדדים של אותו מטבע. אנחנו רוצים לומר לעולם שהפלסטינים מתמודדים עם טרור מאורגן. נמשיך להתמודד כדי להיאבק בכיבוש הנאצי".

מנאל תמימי משתמשת באופן קבוע ברטוריקה אנטישמית ואלימה בחשבון הטוויטר שלה. באוגוסט 2015 תמימי צייצה, "אני שונאת את ישראל, אני מייחלת לאינתיפאדה שלישית שתגיע במהרה ואנשים יתקוממו ויהרגו את כל המתנחלים הציונים האלו בכל מקום." בספטמבר 2015, ביום כיפור, תמימי צייצה: "הערפד הציוני חוגג את יום הכיפורים שלו על ידי שתיית דם פלסטינים, כן הדם שלנו טהור וטעים אבל הוא יהרוג אותך בסוף."

ארגון PSCC מארגן הפגנות שלעיתים קרובות הופכות לאלימות, משתמש שוב ושוב ברטוריקה של "שהידים" ומפרסם בחשבון הטוויטר שלו תמונות של מפגינים זורקים אבנים.

PSCC פרסם הודעה לעיתונות כדי להגן על עמירה, בה נטען כי "עמירה הגיב לכל השקרים והאשמות השווא, ש'בגלל העמדות הפוליטיות שלי והגנה על זכויות העם שלי, הלובי הציוני תקף אותי ושיגר התראה של טרור לאחר שהם הוציאו תלונה למשטרה הספרדית נגדי…. הלכתי לברצלונה לשאת נאום על BDS והתנגדות עממית" (הדגשה לא במקור). Novact שיתף וקידם הודעה זו.

Novact גם מקנה לגיטימציה ל"התנגדות". במסגרת פרויקט בשם "מעקב אחר חברות אבטחה צבאיות פרטיות וזכויות אדם", במימון עיריית ברצלונה וקבוצת המחקר של אוקספורד (Oxford Research Group – ORG), Novact פרסם דו"ח ב-2015 שנטען בו כי,

"מאז ההכרזה על מדינת ישראל ב-1948, הממשלה הישראלית השתמשה בתירוץ של ביטחון על מנת להצדיק את הכיבוש של העם הפלסטיני, כשהם מבצעים מעשי זוועה איומים ומפרים זכויות אדם…. המושג הישראלי של בטחון קשור קשר הדוק לתפיסה שלהם את הטרור, כשהם מותחים קו דק מאוד בין טרור להתנגדות. הזכות של העם הפלסטיני להתנגד לכיבוש הצבאי הישראלי אינה רק זכות מוסרית אלא גם זכות מוכרת במשפט הבינלאומי המקובל" (ההדגשות אינן במקור).

ORG גם פרסם דו"ח עצמאי במסגרת פרויקט “קבוצת האסטרטגיה הפלסטינית” התומך ב"התנגדות על כל צורותיה כולל התנועה הכלל עולמית ההולכת וגדלה לחרם סנקציות ומשיכת השקעות."

כפי שצוין לעיל, הכנס שאורגן על ידי Novact ובו השתתפו פעילי ה-PSCC, מומן על ידי ממשלת קטלוניה והאיחוד האירופי. Novact, שותף קבוע של PSCC, קיבל 1.3 מיליון אירו ב-2015 מספרד, האו"ם והאיחוד האירופי עבור פעילות הקשורה לסכסוך הפלסטיני-ישראלי. ORG ממומן באופן דומה על ידי ממשלות אירופאיות וקיבל ב-2015 ₤197,820 מנורבגיה עבור "פרויקטים בישראל ובפלסטין" (כ-43% מסך כל ההכנסה של ORG באותה שנה). תורמים נוספים כוללים את האיחוד האירופי, שוויץ, גרמניה (המכון ליחסי חוץ) וCordaid (הולנד).

זהו אינו המקרה היחיד של ממשלות אירופאיות המממנות ארגונים לא ממשלתיים שמאדירים באופן מפורש אלימות וטרור. בפרסום מ-2015 שמומן על ידי הקרן הפוליטית הגרמנית על-שם פרידריך אברט (Friedrich Ebert Stiftung), האגודה האקדמית הפלסטינית לחקר עניינים בינלאומיים (Palestinian Academic Society for the Study of International Affairs (PASSIA- התייחסה לגל פיגועי הדקירה שהחל באוקטובר 2015 כאל "'התקוממות צעירים' נגד מתנחלים וכוחות הצבא הישראליים כיחידים, באופן לא מתוכנן וספונטני…. 'התקוממות הצעירים' הביאה חזון חדש ושליחות למושג של עמידה איתנה והתנגדות פלסטינית. . . הישרדות והתנגדות עם בטחון עצמי, אומץ וקבלה של ההשלכות של המעשים שלהם נגד ישראלים עם חיוך!" (ההדגשות אינן במקור).  כחלק מרשימה של דוגמאות להתקוממות הצעירים, הדו"ח מתאר כיצד "הדור הזה יידו אבנים, שרפו צמיגים, תקפו ישראלים בסכינים, ונורו באש חיה ובכדורי גומי"; ומתייחס ל"שהיד הפלסטיני, בהא עליאן", שהיה אחד משני מחבלים שרצחו שלושה אזרחים ופצעו שבעה באוטובוס בירושלים באוקטובר 2015.

PASSIA "מיישמת פרויקט בשיתוף עם הקרן האזורית לאזור המזרח התיכון וצפון אפריקה של GIZ, החברה הגרמנית לשיתוף פעולה בינלאומי (Deutsche Gesellschaft für Internationale Zusammenarbeit) (2015-2016). GIZ היא "חברה פדרלית גרמנית לתועלת הציבור" המספקת "שירותים ברחבי העולם בתחום של שיתוף פעולה בינלאומי לפיתוח בר קיימא."

ארגונים לא-ממשלתיים במימון ממשלתי עם קשרים לחזית העממית

בנוסף לדוגמאות לעיל, מחקר של NGO Monitor מראה כי למספר ארגונים לא ממשלתיים הפעילים בקמפיינים אנטי-ישראלים של BDS (חרם, משיכת השקעות וסנקציות) ולוחמה משפטית, יש קשרים לארגון  הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין (החזית העממית). ארגונים אלו מקבלים תמיכה משמעותית מהאיחוד האירופי ומממשלות אירופאיות.

החזית העממית הוא ארגון טרור המוגדר ככזה על ידי ארה"ב, האיחוד האירופי, קנדה וישראל. מאז הקמתו ב-1967, הארגון היה מעורב בפיגועי התאבדות, חטיפות מטוסים והתנקשויות, בנוסף לפעולות טרור אחרות המכוונות נגד אזרחים.

קשרי הארגונים הלא-ממשלתיים לחזית העממית נעים בטווח שבין הקמה והפעלה של הארגון על ידי החזית העממית עצמה, לבין הרשעתם של בכירים ואנשי צוות בארגונים שונים באשמת חברות בארגון הטרור בבית משפט ישראלי. בשל שיקולי ביטחון נדחו בקשותיהם של חלק מהפעילים המעורבים לקבל אשרות כניסה על ידי ישראל (ובחלק מהפעמים, על ידי ירדן).

ארגונים לא ממשלתיים עם קשרים לחזית העממית המעורבים ב-BDS ו/או לוחמה משפטית, כוללים את אדמאיראל-חק, המרכז הפלסטיני לזכויות האדם(PCHR) , ארגון עצרו את החומה, ועדות עובדי הבריאות (HWC), איחוד ועדות עובדי הבריאות ( ,(UHWCהמרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית (AIC), האגודה הבינלאומית לזכויות הילד-פלסטין (DCI-P) ואיחוד ועדות העבודה החקלאית ( .(UAWC

הארגונים הפעילים ביותר בפעולות אלו הם אדאמיר, אל-חק והמרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR). אדאמיר מתייחס לאסירים פלסטינים שהורשעו בעברות ביטחוניות כאל "אסירים פוליטיים", כולל אלו שהורשעו ברצח וניסיון לרצח של אזרחים ישראליים. PCHR מתייחס באופן קבוע להתקפות טרור כחלק מ"זכות לגיטימית להתנגדות לכיבוש"; באפריל 2016, המייסד והמנהל של הארגון, ראג'י סוראני, טען כי "אני חושב שהתנגדות זו הזכות והחובה שלנו".

הקשרים של הארגונים הלא ממשלתיים ו/או העובדים שלהם לחזית העממית, היו חייבים לכל הפחות להדליק נורה אדומה אצל הממשלות התורמות לארגונים אלו. לדוגמא, על פי התקנות הפיננסיות של האיחוד הארופי, "מועמדים או מתמודדים יוצאו מכלל השתתפות בהליכי רכש אם: …. הם או אנשים מטעמם בעלי סמכויות ייצוג, קבלת החלטות או שליטה, שהתקבלה לגביהם החלטה משפטית המצביעה על כך שהיו מעורבים בארגון פשע". מקרים של השתתפות בארגון פשע כוללים "מקרים של עבירות טרור, עבירות הקשורות לפעילות טרור והסתה, סיוע, עידוד או ניסיון לבצע עבירות כאלה" (ההדגשות אינן במקור).

ממשלות התורמות לארגונים הקשורים לחזית העממית כוללות את האיחוד האירופי, ממשלות שבדיה, דנמרקספרד, נורבגיה, אירלנד, בריטניה, הולנד, גרמניה, בלגיה, צרפת ושוויץ והאו"ם. חלק גדול ממשלות אלו אף הצהירו כי הן "לא תומכות בכל סוג של חרם או סנקציות נגד ישראל," וכי הן "מתנגדות לחרמות על ישראל."

להלן סיכום בקצרה של קשרי ארגונים לא ממשלתיים לחזית העממית (לדו"ח המלא על קשרים אלו ראו "ארגונים לא ממשלתיים במימון אירופי והקשר לחזית העממית"), ופרטים על חלק מהפעילות הפוליטית שלהם.

אדאמיר

אדאמיר עורך קמפיינים לתמיכה בפלסטינים שהורשעו בעברות ביטחוניות, מתייחס אליהם כאל "אסירים פוליטיים" ומשמיט את ההקשר של אלימות וטרור. הארגון פועל במסגרות בינלאומיות "כדי לבקש מהן להתערב, להטיל על ישראל אחריות וללחוץ עליה לשנות את המדיניות והפרקטיקות שלה."

אדאמיר פעיל מאוד בקמפיינים של BDS, אותם הוא רואה כחלק מ"המאבק" שלו נגד ישראל. יחד עם ארגונים לא ממשלתיים אחרים, אדמיר חתם על "קריאה משותפת לפעולה: יולי 2014 – חודש נגד חומת האפרטהייד". בקריאה נאמר כי: "… הגיעה השעה ל'אינתיפאדה משפטית', מאבק עממי מוגבר, יותר חרם, משיכת השקעות וסנקציות. הגיע הזמן למתן דין וחשבון …. להתגבר על האפרטהייד הישראלי, הקולוניאליזם והכיבוש. אנו מבקשים מכם להרחיב ולהעמיק את תנועת ה- BDS העולמית למען הצדק … " (הדגשות לא במקור)

בהצהרה שפרסם ביום האסיר 2015, אדאמיר האשים את ישראל "בביצוע לא פחות מאשר טיהור אתני מודרני לנגד עינינו…. השעה דחופה יותר מתמיד שהקהילה הבינלאומית תדרוש מישראל מתן דין וחשבון על פשעי המלחמה הבוטים והחוזרים ונשנים שלה נגד פלסטינים…" אדאמיר קרא "לתובעת של ה-ICC [בית הדין הפלילי הבינלאומי] פאטו בנסודה לחקור פשעים אלו בחקירה המוקדמת ולהביא את הנאשמים לדין באופן מידי…"

אדאמיר הוא ארגון המסונף לחזית העממית לשחרור פלסטין ומספר מעובדיו הורשעו על ידי בתי משפט ישראליים בפעילות טרור. ישראל אסרה על יושב הראש של אדאמיר ואחד ממייסדיו, עבדול לטיף ג’ית, לצאת לחו"ל בשל היותו פעיל לכאורה בחזית העממית וחאלדה ג'ראר, סגנית יו"ר אדאמיר, היא חברה בכירה בחזית העממית. ב-2015 הוגש נגדה כתב אישום המייחס לה שורה של עבירות ביטחוניות לרבות חברות פעילה בארגון הטרור (החזית העממית) והסתה לחטיפת חיילים לצורכי מיקוח לשחרור אסירים.

אל-חק

אל-חק מתאר עצמו כארגון זכויות אדם פלסטיני בולט. בפועל, הארגון מוביל קמפיינים של "לוחמה משפטית" נגד ישראל, כולל מספר מקרים בבריטניה, קנדה, ומדינות אחרות. אל-חק גם עושה לובי בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC)  להעמדה לדין של ישראלים ומעורב בקמפיינים של BDS.

בנובמבר 2015, בעיצומו של גל טרור נגד אזרחים ישראליים, אל-חק פרסומו מכתב משותף עם הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם (FIDH). המכתב, שהופנה לשרי החוץ של האיחוד האירופי, גינה את תגובת כוחות הביטחון הישראליים וקרא להטלת סנקציות שונות על ישראל. אלו כללו קריאה "להשעות את הסכם ההתאגדות בין ישראל לאיחוד האירופי… לנקוט צעדים על מנת להבטיח כי חברות אירופאיות לא יהיו מעורבות או יפיקו תועלת מהפרות של החוק הבינלאומי המבוצעות בשטחים הפלסטינים הכבושים; לאסור על היבוא של מוצרי התנחלויות על מנת ליישם את החובה המשפטית לנקוט בכל האמצעים האפשריים על מנת להפסיק את ההתנהגות הבלתי חוקית של ישראל; להכיר בצורך של מדינות האיחוד האירופי לבחון מחדש את מדיניות מכירת הנשק לישראל על מנת לציית לעמדה הרווחת של האיחוד האירופי בדבר העברת נשק ואמנת הסחר בנשק."

ב-2013, אל-חק היה חלק מקמפיין שקרי  בו נטען כי ישראל גונבת מים מהפלסטינים, על מנת למנוע שיתוף פעולה בין חברת המים מקורות לבין חברות הולנדיות. ב-2015, אל-חק וארגונים לא ממשלתיים פלסטינים נוספים, ביניהם המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR), מסרו דו"ח לבית הדין הפלילי הבינלאומי בדבר פשעי מלחמה לכאורה ופשעים נגד האנושות שישראל ביצעה במהלך המלחמה בעזה ב-2014.

למנכ"ל אל-חק, שעואן ג'ברין, יש קשרים לכאורה לארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין וככזה היה מנוע יציאה מישראל ומירדן .בשנת 2007 בית המשפט העליון הישראלי קבע כי "העותר ]שעואן ג'ברין] הוא פעיל בכיר בארגון הטרור החזית העממית….. העותר דנא פועל ככל הנראה בחינת ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, בחלק משעות פעילותו הוא מנכ"ל של ארגון זכויות, ובחלק אחר הוא פעיל בארגון טרור שלא בחל במעשי רצח ובניסיונות לרצח, אשר דבר אין להם עם זכויות."

אל חק חבר ברשת האירופית-ים תיכונית לזכויות אדם (Euro-Mediterranean Human Rights Network), הארגון העולמי נגד עינויים (World Organization Against Torture), הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם   ,(International Federation For Human Rights – FIDH) Habitat International Coalition ורשת הארגונים הלא ממשלתיים הפלסטינים (Palestinian NGO Network -PNGO). 

המרכז הפלסטיני לזכויות אדם  (PCHR)

המרכז הפלסטיני לזכויות אדם  הוא ארגון מוביל במסגרת קמפיין הלוחמה המשפטית שניסה להביא למעצרם של פוליטיקאים ובכירים ישראליים  באנגליה, הולנד, שוויץ, ספרד וניו זילנד. הארגון הגיש תביעות לפיצויי נזיקין נגד בכירים ישראלים וחברות שמקיימות יחסי מסחר עם ישראל בארה"ב. כל העתירות של הארגון נדחו בשלבים מוקדמים. על פי ראג'י סוראני, "תנועת החרם, משיכת ההשקעות וסנקציות (BDS) מושרשת בעשרות שנות מאבק של הגדרה עצמית, שלטון החוק ואחריותיות."

ראג'י סוראני, המייסד והמנהל של המרכז הפלסטיני לזכויות אדם, היה "מנוע יציאה מפלסטין (כך במקור) מ-1977 עד 1990". בראיון עם סוראני נכתב שהוא ריצה "3 שנים [1979-1982] שנגזרו עליו על ידי בית משפט ישראלי שהרשיע אותו בחברות בארגון החזית העממית לשחרור פלסטין…". סוראני נכלא 3 פעמים נוספות "ב -1985 וב-1986…" והוחזק במעצר מנהלי ב-1988. בין השנים 1986 ל-1987 הוא היה "מנוע מעבודה משפטית למשך שנה בעקבות החלטה צבאית ישראלית שהוציא המושל הצבאי הישראלי." כמו כן נדחתה בקשתו לאשרת כניסה לארה"ב ומשום כך נמנעה השתתפותו בטריבונל של ראסל על פלסטין (Russell Tribunal on Palestine – RtoP) ב-2012. בפברואר 2014 ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין ארגן טקס בעזה לכבוד זכייתו של סוראני ב"פרס נובל אלטרנטיבי".  ד"ר ראבח מוהאנה) ראו בהמשך, איחוד ועדות עובדי הבריאות), חבר בלשכה המדינית של החזית  העממית, נשא נאום בטקס.

המרכז הפלסטיני לזכויות אדם הוא שותף של הארגון הלא ממשלתי הספרדי Novact (ראה לעיל), ואחד מ-178 החברים בארגון FIDH. ראג'י סוראני הוא גם סגן הנשיא של ה-FIDH.

עצרו את החומה (הקמפיין הפלסטיני העממי נגד חומת האפרטהייד)

עצרו את החומה "הוא הגוף הלאומי המרכזי בשטח המארגן ומניע את המאמץ הקולקטיבי נגד חומת האפרטהייד…" ארגון זה מאשים את ישראל באופן כוזב ב"ענישה קולקטיבית", "דיכוי", "הגבלת תנועה", "גניבת מים" ו"פרויקט גטואיזציה".

ארגון זה הוא בין המובילים במאמצים המקומיים והבינלאומיים של ה-BDS, בין השאר באמצעות קידום אמברגו נשק על ישראל. עצרו את החומה קרא לצעדי חרם נגד חברת אלביט בגין "תפקידה המרכזי בהקמת החומה ואספקת המזל"טים המשמשים ל'סיכול ממוקד'", כמו גם נגד חברת מקורות בשל "יישום לכאורה של 'אפרטהייד מים' על הפלסטינים." גם החברות הצרפתיות ואוליה ואלסטום היוו מטרות עבור עצרו את החומה בשל מעורבותם לכאורה ב"פעילות בתמיכה בשאיפותיה הקולוניאליות של ישראל בירושלים … שותף לדבר עבירה בהפרות של ישראל את המשפט הבינלאומי ופשעי מלחמה לכאורה."

סלאח חוואג'ה, ממנהיגי ""עצרו את החומה", היה "חבר פעיל בחזית העממית לשחרור פלסטין". הוא נעצר על ידי כוחות הביטחון הישראליים שבע פעמים בין 1983 ל-1992 וריצה חמש שנות מאסר בין השנים 1992 ל-1997. חוואג'ה נעצר שוב ב-26 לאוקטובר 2016 ונכון ל-13 בנובמבר 2016 עודנו מוחזק  במעצר.

ועדות עובדי הבריאות (HWC) / איחוד ועדות עובדי הבריאות  (UHWC)

ועדות עובדי הבריאות  (Health Workers Committees-HWC) ואיחוד וועדות עובדי הבריאות  (Union of Health Workers Committees) הם ארגוני בריאות פלסטינים הפעילים בירושלים, בגדה המערבית ובעזה בהתאמה, ובעלי היסטוריה של פעילות אנטי ישראלית. שני הארגונים חתומים על הקריאה המקורית ל-BDS  ב-2005 וב-2007 חתומים על "הקריאה של מוסדות הרפואה והבריאות הפלסטינים לנקיטת צעדים נגד ההסתדרות הרפואית בישראל." במכתב פתוח, "עצרו את רצח העם", שנכתב במהלך מבצע "צוק איתן" (2014), טען ארגון ועדות הבריאות כי "התושבים התמימים ברצועת עזה ניצבים בפני רצח עם מחריד המבוצע נגדם על ידי כוחות הכיבוש הישראלי". המכתב קרא ל"רשות הפלסטינית להגיש תביעות לבתי דין בינלאומיים וארגונים בינלאומיים על מנת להביא פושעים ציונים לדין".

מספר בכירים ועובדים בוועדות עובדי הבריאות ובאיחוד וועדות עובדי הבריאות היו פעילים בחזית העממית, כמו לדוגמא ד"ר אחמד מסלאמני (נפטר ב-2008), מייסד שותף של וועדות עובדי הבריאות בגדה  המערבית, שהיה "חבר הוועד המרכזי של חזית העממית לשחרור פלסטין" (כפי שהוצהר על ידי החזית העממית עצמה), וד"ר ראבח מוהאנה, "חבר הלשכה המדינית של החזית העממית ומנהיג של הסניף שלה בעזה", שהיה ראש איחוד וועדות הבריאות (2001) והיה אחד ממייסדי הארגון. תוכנית הפיתוח לנוער של  ועדות עובדי הבריאות "תוכנית פיתוח קהילתית, תרבותית וחברתית,  המספקת שירותים לנוער ירושלמי באמצעות 'מרכז נידאל' בעיר העתיקה ירושלים", נסגרה על ידי הרשויות הישראליות מ-2009 עד 2012 בשל קשריה עם החזית העממית. ב-2016, בית המשפט העליון בישראל הרשיע את דאוד גול, מנהל פרויקטים פיתוח ותוכניות של וועדות עובדי הבריאות בירושלים, בחברות בארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין [19274-07-15]. בהחלטתם נקבע כי: "… ביום 9.6.15 הכריז שר הביטחון כי העמותה [איחוד ועדות עובדי הבריאות-ירושלים] היא התאחדות בלתי מותרת…"

 המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית (AIC)

המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית הוא ארגון פוליטי קיצוני שהוקם "על ידי פעילי שטח  פלסטינים וישראלים כארגון דו-לאומי לקידום זכויות האדם והזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני."  המייסד-השותף של הארגון, מיכאל ורשבסקי, טען כי "יש לדחות באופן חד-משמעי את עצם הרעיון (וקיום) של מדינה יהודית, ולא משנה מה יהיו גבולותיה". (ועידת חיפה לזכות השיבה, יוני 2008).

הארגון תומך במה שמכונה "זכות ההתנגדות": "ההנהגה הפלסטינית חייבת לעצור ולשקול את התוצאות של תהליך השלום, 15 שנים של משא ומתן ארוך והמצב החמיר. רק האפשרות של התנגדות יכולה לשים קץ לכיבוש."

המרכז רשום כעמותה ישראלית ובשנת 2016 הוגשה בקשת פירוק לבית המשפט על ידי רשם  העמותות מכיוון שהארגון "פעל באופן בלתי חוקי, תוך הפרה של מטרותיו המוצהרות".

מיכאל ורשבסקי נכלא בשנות ה-90 בגין פרסום חוברת מידע עבור  החזית העממית. המנהל השותף של AIC, נאסר איברהים, הוא גם העורך לשעבר של  El-Hadaf–  השבועון של החזית העממית. לריפעת עודה קסיס, הנמנה על מועצת המנהלים של הארגון (2008), קשרים למספר ארגונים לא-ממשלתיים שלהם קשרים לכאורה לחזית העממית. קסיס נעצר ונכלא מספר פעמים על ידי ישראל בשנות ה-80. קסיס הוא גם המייסד של האגודה הבינלאומית לזכויות הילד – פלסטין (ראו להלן).

ריפעת עודה קסיס הוא גם המתאם הכללי והדובר של קיירוס פלסטין (ראו לעיל), המגדיר את הטרור נגד אזרחים ישראלים כ"התנגדות חוקית": "חלק מהמפלגות הפוליטיות (הפלסטיניות) אימצו את הדרך של התנגדות חמושה. ישראל השתמשה בזה כתירוץ להאשים את הפלסטינים שהם טרוריסטים והצליחה לעוות את טבעו האמיתי של הקונפליקט, בהציגה אותו כמלחמה ישראלית בטרור, במקום כיבוש ישראלי העומד בפני התנגדות פלסטינית חוקית שמטרתה לסיים אותו" [ההדגשה לא במקור].

האגודה הבינלאומית לזכויות הילד – פלסטין (DCI-P)

מטרת האגודה הבינלאומית לזכויות הילד – פלסטין היא “קידום והגנה של זכויות הילד הפלסטיני בהתאם לאמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד, וסטנדרטים בינלאומיים, אזוריים, ומקומיים”. עם זאת הארגון מפרסם לעיתים קרובות בדוחות שלו מידע שיקרי ולא מאומת והאשמות שווא בדבר התעללות לכאורה בילדים על ידי כוחות הביטחון הישראלים.

למספר חברים במועצת המנהלים של האגודה הבינלאומית לזכויות הילד – פלסטין יש קשרים לכאורה לחזית העממית. מחמוד ג'ידה, חבר בחזית העממית, נכלא על ידי ישראל למשך 17 שנים בגין ביצוע "התקפות רימוני יד" נגד אזרחים ישראליים בירושלים ב-1968. חסן עבד אלג'וואד הוא גם "פעיל החזית העממית" בבית לחם, או "מנהיג" בארגון, המייצג את החזית העממית באירועים ציבוריים. בשנים 2007-2014, שועאן ג’אברין, פעיל לכאורה בחזית העממית ומנהל ארגון אל-חק (ראו לעיל), היה חבר במועצת המנהלים. נאסר איברהים,  המקושר לכאורה לחזית העממית (ראו לעיל), היה גם חבר במועצת המנהלים של הארגון.

איחוד ועדות העבודה החקלאית (UAWC)

איחוד ועדות העבודה החקלאית (UAWC) מתאר עצמו כ"ארגון ללא כוונת רווח שהוקם  על ידי קבוצה של מתנדבים ואגרונומים". בפועל, הארגון משתמש ברטוריקה מסיתה ובדמוניזציה נגד ישראל.

יחד עם ארגונים לא ממשלתיים נוספים, הארגון חתום על "קריאה משותפת לפעולה: יולי 2014 – חודש נגד חומת האפרטהייד". בקריאה נאמר כי: "… הגיעה השעה ל'אינתיפאדה משפטית", מאבק עממי מוגבר, יותר חרם, משיכת השקעות וסנקציות. הגיע הזמן למתן דין וחשבון …. להתגבר על האפרטהייד הישראלי, הקולוניאליזם והכיבוש. אנו מבקשים מכם להרחיב ולהעמיק את תנועת ה- BDS העולמית למען הצדק … "

איחוד ועדות העבודה החקלאית הוקם ב-1968 על ידי חברים מהחזית העממית לשחרור פלסטין והוא מסונף באופן רשמי לחזית העממית. USAID מגדיר את הארגון כ"זרוע החקלאית" של החזית העממית.

הארגון ארגן "יום סולידריות עם המזכיר הכללי של החזית העממית לשחרור פלסטין, אחמד סעדאת….". ביום הסולידריות בהשתתפות מוחמד בכרי, מנכ"ל איחוד ועדות העבודה החקלאית בעזה, חגגו את "יום השנה העשירי להתנקשות בשר התיירות הישראלי רחבעם זאבי" (רצח שבוצע על ידי החזית העממית). בשיר אל-חיירי, נשיא לשעבר של חבר הנאמנים של איחוד ועדות עובדי החקלאות, "הורשע בעברות טרור בשנת 1969 ונכלא ל-15 שנים". חיירי היה ראש הלשכה המדינית של החזית העממית. עבדול ראזק פראג', מנהל הכספים והאדמניסטרציה של ועדות העבודה החקלאית, נעצר על ידי ישראל שש פעמים מאז 1985, מעצרו המנהלי האחרון היה בשנת 2014. על פי החלטת בג"ץ מ-2003, הראיות הקושרות את פראג' אל החזית העממית לשחרור פלסטין הן "מאוד אמינות".