נושאים:חרמות, משיכת השקעות וסנקציות (BDS)
חרמות, משיכת השקעות וסנקציות (Boycott, Divestment, Sanctions – BDS) הן טקטיקות במלחמה הפוליטית נגד מדינת ישראל, שמטרתן לבודד את ישראל כלכלית, תרבותית ומדינית.
מהו BDS?
חרם, משיכת השקעות וסנקציות הם טקטיקות של לוחמה פוליטית המופעלת נגד ישראל, בהתבסס על ניצול של זכויות אדם, סטנדרטים כפולים, השוואות לאפרטהייד בדרום אפריקה והאשמות שווא ב"פשעי מלחמה." קמפיין ה-BDS אינו ארגון או תנועה ממוסדת, אלא רשת המורכבת מעשרות ארגונים לא-ממשלתיים ופעילים קיצוניים. בפועל. קמפיין ה-BDS זוכה להצלחה מוגבלת, אך האפקטיביות שלו נובעת מיכולתו להעלות את המודעות לקמפיין נגד מדינת ישראל ובתוך כך לטשטש את הגבול בין מתיחת ביקורת על המדיניות הישראלית בשטחים לבין דה-לגיטימציה מוחלטת של ישראל בזירה הבינלאומית.
הגדרות
- חרם תרבותי, כלכלי ואקדמי – פעילי הקמפיין לוחצים על בעלי עסקים לא למכור מוצרים ישראליים ומעודדים אחרים לא לרכוש אותם. הם מציפים אמנים, מוזיקאים, סופרים ואקדמאים במכתבים, ודורשים מהם לא להגיע לישראל או לשתף פעולה עם מוסדות ישראלים או עם אנשים המביעים תמיכה בישראל.
- משיכת השקעות מחברות העושות עסקים עם ישראל – תוך כדי עיוות העיקרון של “אחריות תאגידית”, ארגונים לא-ממשלתיים מאשימים חברות המשקיעות בישראל במעורבות בפשעי מלחמה ובהפרות של המשפט הבינלאומי.
- סנקציות – פעילים אנטי-ישראלים דורשים שהקהילה הבינלאומית תחיל סנקציות מקיפות נגד ישראל, ובכך מאיימים להפוך את ישראל למדינה מצורעת. צורות אחרות של סנקציות כוללות קריאות לאמברגו נשק המבוססות על האשמות שקריות בדבר פשעי מלחמה.
BDS ואסטרטגית דרבן
BDS הוא המרכיב המרכזי בלוחמה הפוליטית נגד ישראל, הקרויה גם "אסטרטגיית דרבן". בחודש ספטמבר 2001, נערכה וועידת האו”ם נגד הגזענות בדרבן, דרום אפריקה. בוועידה התקיימו שלושה מפגשים מקבילים: פורום דיפלומטי רשמי, “פסגה לבני נוער”, וכן פורום רחב מאוד של ארגונים לא-ממשלתיים. על פי הערכות, בפורום זה השתתפו 7,000 נציגים מלמעלה מ-1,500 ארגונים לא-ממשלתיים. פורום זה התאפשר על ידי תרומות של קרן פורד ושל ממשלות שונות.
האווירה והרטוריקה בפורום הארגונים היו רוויות שנאה לישראל וליהודים. ישראל הואשמה בביצוע “שואה”, חיילים ישראליים תוארו כנאצים, וחולקו קריקטורות ותמונות אנטישמיות. ההצהרה המסכמת של הפורום כללה גינוי של ה”פשעים גזעניים נגד האנושות הכוללים טיהור אתני, מעשי ג’נוסייד” על ידי ישראל. המסמך קרא ל”מדיניות של בידוד מלא ומוחלט של ישראל כמדינת אפרטהייד… החובה להטלת סנקציות, אמברגו מקיף וניתוק מוחלט של כל הקשרים (הדיפלומטים, כלכליים, חברתיים, סיוע, שיתופי פעולה צבאי, ואימונים) בין כל המדינות ובין ישראל”. המסמך גם קרא ל”גינויין של אותן המדינות אשר (כך במקור) מסייעות ל’מדינת האפרטהייד הישראלית’ לבצע פשעים גזעניים נגד האנושות כולל טיהור אתני,ורצח עם”.
תוכנית זו של מלחמה פוליטית, הנקראה גם “אסטרטגיית דרבן”, משקפת תמורה חדשה במלחמה נגד ישראל – מעבר מניסיונות להשמיד את ישראל באמצעות כוח צבאי וטרור, למלחמה פוליטית של “עוצמה רכה” שמטרתה למחוק את ישראל על ידי אמצעים “בלתי אלימים”.
מטרות ה-BDS
מטרות הקמפיין הן "לשים קץ לכיבוש והקולוניזציה של כל האדמות הערביות…ולקדם את זכויות הפליטים הפלסטינים לשוב לבתיהם ורכושם…". מטרות אלו שוללות את זכותו הבסיסית של הלאום היהודי להגדרה עצמית. קמפיין ה-BDS מהווה ענישה קולקטיבית בלתי מוסרית כלפי ישראל ואלו הקשורים אליה, וחותר תחת הערכים הליברלים, כמו חופש אקדמי וחופש הביטוי, על ידי הגבלת פתיחות וסובלנות.
BDS מהווה את ההיפוך המוחלט לערכי זכויות אדם אוניברסליים. הקמפיין משתמש בסטנדרט כפול, ודן מדינה יחידה לבידוד ולמעמד של מדינה מצורעת. באמצעות השוואות שווא לאפרטהייד בדרום אפריקה, פעילי ה-BDS מנסים להפוך סכסוך פוליטי וטריטוריאלי לשאלה של אפליה גזעית.
לוחמה משפטית
לוחמה משפטית היא ניצול של בתי משפט ומוסדות משפטיים בינלאומיים למטרות פוליטיות. ארגונים לא-ממשלתיים המוערבים בלוחמה משפטית חותרים לכפות על ישראל חרם ואמברגו ולהתערב בדיפלומטיה וקשרי החוץ של ישראל. הם מנסים להוציא צווי מעצר כנגד בכירים ישראלים על ביצוע פעולות נגד טרור; מגישים תביעות נגד חברות וממשלות העושים עסקים עם ישראל; עושים לובי לתביעות נגד ישראלים בבית הדין הפלילי הבינלאומי; ודה-לגיטימציה לבית המשפט העליון הישראלי. ארגונים אלו מנצלים בקמפיינים שלהם רטוריקה של משפט בינלאומי על מנת לשוות למטרותיהם הפוליטיות אמינות ומומחיות. הארגונים מעוותים את עקרונות המשפט הבינלאומי ומנסים להמציא סטנדרטים חדשים וייחודיים לישראל, בכדי להציג אותה כצד התוקפן וכאשם בפשעי מלחמה.
