• דנמרק, שבדיה, שוויץ והולנד הקימו את המנהלת באופן משותף על מנת לממן ארגונים לא-ממשלתיים ישראלים ופלסטינים הפעילים במסגרת הסכסוך. מ-2013 ועד לאמצע 2017, מדינות אלו העבירו 14 מיליון דולר לארגונים דרך המנהלת.
  • באמצעות המנהלת, ממשלות אלו תומכות (לא תמיד בידיעתן) בארגונים פוליטיים המעורבים בקמפיינים אנטי-ישראלים, כולל הצדקת טרור ואלימות, לוחמה משפטית, קמפיין החרם, משיכת ההשקעות והסנקציות (BDS), ואף אנטישמיות. לארבעה מהארגונים יש קשרים לכאורה ברמות שונות עם ארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין.
  • 15 מתוך 24 מהארגונים שקיבלו מימון ליבה מהמנהלת (56%) תומכים בקמפיין ה-BDS. מימון ליבה הינו לכלל תפקוד הארגון ולא לפרוייקט מסויים.
  • לפי הדו"ח השנתי של המנהלת לשנת 2015, "אחד הדברים המרכזיים בעבודה בשנת 2015" של ארגונים שקיבלו מימון מהמנהלת היה "הגשת כתב התביעה המשותף לבית הדין הפלילי הבינלאומי על ידי 4 ארגוני זכויות אדם (אל-חק, אל-מיזאן, אל-דאמיר והמרכז הפלסטיני לזכויות אדם) בנוגע למלחמה בעזה ב-2014" (עמוד 24).
  • לפי הדו"ח השנתי של המנהלת לשנת 2016 (פורסם באוקטובר 2017), המנהלת מימנה ארגונים שותפים ל"הפעלת לחץ על גופים בינלאומיים" כחלק מהפעילות "לקידום החוק הבינלאומי". לפי הדו"ח, מאמצים אלו הובילו שופט בריטי להוציא "צו מעצר לציפי לבני בגין כהונתה כשרת החוץ של ישראל וחברת הקבינט במהלך מבצע עופרת יצוקה".
  • למרות היותה מנגנון אירופי, המנהלת ממוקמת ברמאללה ומנוהלת על ידי המכון המשפטי של אוניברסיטת ביר-זית וחברת הניהול הבינלאומית NIRAS.
  • מנכ"ל המנהלת עד אוגוסט 2017, מוסטפא מרי, משתף ומצטט בפייסבוק רטוריקה אנטישמית. בנוסף, עובדי המנהלת המקומיים נהנים ממשכורות עתק החורגות באופן קיצוני מהמשכורות הממוצעות בגדה המערבית ואף בשירות הציבורי במדינות התורמות עצמן.
  • בנוסף, הארגונים הישראלים בצלם, במקום, שוברים שתיקה, גישה, המוקד לזכויות הפרט, רופאים לזכויות אדם, הוועד הציבורי נגד עינויים ויש דין, קיבלו סכום של 3.7 מיליון דולר מהמנהלת בין השנים 2014-2016.

דוגמאות לפעילות ארגונים הממומנים על ידי המנהלת

Women’s Center for Legal Aid and Counseling

מנאל תמימי, אשר עבדה בארגון Women’s Center for Legal Aid and Counseling ומוגדרת על-ידו כ"מגינת זכויות אדם", מפרסמת דרך קבע  במדיה החברתית קריקטורות אנטישמיות וקריאות הסתה לאלימות נגד יהודים וישראלים.

  • מעבר לכך שלא גינה את ההתבטאויות הללו, הארגון הגיש תלונה בשם תמימי בדבר "רדיפת מגינת זכויות אדם פלסטינית". ארגונים נוספים במימון המנהלת, נמנעו גם הם מלגנות את תמימי ואף היללו אותה על פעילותה כ"מגנת זכויות אדם". הארגונים כוללים את אל-חק, האגודה לזכויות הילד-פלסטין, בדיל, אל מיזאן והמרכז הפלסטיני לזכויות אדם.
  • במאי 2017, בעקבות תלונה שהוגשה על ידי מכון המחקר NGO Monitor למועצת זכויות האדם של האו"ם, שמה של תמימי הוסר מדו"ח של האו"ם שהגדיר אותה כמגינת זכויות אדם.

בדיל

  • הארגון נוסד על מנת לקדם את "זכות השיבה" הפלסטינית והוא האחד מהארגונים המרכזיים בקמפיין ה-BDS העולמי נגד ישראל.
  • הארגון עורך תחרות קריקטורות שנתית על "זכות השיבה", שבהן מופיעות קריקטורות אנטישמיות רבות לצד כאלו הנוגדות את זכותה של מדינת ישראל להתקיים בכל גבול שהוא.

הקריקטורה הזוכה במקום הראשון בתחרות בשנת 2017 מתארת את קריעתה של הצהרת בלפור:

  • בשנים עברו, הקריקטורות כללו קריאה מפורשת נגד תהליך השלום, נורמליזציה, ואף דימויים אנטישמים ברורים:

Women’s Affairs Technical Committee

  • ב-15 למאי, הארגון הפלסטיני Women’s Affairs Technical Committee סייע בהקמת מרכז נועד ליד העיר שכם. המרכז נקרא על שם המחבלת דלאל מוגרבי, שרצחה 38 אזרחים ישראלים בשנת 1978, בהם 13 ילדים, בפיגוע בכביש החוף.
  • המימון לבניית המרכז הגיע מממשלת נורבגיה, סוכנות האו"ם לנשים ומשרד הממשל המקומי של הרשות הפלסטינית. נורבגיה והאו"ם גינו את המקרה ודרשו את

אדאמיר

ע"פ פתאח, אדמיר מזוהה באופן רשמי עם ארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין. מספר עובדים בארגון הורשעו בעברות טרור על ידי בית המשפט הישראלי. אדמיר מתייחס לאסירים פלסטינים שהורשעו בעבירות ביטחוניות כאל "אסירים   פוליטיים", כולל אלו שהורשעו ברצח ונסיון לרצח של אזרחים ישראליים.

  • ישראל אסרה על יושב הראש של אדאמיר ואחד ממייסדיו, לטיף ג'ית, לצאת לחו"ל בשל היותו לכאורה "פעיל בכיר בחזית העממית" ומנעה גם כניסתו לגדה המערבית בשנים 2015-2011.
  • חאלדה ג'ראר, סגנית יו"ר הארגון, היא חברה בכירה בחזית העממית. ג'ראר נעצרה ב-1 באפריל 2015 והוחזקה במעצר מנהלי. ב-15 באפריל 2015 הוגש נגדה כתב אישום המייחס לה שורה של עבירות ביטחוניות לרבות חברות פעילה בחזית העממית ו"הסתה לחטיפת חיילים לצורכי מיקוח לשחרור אסירים, ובראשם אחמד סעדאת, מזכ"ל הארגון". ג'ראר הסכימה לעסקת טיעון ועל פי הדיווחים הורשעה בגין עבירות של חברות פעילה בהתאחדות בלתי מותרת והסתה. על ג'ראר נגזר עונש מאסר של 15 חודשים ומאסר על תנאי של 10 חודשים נוספים. היא שוחררה מהכלא ב-3 ביוני, 2016. היא נעצרה שוב ביולי 2017.

אל-חק, אל-דמיר, חוריאת והמרכז הפלסטיני לזכויות אדם

לאחר שמספר מדינות אירופאיות החלו לדון בתופעה בה כספיהם מועברים למשכורות למחבלים היושבים בכלא ישראל, ארבעה ארגונים פלסטינים הממומנים על ידי המנהלת, טענו כי למחבלים מורשעים "יש את הזכות לקבל משכורות", וכי השעיית המשכורות היא הפרה של המשפט הבינלאומי.

  • ב-25 ביולי 2017, המרכז הפלסטיני לזכויות אדם ערך אירוע בנושא "". מנהל הארגון ראג'י סוראני, אמר כי "ההחלטה להשעות משכורות של אסירים לשעבר הכתה בתדהמה את האסירים, משפחותיהם, וכלל הפלסטינים שכן החלטה זו אינה חוקית, אינה מוסרית, ומהווה הפרה של חוקי יסוד והמשפט הבינלאומי."
  • מנכ"ל אל-חק, שעואן ג'ברין אמר כי "אם זכויותיהם [של האסירים] נשחקות אנו נצבים בפני משבר אמיתי בחברה הפלסטינית והמצב הולך לקראת פיצוץ". לפי בית המשפט העליון הישראלי והירדני, לפי בית המשפט העליון הישראלי והירדני, לג'ברין יש קשרים לכאורה לארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין.
  • מנכ"ל ארגון חוריאת צוטט אומר כי "לגעת בזכויות האסירים, פירושו מתקפה על המאבק הפלסטיני".
  • ב-6 ביוני 2017, אל-דמיר הצהיר כי הארגון "מגנה ומוקיע את החלטת הממשלה ברמאללה לקצץ במשכורותיהם של מספר אסירים משוחררים בגדה המערבית ובעזה. מדיניות בוגדנית זו משרתת את הדרישה הישראלית והאמריקאית לעצור תשלום משכורות לאסירים…"

המלצות

בהתבסס על הניתוח בדו"ח זה, מכון המחקר NGO Monitor ממליץ:

לממשלות המדינות התורמות,

  1. לבצע ביקורות עצמאיות על הפעילויות והרטוריקה בה נוקטים הארגונים הזוכים למימון, אנשי הצוות של ארגונים אלו וחברי הדירקטוריון.
  2. לקבוע קווים מנחים ברורים לארגונים המקבלים מימון שיבטיחו שהמוטבים של ה"מנהלת" יקדמו שלום ושיתוף פעולה הדדי ולא יחתרו תחת ערכים אלו.
  3. לוודא שכל הנהלת ה"מנהלת", הצוות ושותפיו ידבקו בערכים אלו ולא יקדמו שיח שנאה, הסתה ו/או אנטישמיות.
  4. בהתאם לחקיקה של האיחוד האירופי והמדינות התורמות, להבטיח כי המימון לא יוקצה לארגונים שיש להם זיקה לטרור ו/או מקדמים שיח שנאה, הסתה ו/אואנטישמיות. (ראו החלטת מועצת האיחוד האירופי [CSFP] 2016/1136, החלטת האיחוד האירופי 2017/2692 [RSP], מאמר bis216 של החוק הפלילי השוויצרי, החלטת פרלמנט שוויץ 16.3289 והחלטת הפרלמנט ההולנדי tvv 23432, NR. 430).
  5. לבדוק באופן עצמאי את ההצהרות והדוחות של הארגונים המוגשים למקבלי החלטות, טרם שילובם במסמכים ובמדיניות הרשמית.
  6. לעודד דיאלוג בין-פרלמטרי וחילופי מידע על מנת ליצור שיטות עבודה מהימנות במימון ארגונים לא- ממשלתיים. .

לממשלת ישראל,

  1. באם ממשלת ישראל הגדירה את המאבק בדה-לגיטימציה כיעד אסטרטגי, עליה לגבש מדיניות סדורה המבוססת על עובדות ונתונים להתמודדות עם מנגנון מימון זה.
  2. יש לקיים דיאלוג ביקורתי אל מול נציגי הממשלות המממנות ונציגי הסוכניות הממשלתיות המעורבות בפעילות מנהלת זכויות האדם והמשפט הבינלאומי.

לקריאת הדו"ח המלא בשפה האנגלית