בדומה לסבבים קודמים של הסכסוך הערבי-ישראלי, ארגונים לא ממשלתיים פוליטיים פרסמו מספר רב של הודעות חסרות יסוד המגנות את ישראל. הודעות אלה כוללות טענות לא מאומתות, פרשנות מעוותת של המשפט הבינלאומי ולפחות ואף רטוריקה של עלילת דם. טענות אלו ממוחזרות לאחר מכן על ידי עיתונאים, דיפלומטים, ופקידי או"ם.
ב-12 ליוני 2014, שלושה נערים ישראלים, גיל-עד שער, אייל יפרח ונפתלי פרנקל, נחטפו בגדה המערבית, במה שמהווה הפרה בוטה וגסה של זכויות האדם. כמו במקרה של חטיפת גלעד שליט, רבים מארגוני זכויות האדם המשמיעים את קולם השכם וערב בכל הקשור לסכסוך הערבי-ישראלי שמרו על שתיקה. רבים מהארגונים שפרסמו הודעות גינוי יצרו מצג שווא של "איזון" באמצעות ביקורת על ישראל או באמצעות האשמת ישראל בחטיפה.
במשך שנים, "גישה", "אמנסטי אינטרנשיונל", "Human Rights Watch" וארגונים פוליטיים רבים אחרים גינו את ישראל על כך שהציבה הגבלות קפדניות בנוגע להעברת חומרי בנייה וסחורות נוספות הנכנסות לעזה. בעקבות חשיפתה של מנהרת טרור נוספת העוברת בין עזה לשטחי ישראל עליהם להעריך מחדש את הקמפיינים שלהם.
גדעון שביב על ההטיה הניכרת בדוח האחרון של אמנסטי (יוני 2012) בנושא שימוש במעצר מנהלי על ידי מדינת ישראל. בהודעה לעיתונות שפורסמה ימים מספר לפני הדו"ח, צויינו שני אנשי קשר בעלי ניגוד אינטרסים מובהק – דבורה היימס וסלאח חיג'אזי.
הדו'ח המפורט של NGO Monitor בוחן את פעילויות משמר זכויות האדם (HRW) הקשורות בסכסוך הערבי-ישראלי -- כולל ניתוח של אנשי מפתח בצוות HRW, חמישה מקרי בוחן של הקמפיינים שהריץ הארגון, וניתוח כמותי המשווה את פרסומי HRW במזרח התיכון, ובוחן את התקופה שבין שנת 2002 ו-2009.
2024 כל הזכויות שמורות למכון לחקר ארגונים לא-ממשלתיים (ע"ר) 580465508
