הקמת בית הדין

בשנת 1995 הקימו שלושה ארגונים לא-ממשלתיים בינלאומיים מובילים- Human Rights Watch, אמנסטי אינטרנשיונל, והפדרציה הבינלאומית לזכויות האדם (FIDH)- לצד 22 ארגונים לא-ממשלתיים אחרים, את הקואליציה לבית הדין הפלילי הבינלאומי (CICC. (CICC מילאה תפקיד מרכזי בהקמת ה- ICC, ושימשה פלטפורמה להגברת כוחם של ארגונים לא-ממשלתיים במסגרת ה-ICC. באופן דומה (כפי שנדון בחלק על "אילו ארגונים מעורבים בלובי של ה- ICC"), ארגונים לא-ממשלתיים אלו מקדמים באופן קבוע דה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל, כולל קמפיינים של לוחמה משפטית שמטרתם להעמיד לדין ישראלים ב-ICC.

ארגונים לא-ממשלתיים מילאו תפקיד מכריע גם בוועידת ההכנה של האו"ם בהקמת ה-ICC ביוני-יולי 1998 שהתקיימה ברומא ("ועידת רומא"). המעמד המייעץ באו"ם של הארגונים HRW אמנסטי ו-FIDH  אפשר להם להשתתף בוועידה ולהצהיר בה הצהרות רשמיות.

בנוסף, הארגונים היו מעורבים באופן משמעותי ביצירת מנגנון לפיו תובעי ה- הרחבת כוח זה נתנה לארגונים הזדמנות למלא תפקיד מרכזי בפעולות בית הדין, במיוחד באמצעות לובי וקמפיינים המכוונים ופונים לתובע/ת.

מאז תחילת פעילותו הרשמית של בית הדין ביולי 2002, ארגונים לא-ממשלתיים ניצלו את הסמכות הניכרת שהוענקה להם. הם פרסמו דו"חות רבים שנועדו ללחוץ על ה-ICC לפתוח בחקירות; מגישים דיווחים שנתיים לאסיפה המדינות החברות באמנה, תוך ניתוח ומתן המלצות לאופן בו בית הדין צריך לפעול; והם מגישים דו"חות ותיקים משפטיים ישירות לתובע/ת.

בהתחשב בחוסר האחריותיות והאמינות של הארגונים, ההתייחסות המשמעותית שהוענקה להם בבית הדין מעלה סוגיות רבות. חוות הדעת וההגשות שהארגונים מוסרים ל- ביחס לישראל כוללות טיעונים משפטיים פגומים או מומצאים; סטייה מדיון בשאלת סמכות השיפוט; עריכה מגמתית והשמטה של היבטים חשובים כמו טרור פלסטיני; וקידום חומר מוטה.

ישראל וה-ICC

למרות שישראל אינה חברה באמנת רומא, מאז תחילת פעילות בית הדין בשנת 2002, ארגונים לא-ממשלתיים הפעילו לובי באינטנסיביות על מנת שמועצת זכויות האדם של האו"ם תיזום פנייה לבית הדין נגד ישראל, והגישו דיווחים רבים לתובעי ה-ICC בדבר פשעים לכאורה שישראל ביצעה. הארגונים ניצלו ישיבות רשמיות של אסיפת המדינות החברות ב-ICC  של לפעילות לובי נגד ישראל.

לאחר מבצע עופרת יצוקה עזה ב-2008, התגבר הקשר בין הארגונים לבית הדין. בינואר 2009, לאחר שהרשות הפלסטינית ביקשה להצטרף לבית הדין, הארגונים החלו במערכה אינטנסיבית כדי ללחוץ על התובע לפסוק לטובת הרשות . אמנסטי אינטרנשיונל, ארגון Human Rights Watch ואחרים העבירו לתובע מידע המתעד לכאורה את מה שלטענתם היו "פשעים" ישראליים בעזה. ניסיון זה נדחה על ידי התובע בשנת 2012.

בנובמבר 2012, אישרה האסיפה הכללית של האו"ם לרשות הפלסטינית להצטרף "כמדינה משקיפה שאינה חברה" באו"ם. בשנת 2015, התירה תובעת ה-ICC לרשות הפלסטינית להצטרף לבית הדין. בדצמבר 2019, תובעת ה-ICC, פאטו בנסודה, בתמיכת ארגונים אנטי-ישראליים, ביקשה מבית הדין לאשר את סמכותה לפתוח בחקירה ספציפית נגד ישראלים. החלטת השופטים  צפויה להימסר עד יוני 2020.

שאלת סמכות השיפוט

ארגונים לא-ממשלתיים ביקשו להפוך את ה-ICC לבית דין עם סמכות שיפוט אוניברסלית. התיאוריה העומדת מאחורי סמכות השיפוט האוניברסלית היא שפשעים מסוימים הם בעלי "חומרה כה חריגה שהם משפיעים על האינטרסים הבסיסיים של הקהילה הבינלאומית בכללותה." לפיכך, בתי משפט לאומיים/מקומיים מוסמכים נדרשים להעמיד לדין את העבריינים. ככלל, סמכות השיפוט של

הפעלת סמכות השיפוט האוניברסלית מעוררת מחלוקת רבה, בין היתר מפני השלכותיה על ריבונות המדינה ומכיוון שהיא אינה מספיק ברורה ומוסכמת בקרב משפטנים. כתוצאה מכך השימוש בסמכות השיפוט האוניברסלית עשויה לגרום לבלבול, חוסר קוהרנטיות וניצול פוליטי כלפי מדינות מסוימות יותר מאחרות.

למרות בעיות אלו, ארגונים לא-ממשלתיים רבים הפעילו לובי לאימוץ ההגדרה הרחבה ביותר של סמכות השיפוט האוניברסלית מבלי להתייחס להיבטים המשפטיים הבעייתיים. ארגונים רבים מבקשים להרחיב את סמכות השיפוט האוניברסלית בכדי להכפיף לה כל פשע "בינלאומי" ללא קשר למעמדו המשפטי הבינלאומי ובלי קשר לקיום הסכמה מדינתית או למערכת המשפט המקומית.

בדומה לניצולם של האו"ם ומסגרות בינלאומיות אחרות, ארגונים אלו מבקשים להשתמש ב- ICC להדביק לבכירים ישראלים תווית של "פושעי מלחמה ". לעומת זאת, ה- ICC נוצר למטרה מפורשת וצרה של העמדה לדין של אנשים המואשמים בפשעים מוגדרים ולא ככלי לניהול מלחמה פוליטית באמצעים משפטיים.