אודות

האיחוד הארופי הוא התורם הגדול ביותר לארגונים לא ממשלתיים פוליטיים הפעילים בסכסוך הערבי-ישראלי, והעביר בשנים 2014-2012 לבדן סכום של 28,196,067 ₪ לארגונים ישראלים. מימון ארגונים לא-ממשלתיים המצהירים כי הם פועלים לקידום השלום, שיתוף פעולה וזכויות אדם הוא מרכיב מרכזי במדיניות החוץ של האיחוד האירופי. המימון מוקצה באופן ישיר ועקיף באמצעות מנגנוני מימון שונים ומורכבים הכוללים את: המנגנון האירופי לדמוקרטיה וזכויות האדם (EIDHR), תכנית שותפות לשלום (PfP), המשרד לעניינים הומניטריים של הנציבות האירופית (ECHO), והקרן האירופית לדמוקרטיה (EED). מנגנונים אלו בדרך כלל אינם מתואמים ומממנים בו זמנית את אותם ארגונים לא ממשלתיים מספר פעמים, עבור אותן פעילויות או עבור פעילויות דומות.

האיחוד האירופי אינו עומד בסטנדרטים המינימליים ביותר של שקיפות ואחריותיות. למרות שהאיחוד האירופי מתעד את כל המענקים הישירים שלו במערכת שקיפות פיננסית (Financial Transparency System), תיעוד זה מכסה רק 20% מתקציב האיחוד האירופי, בנוסף קיימות סתירות רבות עם מקורות אחרים. תהליך הבחירה וקבלת ההחלטות בנוגע למימון הפרויקטים הוא סודי. האיחוד האירופי אינו חושף מידע לגבי בחירת חברי הוועדות או שיקוליהם. יתרה מכך, הערכות לגבי הפרויקטים השונים אינן מפורסמות, כך שבלתי אפשרי לאמת באופן עצמאי אם הפרויקטים השיגו את מטרתם המוצהרת והאם הם משקפים את יעדי מדיניות החוץ של האיחוד האירופי. (בתגובה לבקשה מ-NGO Monitor, הנציבות האירופית סיפקה דיסק של מסמכים כשרוב הפרטים בו מחוקים).

EU screenshot1EU screenshot2

קבלת החלטות באיחוד האירופי וארגונים הלא-ממשלתיים

המימון של האיחוד האירופי לארגונים לא-ממשלתיים הוא חלק ממערכת יחסים הרואה בארגונים הללו ארגונים המספקים מידע, שותפים בעיצוב מדיניות וביישומה. ארגונים אלו לוחצים באופן קבוע על מקבלי ההחלטות באיחוד האירופי, אסטרטגיה שהוכיחה עצמה כיעילה במספר הזדמנויות.

  • פרסומים של האיחוד האירופי מצטטים באופן קבוע נתונים והאשמות שמפרסמים ארגונים לא-ממשלתיים, ללא ניסיון לאמת באופן שיטתי את הנתונים המצוטטים. לדוגמה, בתדרוך מדיניות של הפרלמנט האירופי "אלימות מתנחלים ישראלים בפלסטין" (2012) ובתדרוך "אזור C: מעל 60% משטחי הגדה הכבושה בסכנת סיפוח ישראלי" (2013) צוטטו ממצאים שפורסמו ב-2011 על ידי יש דין, ארגון הממומן על ידי האיחוד האירופי, שלפיו "90% מהחקירות של תקיפות ישראליים נגד פלסטיניים נסגרים ללא כתבי אישום". אולם, נתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (טבלה 11.3 ו-11.4) מראים כי ב-2011 המשטרה הישראלית פתחה סך כולל של 364,730 תיקים, באותה שנה הוגשו 38,334 כתבי אישום (10.5%) – נתון המצביע על כך שאחוז נמוך של הגשת כתבי אישום אינו שמור רק למקרים של אלימות נגד פלסטינים.
  • בנובמבר 2015, האיחוד האירופי פרסם קווים מנחים לסימון מוצרים ישראליים המיוצרים מעבר לקו הירוק. ההחלטה לסמן את המוצרים הישראליים, ההצדקות שסופקו לכך, כמו גם השפה שבה השתמשו לשם כך באיחוד האירופי, שיקפו את רוחו של דו"ח בשם "מוכרים את השלום" עליו חתומים 22 ארגונים אירופאים ופרסום אחר של ארגון לא-ממשלתי בשם "המועצה האירופית ליחסי חוץ" (ECFR) תחת הכותרת "בידול מצד האיחוד האירופי וההתנחלויות הישראליות". פרסומים אלו המליצו על סימון מוצרים כצעד ראשון לקראת סנקציות וחרם מלא על ישראל. יותר ממחצית הארגונים החתומים על הפרסום "מוכרים את השלום" – כגון טרוקרה, דיאקוניה ו- DanChurchAid- ממומנים על ידי האיחוד האירופי (ראו דו"ח של NGO Monitor בנושא).

דוגמאות לארגונים לא-ממשלתיים הממומנים על ידי האיחוד האירופי

  • גראסרוטס ירושלים (לפי אתר הארגון, 28% מתקציב 2014 הגיע מהנציבות האירופית ו-33% מהקרן האירופאית לדמוקרטיה, מנגנון מימון שהוקם וממומן על יד האיחוד האירופי והמדינות החברות בה. נתונים מעודכנים יותר אינם זמינים): הארגון מצהיר כי הוא "תומך בצורה מלאה בקריאה העולמית ל-BDS". בנוסף, הארגון מתאם פעילות עולמית של קמפיינים של BDS, כולל באירופה ובצפון אמריקה, מקדם את הנרטיב הפלסטיני של "זכות השיבה", אשר אם תיושם, משמעותה תהיה חיסולה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. בהתייחסו למדינת "ישראל" משתמש במירכאות.
  • עדאלה (€717,994 בשנים 2016-2013): מקדם לוחמה משפטית נגד ישראל באמצעות תביעות משפטיות על מנת להכפיש את ישראל, מאשים אותה בגזענות, "פשעי מלחמה" והפרות נוספות של החוק הבינלאומי. קורא להחליף את יסודותיה היהודיים של המדינה.
  • בלדנא (€231,939 בשנים 2016-2014 ו- €244,371 עבור נובמבר 2015 – אוקטובר 2017): מקדם את אג'נדת 1948 ו"זכות השיבה" הפלסטינית. מתייחס להקמת מדינת ישראל כ"נכבה" ("אסון").