סקירה כללית

ארגונים לא-ממשלתיים אירופיים הם שחקנים מרכזיים בסיוע החוץ האירופי. רבים מהארגונים הללו פעילים בסכסוך הערבי-ישראלי – אם באמצעות פעילויות משלהם או באמצעות שותפות עם ארגונים ישראלים ופלסטינים. ארגונים אלה, כגון טרוקרה (אירלנד), Misereor (גרמניה), ICCO (הולנד), ו-DanChurchAid (דנמרק), מקבלים את מרבית התקציבים שלהם מהממשלות שלהם – בנוסף לתקציבים נוספים שהם מקבלים מהאיחוד האירופי, ממשלות אחרות וגופים בינלאומיים – ומממנים בתורם ארגונים לא-ממשלתיים ישראליים ופלסטיניים. ברוב המקרים, הארגונים הללו מקבלים "צ'ק פתוח" והממשלות אינן מודעות ואינן דורשות אחריותיות בנוגע לאיזה שימוש נעשה בכספי משלם המיסים.

למרות שארגונים אלו פועלים בדרך כלל ממדינה אירופאית מסוימת, הם לעתים קרובות מקבלים מימון ממספר ממשלות וחברים בקואליציות ורשתות כלל אירופאיות. הם מייצגים תופעה כלל – אירופית של מעורבות בלתי מידתית ומוטה בסכסוך הערבי-ישראלי עם השפעה עצומה על קובעי המדיניות.

ארגונים אלה מתחלקים למספר קטגוריות. רבים מהם הם ארגונים נוצריים עם זיקות דתיות שונות וחלק מקואליציות דתיות בינלאומיות וארגוני גג – דוגמת ActAlliance, קואליציית ארגונים לא ממשלתיים פרוטסטנטים, או Caritas אירופה – קואליציית ארגונים לא-ממשלתיים קתוליים. ארגוני הסיוע הכנסייתיים הללו עושים בעיקר עבודות צדקה הומניטריות, אך בהקשר לסכסוך הערבי-ישראלי, הם מעורבים בעצמם בפעילויות פוליטיות. למידע נוסף על פעילויות פוליטיות של ארגונים כנסייתיים נגד ישראל, ראו קמפיין החרם בכנסיות.

ארגונים לא-ממשלתיים אחרים הם ארגוני סיוע הומניטרי ופיתוח, כמו למשל מועצת הפליטים הנורבגית (NRC) (ראו בהמשך) או אוקספם אינטרנשיונל (Oxfam International). מטרת ארגונים אלה היא הקלת העוני וסיוע לאוכלוסיות מוחלשות. עם זאת, הם גם לעתים קרובות מעורבים בקמפיינים נגד ישראל תחת אצטלה של סיוע הומניטרי ופיתוח.

לבסוף, ישנים ארגונים הטוענים לקידום זכויות אדם. בדרך כלל, אלו הם הארגונים הפוליטיים ביותר, והיו שחקנים מרכזיים בייסודה של אסטרטגיית דרבן, שכוללת את עקרונות המלחמה הפוליטית נגד ישראל. ארגונים אלה מאשימים באופן תדיר את ישראל בהפרות חמורות של זכויות אדם, לרבות רצח עם, טיהור אתני ואפרטהייד. דוגמאות לכך הן ארגונים לא ממשלתיים שבסיסם באנגליה – אמנסטי אינטרנשיונל ו-War on Want, וקואליציית ארגונים שבסיסה בצרפת- FIDH.

דוגמאות נבחרות של ארגונים אירופאים המעורבים בסכסוך הערבי-ישראלי

  • ב-30 באוקטובר, 2012, 22 ארגונים לא ממשלתיים אירופיים פרסמו דו"ח בשם "מוכרים את השלום" ("Trading away peace: How Europe Helps Sustain Illegal Israeli Settlements"), הקורא לאיחוד האירופי להטיל סנקציות כלכליות על ישראל כחלק מקמפיין רחב יותר של BDS נגד ישראל. החותמים כוללים את Cordaid, טרוקרה (Trocaire), ו-DanChurchAid, כמו גם רשת הארגונים הלא-ממשלתיים ActAlliance. הרוב המכריע של החותמים מקבלים מימון נרחב מן האיחוד האירופי וממשלות אירופיות שונות. חלק מהמלצותיהם, כגון סימון מוצרים מהתנחלויות הישראליות, יושמו על ידי האיחוד האירופי.
  • פרויקט של ארגון מועצת הפליטים הנורבגית (NRC), תחת הכותרת "מידע, ייעוץ ועזרה משפטית להגנה מוגברת וגישה לצדק עבור פלסטינים שניזוקו מעקירה בכפייה בפלסטין" (ICLA), פעיל מאז 2009, וממומן על ידי ממשלות בריטניה, נורבגיה ושבדיה, כמו גם האיחוד האירופי. עורך דין המקושר לפרויקט הצהיר כי המטרה של התכנית היא "לנסות ולהשתמש בכל אמצעי משפטי אפשרי כדי לשבש את מערכת המשפט הישראלית… ועל מנת להוסיף לעומס על בתי המשפט ובית המשפט העליון עד כדי חסימת המערכת" (ההדגשה אינה במקור).
  • דיאקוניה וטרוקרה הם ארגוני סיוע שותפים לארגונים לא ממשלתיים פלסטינים התומכים ב-BDS, כגון אל-חק ובדיל. בית המשפט העליון בישראל זיהה את מנכ"ל אל-חק שעואן ג'בארין "בין הפעילים הבכירים של החזית העממית לשחרור פלסטין". החזית העממית לשחרור פלסטין הוגדרה כארגון טרור על פי האיחוד האירופי. בדיל מקדם רטוריקה של "התנגדות", יוזמות נגד שלום, ומסגרת "מדינה אחת". הארגון מעורב גם בפעילות אנטישמית בוטה.
  • קואליציית הארגונים הלא ממשלתיים(FIDH), הממוקמת בפריז, בשיתוף עם ארגונים ואיגודים צרפתיים, והארגון הפלסטיני אל-חק, היו אחראים לניסיון לחבל ביחסים העסקיים בין הרשת הסלולרית הישראלית פרטנר (שפעלה אז תחת המותג אורנג') לקבוצת אורנג' הצרפתית. ב-6 במאי 2015, פרסמו הארגונים הלא ממשלתיים דו"ח תחת הכותרת "היחסים המסוכנים של אורנג' בשטחים הפלסטינים הכבושים", כשהם מכוונים לחברה הצרפתית ו"לצרפת כבעלת מניות ראשית של אורנג'". FIDH הוקם ב-1922 על ידי 20 ארגונים לאומיים צרפתים וגרמניים כ"ארגון זכויות האדם הבינלאומי הראשון". הארגון חתום גם על הדו"ח "מוכרים את השלום" (ראו למעלה).