החלטת האיחוד האירופי לסמן מוצרים ישראלים מיהודה ושומרון, רמת הגולן ומזרח ירושלים היא "עניין טכני…זו הגזמה להגיד שמדובר באקט חשוך או אקט של חרם," כך לפחות טען לאחרונה שגריר האיחוד האירופי בישראל, לארס פאבורג־אנדרסן. נראה שמבחינתו, סיוע ומימון קמפיין החרם נגד ישראל, פגיעה ברווחת הפלסטינים, אפליה על רקע מוצא ולאום ורצון עז להחזיר את הגולן לארגוני טרור ששולטים במה שהיה פעם סוריה – הם גם עניינים טכניים.

כלומר האמת היא שבניגוד לטענות השגריר, להחלטה זו יש קשר ישיר לקמפיין ה-BDS (חרם, משיכת השקעות וסנקציות נגד ישראל). ואכן, וההחלטה התקבלה בעקבות לחץ אדיר שארגונים שונים התומכים בחרם הפעילו על האיחוד האירופי. מבחינתם, זהו צעד ראשון לקראת חרם על כל גורם הקשור לפעילות מעבר לקו הירוק, ללא קשר להגדרת החוקיות או המציאות הגיאו-פוליטית באזור. זאת כשלב הכרחי בדרך לחרם כולל על ישראל. בעקבות ההחלטה האירופית, ועדת ה-BDS הפלסטינית פרסמה הודעה בה היא מציינת כי סימון מוצרים אינו צעד מספק: "הוועדה מחשיבה את הצעד של האיחוד האירופי בנושא סימון מוצרים ישראלים…כלא מספק ביחס למחויבויות המשפטיות של האיחוד האירופי במסגרת המשפט הבינלאומי".

קיימות עשרות דוגמאות כיצד אירופה משחקת לידי קמפיין החרם. למשל, בשנת 2012, 22 ארגונים לא-ממשלתיים הזוכים למימון אירופי ישיר ועקיף, המליצו על "סימון מדויק של מוצרי התנחלויות כצעד ראשוני", ועל החרפת הסנקציות עד כדי "איסור מוחלט על ייבוא של מוצרי התנחלויות…ואיסור על העברות כספים להתנחלויות ולפעילויות קשורות". המונח פעילויות קשורות כולל גם פעולות של ארגונים ישראלים ובינלאומיים שכלל אינן קשורות לקו הירוק. מכון המחקר NGO Monitor הראה כי חלק גדול מהארגונים החתומים תומכים בקמפיין ה-BDS באופן רשמי, ומעבירים את הכספים שהם מקבלים לארגונים אנטי-ישראליים הפעילים בקמפיין.

דוגמה נוספת היא הפעילות של ארגון FIDH (הזוכה למימון מהאיחוד האירופי וממשלות נוספות) יחד עם הארגון הפלסטיני 'אל-חק' (המקבל מימון מ-10 ממשלות אירופיות). הם ציינו כי "סימון…נחשב כצעד זמני בתהליך לאימוץ איסור כולל". מנכ"ל אל-חק, שהואן ג'בארין, שישראל וירדן קושרות אותו לכאורה לארגון הטרור החזית העממית, חזר על דרישה זו בספטמבר בפני ועדת האו"ם לזכויות הבלתי מעורערות של העם הפלסטיני (כן, יש דבר כזה), הידועה בלא מעט מופעים אנטישמים. שני הארגונים אגב, היו ממובילי קמפיין החרם נגד חברת הסלולר אורנג'.

החרם יפגע גם בפרנסתם של פלסטינים, אך בכיר אירופי הצדיק זאת באומרו כי האירופים "מצרים על כך, אולם צריך להביט בתמונה הרחבה". לידיעת האירופים, ככה נראית התמונה הרחבה: קמפיין ה-BDS הצליח לגייס את ארגון אוקספם (מימון ממשלתי בריטי) כנגד חברת 'סודה סטרים', הוביל לסגירת המפעל במישור אדומים ולהעברתו לנגב, ועובדיו הפלסטינים פוטרו. ועדיין, ארגוני החרם ממשיכים לקרוא להחרמתו מכיוון שהוא מסייע ל"טיהור האתני" של "הפלסטינים הבדואים" בנגב.

שלל הארגונים התומכים בחרם טוענים לקידום זכויות אדם, אך הרטוריקה מצביעה על כך שאין זה אלא שימוש ציני בערכים אלו לקידום אג'נדות פוליטיות. מכבסת המילים נועדה להסיט את הדיון מהמטרה האמיתית: חרם מלא על ישראל תוך חתירה תחת זכות קיומה, ללא שום כוונה להביא לרגיעה או לדו-קיום באזור.

האירופים והארגונים אותם הם מממנים מעולם לא דנו בסימון מוצרים מאזורים אחרים שנויים במחלוקת, דוגמת צפון קפריסין וסהרה המערבית, וחברות האיחוד אף מעבירות כספים והשקעות אליהם. אין הנחיות של האיחוד האירופי ביחס למוצרים המגיעים ממקומות אלה ואין אפילו דיון על הצורך בכך. כנראה גם המוסר הכפול והאפליה של האיחוד האירופי כלפי ישראל הם עניינים טכניים.