מימון

• ממני הארגון כוללים ארגוני סיוע כנסייתיים כגון: Broederlijk Delen (בלגיה), Finn Church Aid (פינלנד), Misereor (גרמניה), CCFD (צרפת), ICCO (הולנד), Christian Aid (בריטניה), HEKS/EPER (שוויץ), Trocaire (אירלנד) והוועדה המנוניטית המרכזית.

תמיכת הארגון במדינה אחת

• מייסד הארגון איתן בורנשטיין אישר כי "רוב הפעילים של הארגון תומכים בהסדר של מדינה דמוקרטית אחת".
• ברונשטיין אימץ בשנת 2007 את "ההכרזה על מדינה אחת בפלסטין ההיסטורית" המצהירה כי:
  • "פתרון שתי המדינות מתעלם מהעובדות הפיזיות והפוליטיות בשטח, וכן מבוסס על הנחה מופרכת של שוויון ביחסי הכוח והתביעות המוסריות, בין אלה החיים תחת כיבוש והתנחלות קולוניאלית מחד, ובין המדינה הקולוניאלית והכובש הצבאי מאידך".
  • "פתרון שתי המדינות מקבע את מעמד הפלסטינים בישראל במצבם הנוכחי כאזרחים מדרגה שניה במולדתם, במדינה גזענית השוללת את זכויותיהם באמצעות חוקי יסוד המעניקים זכויות יתר – זכויות פוליטיות, חוקיות, חברתיות ותרבותיות – ליהודים. יתרה מזאת, פתרון שתי המדינות שולל את זכותם של הפלסטינים החיים בגלות לשיבה למולדתם…".

מסמך קייפטאון

בשנת 2012, זוכרות והארגון הפלסטיני בדיל (ארגון אנטי-ישראלי קיצוני, אשר המימון השוויצרי שלו הוקפא בעקבות פרסום של קריקטורות אנטישמיות) ארגנו משלחת לימודית לעיר קייפטאון, דרום אפריקה, במטרה "ללמוד ממקרים של גירוש ושיבה".

בעקבות הביקור, זוכרות פרסמו את "מסמך קייפטאון", שמסקנותיו כוללות:

חזון למדינה חדשה:

• מבנה המדינה: "אנו מקוות כי הישות הפוליטית שתיווצר בפלסטין שלאחר הציונות תהיה מדינה אחת ודמוקרטית (בניגוד לעקרון ההפרדה האתנית הגלום ברעיון שתי המדינות) תוך הפרדה ברורה בין דת ומדינה. מדינה זאת תעבור תהליך דה-מיליטריזציה, בין אם תקיים צבא קבע קטן ובין אם לאו." (עמוד 25)
• אזרחות: "לקח חשוב שנלמד מניסיון חוקי ההגירה וההתאזרחות במדינות עם חוקי גזע כמו ישראל ודרום אפריקה של עידן האפרטהייד הוא שיש לשלול לחלוטין כל בסיס גזעי או אתני לאזרחות. מרכיב מרכזי בתהליך יהיה ביטול מוחלט של חוק השבות (1950), המקנה אזרחות אוטומטית ומיוחסת ליהודים, ומתן עדיפות ברורה לפליטים פלסטיניים שבים. יהודי התפוצות יהיו רשאים עדיין לבקש אזרחות, כמובן, אך לא ייהנו מכל עדיפות בתהליך ההתאזרחות בארץ." (עמוד 25)
• סמלים ושפה:"ברוח הפיוס, בתחום הסימבולי, רשויות תקופת המעבר והישות המדינית העתידית בפלסטין יקבעו מדיניות של דו-לשוניות. העברית והערבית יהיו אפוא שפותיה הרשמיות של המדינה וייהנו ממעמד שווה. במקביל לתהליכי היווצרות של תרבות אנו מציעות לקדם דיון ציבורי באשר לשמה של המדינה החדשה, דגלה ושאר סמלים וייצוגים. כיוון שאנו מכירות בחשיבות הדה-ציוניזציה של המרחבים הציבוריים בתהליך הקמת המולדת המשותפת, אנו מכירות בחשיבות המיפוי מחדש ושינוי השמות של רחובות ושאר מרחבים ציבוריים תוך שיתוף הציבור במידת האפשר, על מנת ליצור מקומות בעלי משמעות לכול. " (עמוד 24)

סופה של הריבונות היהודית

במאמר הפורש את תוכניתו (מחשבות מעשיות על שיבת פליטים פלסטינים, יולי 2008), איתן בורנשטיין מתאר את ההשלכות המעשיות למדינה החדשה. הציטוטים הבאים מתייחסים לאוכלוסייה היהודית:

• "היהודים מוותרים על הריבונות, על האקסלוסיביות בשליטה בארץ, על הרוב היהודי המובטח. אחרי סוציאליזציה של יותר ממאה שנות ציונות זה דורש מאמץ והעזה. במצב של שיבת פליטים, היהודים יהפכו למיעוט בארץ. ישראל כמדינה יהודית תשתנה באופן רדיקלי כך שעצם הגדרתה הנוכחית תהיה בלתי רלבנטית בעתיד. היהודים לא יוכלו יותר לקבוע באופן בלבדי את עתידם שלהם ושלהפלסטינים. כמיעוט בדמוקרטיה יהיו להם זכויות ־ אבל גם אילוצים רבים." (עמוד 168)
• "חיים בארץ כמיעוט גם מאפשרים ליהודים להמשיך בחייהם פחות או יותר במתכונת דומה לזאת שאליה הם רגילים: חייהם ביישובים היהודיים לא צריכים להשתנות באופן רדיקלי ודרמטי, וגם אם כן ־ שינוי זה יהיה הדרגתי ובהסכמה. היהודים יוכלו להמשיך ליצור בעברית, ללמוד את ההיסטוריה היהודית ולטפח תרבות יהודית ועברית." (עמוד 170)
• "יתכן שיהיו יהודים, בעיקר ממוצא אירופי, שלא יוכלו להסתגל למצב הלא–ציוני ויעדיפו לנצל את דרכונם האחר כדי לנדוד למקום אחר, אך עדיין יישארו כאן רבים אחרים ־ מהם כאלה שפשוט אין להם לאן ללכת או אין להם יכולת לכך." (עמוד 170).