ארגונים לא-ממשלתיים וסוגיית הבדואים בנגב ככלי בלוחמה הפוליטית נגד ישראל
סיכום פעילות 2010 – 2013
תקציר
- סוגיית הבדואים אזרחי מדינת ישראל והכפרים הבלתי מוכרים בנגב מעסיקה ארגונים לא-ממשלתיים רבים בישראל ובעולם כבר זמן רב. בשנים האחרונות, ניתן להבחין במעורבות הולכת וגוברת של ארגונים בסוגיה מורכבת זו, בפרט מאז 2010, הכוללת נוכחות מוגברת בתקשורת המקומית והעולמית, כתיבת דו"חות, קריאות לפעולה, והפעלת לובי במסגרות בינלאומיות דוגמת האיחוד האירופי והאו"ם. כל אלו תורמים רבות להכפשתה ולשלילת הלגיטימיות של מדינת ישראל.
- במסגרת קמפיין זה, הארגונים נוקטים בעמדה חד-צדדית ומוטה נגד מדיניות ממשלת ישראל, ותובעים ממנה לקבל למעשה את כל הטענות של קבוצות מסוימות במגזר הבדואי לבעלות על קרקעות בנגב – בכך מתעלמים מהליכים משפטיים שבחנו ודחו טענות אלו.
- הדו"חות שהארגונים שמפרסמים מציגים את הנושא באופן פשטני ומבוססים על מקורות לא מהימנים, נוקטים ברטוריקה מטעה ומאשימים את ישראל במדיניות של "אפליה גזעית", "נישול" ו"הפרת זכויות האדם" של ה"ילידים".
- הארגונים הפעילים בקמפיינים אלו כוללים את פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, עדאלה, האגודה לזכויות האזרח, במקום, שומרי משפט: רבנים למען זכויות אדם, Human Rights Watch וארגונים רבים נוספים.
- הארגונים ממומנים ברובם על-ידי הקרן החדשה לישראל, האיחוד האירופי וממשלות אירופיות, אשר מזרימים סכומי עתק לארגונים המעורבים ועל-ידי כך מקדמים את האג'נדה הצרה של ארגונים אלו.
- הדו"חות מוגשים לוועדות האו"ם השונות ולאיחוד האירופי, ומהווים את אחד מהנדבכים של קמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל – בהתאם לאסטרטגיית דרבן (ראה בהמשך) השואפת להביא לבידודה המוחלט של מדינת ישראל. ארגונים רבים מתייחסים לסוגיית הבדואים ומאבק ההכרה בכפרים כחלק מהסכסוך הערבי-ישראלי, ללא הבחנה מהותית בין הסוגיות הבדואית והפלסטינית, ותוך ניצול הסוגיה האחת לטובת השנייה.
- בתגובה לפעולות הלובי שמבצעים ארגונים, הפרלמנט האירופי גינה את המדיניות הישראלית כלפי הבדואים (5 ביולי, 2012), וחבר הפרלמנט האירופי (דיוויד מרטין מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית) האשים את ישראל ב"טיהור אתני" (20 ביוני, 2013).
- ארגונים רבים הציגו את עמדתם בפני ועדת גולדברג להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, כמו גם במסגרת הליך "ההקשבה לציבור לגבי תזכיר החוק" שהוביל השר זאב (בני) בגין, ושם קיבלו במה להצגת טענותיהם. למרות זאת, חלק מהארגונים תקפו את התהליך שהחל בוועדת גולדברג וקראו לו "תהליך של נישול" של "האזרחים הערבים הילידים".
- עם אישור הממשלה את המלצות דו"ח פראוור ב-11 בספטמבר 2011 ואישור הכנסת את הצעת החוק להסדרת התיישבות בדואים בנגב ב- 24 ביוני 2013 שהוגשה לממשלה על-ידי השר בגין, הארגונים טענו כי מדובר ב"פגיעה אנושה בזכויות הבסיסיות של האזרחים הבדואים" וב"הפרה בוטה של זכויות האדם והקניין", וכי ישראל נוקטת ב"מדיניות אפרטהייד" ו"אפליה אתנית" כלפי הבדואים. הפגנות ומחאות רבות אורגנו במספר ערים ויישובים בארץ, כאשר במקרים רבים משתתפיהן לא היו כלל הבדואים תושבי הנגב כי אם פעילים שהובאו ממקומות אחרים.
- לאחר הריסתו לראשונה של הכפר הבדואי הבלתי חוקי אל-עראקיב (27 ביולי 2010) פתחו ארגונים רבים בקמפיין נגד הריסת הכפר, שכלל מספר רב של הודעות לעיתונות, קריאות לפעולה וכתבות נגד "מדיניותה המפלה של ישראל", ונגד "המדיניות הגזענית" ו"מדיניות הנישול" של ישראל. אמנסטי אינטרנשיונל לדוגמא פרסם בנושא תשע הודעות לעיתונות וקריאות לפעולה המגנות את ישראל.
- בנוסף לבידודה והכפשתה של מדינת ישראל, קמפיין זה שם לעצמו למטרה גם את הקרן הקיימת לישראל (קק"ל), בגין מעורבותה בנטיעת יערות בשטחים הנתונים במחלוקת.