משמר זכויות האדם (Human Rights Watch, HRW)

מבוא

משמר זכויות האדם  הוא ארגון לא ממשלתי רב עוצמה, בעל תקציב עצום, קשרים קרובים עם ממשלות המערב והשפעה ניכרת במוסדות בינלאומיים. פרסומיי הארגון משקפים היעדר אמות מידה מקצועיות, היעדר מתודולוגיה מחקרית ומומחיות צבאית ומשפטית, כמו גם הטיה אידאולוגיית עמוקה נגד ישראל.

מידע כללי

מדינהארצות הברית
אתר אינטרנטhttps://www.hrw.org
נוסד1978
סטטוס משפטיעמותה אמריקאית רשומה
במילות הארגוןדוחף לשינויים במדיניות ובפעילות המביאה לקידום זכויות אדם וצדק ברחבי העולם

מימון

  • בשנת 2016 סך הכנסות הארגון עמדו על 58.4 מליון דולר; סך הוצאות הארגון בשנה זו עמדו על 78.2 מליון דולר. נתוני המימון לארגון אינם שקופים לחלוטין, ובאתר הארגון רשומים רק מספר "שותפים ותומים" בכללם: המכון לחברה פתוחה; קרן פורד; קרן אואק ועוד.
  • הארגון מצהיר "שאינו מקבל מימון ממשלתי ישיר או עקיף." בעקבות ביקורת מצד NGO Monitor על תמיכה מסיבית שמקבל הארגון מאוקספם נוביב – המקבל את עיקר תקציבו מממשלת הולנד, HRW הוסיף באתר האינטרנט וכתב: "אנו לא מקבלים מימון ממשלתי מקרנות אלו, אלא רק ממקורות פרטיים."לא ניתן לאמת טענה זו.
  • ב-2017, HRW קיבל 10,000 דולר מקרן האחים רוקפלר עבור "תוכניתו ישראל/פלסטין."
  • בין השנים 2015-2017, HRW  קיבל 3.3 מליון דולר מקרן פורד.
  • ב-2009 הארגון ערך ערב התרמה בערב הסעודית והשתמש בהטייה האנטי- ישראלית של המשתתפים ומהחשש מפני "לחץ של קבוצות פרו-ישראליות" על מנת לגייס תרומות מדמויות מרכזיות בחברה הסעודית. באותו ארוע התגאתה שרה לי ויטסון – מנהלת מחלקת המזרח התיכון וצפון אפריקה בארגון שההאשמות של HRW על הפרת זכויות אדם היוו כלי מרכזי בדו"ח  גולדסטון ב-2009 על מבצע עופרת יצוקה בעזה.
  • ירידה בתמיכה של תורמים כפי שבאה לידי ביטוי בירידה של 15% בהכנסה מתרומות בשנים 2010-2009, מותנה על ידי תרומה בגובה 100 מליון דולר למשך 10 שנים מג'ורג' סורוס עליה הוכרז בספטמבר 2010. בעזרת מימון זה תיכנן HRW להגדיל את הצוות של הארגון בשליש ו"לעצב את מדיניות החוץ של המעצמות המתפתחות האלה, כפי שעשינו באופן מסורתי במעצמות המערביות".

פעילות

  • מחקר מתמשך ושיטתי של NGO Monitor הראה ש-HRW מתמקד באופן חסר פרופורציה בגינויים נגד ישראל ושפרסומי הארגון בנוגע לישראל הם לרוב לא אמינים.
  • הארגון משתמש ברטוריקה משפטית מסולפת המאשימה את ישראל באופן חוזר ונשנה ב"פשעי מלחמה", "הפרה בוטה של זכויות אדם והמשפט הבינלאומי ההומניטרי", "עונש קולקטיבי", ובטיפוח "תרבות של חסינות מעונש".  הארגון שופט את ישראל על פי סטנדרטים ייחודיים כחלק מקפיין הדה-לגיטימציה הרחב שלו.
  • הארגון מקדם את "זכות השיבה" הפלסטינית, שמשמעות מימושה היא סופה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
  • הארגון מוביל קמפיין באו"ם, בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) ובפורומים בינלאומיים אחרים תוך קידום האשמות שקריות ומעוותות נגד ישראל והאשמות שאינן ניתנו לאימות . לארגון היה תפקיד משמעותי ביצירת   דו”ח גולדסון שהתגלה לבסוף כלא אמין, על ידי הגשת הצהרות רבות לוועדה המשוות את ישראל לחמאס  ומאשימות את ישראל בהרג מכוון של אזרחים.
  • ב-30 ביוני 2017, עומר שאקיר, מנהל תחום "ישראל ופלסטין" ב-HRW דיבר בוועדת האו"ם למימוש הזכויות הבלתי מעורערות של העם הפלסטיני ( UN Committee on the Exercise of the Inalienable Rights of the Palestinian People – CEIRPP) באירוע לציון "50 שנות כיבוש", ואמר כי "ישראל הפכה את עזה לכלא באוויר הפתוח".
  • שאקיר נשא דברים גם בשימוע שנערך בקונגרס ב-8 ביוני 2017 במסגרת קמפיין "זו לא הדרך להתייחס לילד" של הארגונים DCI-P ו-American Friends Service Committee בנושא "כיצד הפרות זכויות אדם באופן עקבי, מתן פטור מעונש לאחראים באופן שיטתי, אפליה, וסביבה היפר-מיליטריסטית משפיעות על חיי הילדים הפלסטינים הגדלים תחת כיבוש צבאי שסיומו לא נראה באופק." לצדו דברה בשימוע נדיה בן יוסף פעילת ארגון עדאללה . הארגונים DCI-P American Friends Service Committee ידועים בתמיכתם בתנועת ה-BDS נגד מדינת ישראל.
  • בארבעה ביוני 2017, HRW פרסם הצהרה תחת הכותרת "50 שנה של עוולות הכיבוש" המאשימה את ישראל ב"הפרות חמורות של זכויות אדם והמשפט הבינלאומי" ו"בפשעי מלחמה". ההצהרה קראה לבית הדין הפלילי הבינלאומי "לפתוח בחקירה רשמית שתבדוק את הפשעים החמורים שבוצעו בישראל ובפלסטין." (עומר שאקיר פרסם בטוויטר וידאו המציג את הדו"ח)
  • במארס 2017, מנהל תחום זכויות הילד, ג'ו בקר היה דובר מרכזי במסיבת עיתונאים שהשיקה מסמך מדיניות שהופק מטעם  Watchlist on Children and Armed Conflict. ארגון זה דרש ממזכ"ל האו"ם להוסיף את צה"ל לרשימת הארגונים "המבצעים הפרות זכויות חמורות נגד ילדים"
    • ב-2015 HRW  הוביל קמפיין כושלל,  לצד ארגונים אחרים להוספת צה"ל לרשימה זו.
  • בדצמבר 2010, HRW פרסם דו"ח תחת הכותרת "מופרדים ולא שווים", המאשים את ישראל באפליה נגד פלסטינים בגדה המערבית "על בסיס גזע, מוצא אתני, ולאום" שקידם גם את אג'נדת ה-BDS.
  •  HRW  היה משתתף פעיל בוועידת דרבן ב–2001, וועידה שגיבשה את אסטרטגיית הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל כ"משטר אפרטהייד" דרך בידוד בינלאומי המבוסס על מודל דרום אפריקה.

פעילות BDS

  • בספטמבר 2016 HRW הוביל קמפיין ציבורי כושל בשיתוף עם גורמים פלסטינים הקורא לפיפ"א לנקוט בצעדי ענישה נגד ישראל תוך דרישה מ-FIFA "להפסיק את המשחקים בשטחי ההתנחלויות כמו גם להמנע משימוש אולמות ומגרשים בהתנחלויות לצרכי תחרויות רשמיות." הקמפיין כלל מאמרים רבים, פרסומים נרחבים בתקשורת החברתית ופעילות באו"ם.
  • ב-12 בספטמבר 2017, HRW פרסם דו"ח בנושא "המשפט והבנקאות הישראלית בהתנחלויות" הקורא לבנקים "לעמוד במחוייבותם לזכויות אדם, על ידי הפסקת פעילויות הקשורות בהתנחלויות", כמו "אספקת שירותים להתנחלויות או בהתנחלויות, שירותים שהם בלתי חוקיים במסגרת המשפט ההומניטארי הבינלאומי, ושיתוף פעולה עם מפתחים בתוכניות בניה חדשות." לדבריהם, הבנקים הישראלים נותנים לגיטימציה להתנחלויות והופכים אותן ליישובים ברי-קיימא, מה שמאפשר את הרחבת השטח הבנוי שלהם ואת ההשתלטות על אדמות פלסטיניות וסיפוח עתידי דה-פקטו של השטחים."
  • לפי שרי באשי, מנהלת תחום "ישראל ופלסטין" בארגון, "ישנם הרבה צעדים בהם בנקים יכולים לנקוט במטרה לצמצם את מעורבותם בהתנחלויות גם אם אינם יכולים לבטלה לחלוטין…אם הם אינם בוחרים לנקוט צעדים, משקיעים שאכפת להם מזכויות אדם צריכים לנקוט בצעדים."
  • ב-21 בנובמבר 2016, באשי שלחה מכתב לנציב המועצה לזכויות אדם של האו"ם, זייד ראיד אל-חוסין, בו שיבחה את המאמצים האחרונים להחרמת ישראל על ידי האו"ם והציעה שלוש חברות ספציפיות שיש להכליל ברשימה השחורה של האו"ם, כולל את FIFA.
    • בנובמבר 2017, HRW פרסם הודעה לעיתונות המשבחת את המאמצים "להפעלת לחץ על עסקים."
  • ב-19 בינואר 2016, הארגון פרסם את “Occupation Inc” – דו"ח בן 162 עמודים הקורא לעסקים להפסיק לפעול בהתנחלויות.לצד פרסום זה, קייטלין פרטיס, המכהנת כיו"ר שותפה בוועדת הייעוץ לענייני המזרח התיכון וצפון אפריקה של HRW  וחברת דירקטוריון, כתבה מאמר לעיתון "הארץ" התומך ב-BDS.

ביקורת מצד המייסדים

  • לאור כישלונו, מייסד הארגון רוברט ברנשטיין כתב מאמר לניו יורק טיימס באוקטובר 2009 – תחת הכותרת “Rights Watchdog, Lost in the Mideast,”  המותח ביקורת קשה על הארגון בשל התעלמותו ממספר מקרים של הפרות זכויות אדם בחברות סגורות, ובדבר הטייתו האנטי-ישראלית, כמו גם על "פרסום דוחות המסייעים לאלו הפועלים להפיכתה של ישראל למדינה מצורעת."
  • ברנשטיין הרחיב בנושא זה בהרצאה שנשא באוניברסיטת נברסקה (נובמבר 2010), באמרו כי "התקפותיו של HRW כמעט בכל נושא הפכו ליותר ויותר עוינות כלפי ישראל."

אנשי צוות

  • לרבים מהבכירים ב-HRW, לרבות אלו העובדים בישראל, יש היסטוריה של הטייה פוליטית.
  • במהלך מבצע צוק איתן בעזה ב-2014, מנכ"ל הארגון קנת' רות' צייץ בטוויטר שלו באובססיביות בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הציוצים של רות' התאפיינו ברמה משמעותית של סרקזם ועוינות עמוקה כלפי ישראל.
    • ביולי 2006, בתגובה לביקורת שהופנתה כלפי דו"ח של HRW בנושא מלחמת לבנון, רות' אמר: "עין תחת עין – או, ליתר דיוק במקרה זה, 20 עיניים תמורת עין אחת – היו ערכי המוסר שליוו רגעים פרימיטיביים מסויימים. אך אין זו המוסריות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי…" ה- New York Sun תיאר הצהרה זו ככזו "שדוחה את הדת היהודית עצמה, תוך הפגנת בורות עוצרת נשימה…האמרה כי היהדות היא דת 'פרימטיבית' שאינה מתיישבת עם המוסריות העכשוויות, כמוה כסיוע למגמת הדה-לגיטימציה ליהדות, שהיא הבסיס לאנטישמיות".
  • באוקטובר 2016, HRW מינה את עומר שאקיר כ"מנהל תחום ישראל ופלסטין" שאקיר הוא תומך נלהב בפתרון המדינה האחת, ופועל לקידום קמפיין ה-BDS נגד מדינת ישראל. בפברואר 2017 נשללה משאקיר ויזת עבודה מצד ממשלת ישראל אך בסופו של דבר הורשה להיכנס לישראל באפריל 2017.
  • ב-2009, שרה לי ויטסון, מנהלת חטיבת מזה"ת וצפון אפריקה ביקרה בלוב וטענה שגילתה את "האביב של טריפולי". היא שיבחה את סייף אלאסלאם, בנו של מועמר קדאפי,  כרפורמטור מוביל ועל יצירת "מרחב לשיח ודיון".
    • ויטסון פרסמה ב-2011 מאמר בהופינגטון פוסט תחת הכותרת "עניין של זכויות אדם" העושה עוול לתנועת זכויות האזרח בארה"ב במטרה להסית לשנאה כלפי ישראל. במאמר ויטסון אומרת: "אנו לא מכבדים את המורשת של מרטין לותר קינג באמצעות תמיכה במדיניות שמקדמת אפליה גזעית והפרדה." בנוסף, ויטסון עושה שימוש בסטראוטיפים גזעניים הגובלים באנטישמיות באמרה: "מדוע יהודים אמריקניים, שיש להם היסטוריה של מעורבות עמוקה בתנועה לזכויות האזרח של ארה"ב, צריכים לתמוך בבניה בהתנחלויות בישראל?" (הדגשה אינה במקור)
  • ב-2011, קייטלין פרטיס, המכהנת כיו"ר שותפה בוועדת הייעוץ לענייני המזרח התיכון וצפון אפריקה של HRW ביקרה בעזה ונפגשה עם מספר בכירי חמאס. חמאס מוכר כארגון טרור על ידי ישראל, ארה"ב האיחוד האירופי וקנדה.
  • בספטמבר 2009, החוקר הצבאי הבכיר של הארגון מארק גארלסקו התגלה כאספן כפייתי של מזכרות נאציות. הוא הושעה ולאחר מכן פוטר מעבודתו  אך הדו"חות שלו לא הוסרו כפי שנחשף במאמר בסאנדיי טיימס (בריטניה) תחת הכותרת “Nazi scandal engulfs Human Rights Watch” (ב-28 במארס 2010) מקרה אנגלאסקו מצביע על בעיות עמוקות יותר ב-HRW.

כל המאמרים בנושא משמר זכויות האדם (Human Rights Watch, HRW)