ירושלים- דיווחים בתקשורת מעידים על כך שהארגונים אמנסטי ו- Human Rights Watch (HRW)ניסו להיכנס לעזה במטרה לערוך "חקירות עצמאיות" בעניין מבצע צוק איתן. דיווחים אלו (ראו כתבתה של עמירה הס, "ישראל מונעת מארגוני זכויות אדם לבצע תחקירים עצמאיים ברצועת עזה", הארץ, 18 באוגוסט 2014 ואת כתבתו של נוח בראונינג, "ארגוני זכויות טוענים כי ישראל מונעת חקירה בעזה" (רויטרס, 18 באוגוסט, 2014) חוזרות על טענות של ארגונים לא-ממשלתיים וטוענים כי יש "להם הידע הצבאי המקצועי ההכרחי הנדרש לצורך הערכת הטענות העולות הן מן הצד הפלסטיני והן מן הצד הישראלי".

מנגד, הראיות מראות בבירור כי אין ביכולתם של אמנסטי ו-HRW לערוך חקירות עצמאיות, בלתי מוטות ואמינות, בייחוד בהקשר של סכסוכים רבי עוצמה ובסביבה בה המידע נשלט ומתומרן לגמרי על-ידי קבוצות כמו חמאס. אף אחד מהארגונים הנ"ל לא עומד בסטנדרטים הבינלאומיים לחקירת עובדות כדוגמת הקווים המנחים אשר אומצו על-ידי התאחדות עורכי הדין הבינלאומית. מלבד חוסר האובייקטיביות, הליך המחקר של הארגונים אינו שקוף, חסר אחריותיות ואין בו אימות עצמאי של העובדות והטענות.

בכירים מאמנסטי ו- HRW אינם אנשי מקצוע מוכשרים בתחום החקירות הפליליות והצבאיות, חסרה להם המומחיות הנדרשת ומסקנותיהם אינן קבילות בהליכים משפטיים. הפעילות העיקרית שלהם כוללת עריכת ראיונות עם "עדים", במסגרתם הארגונים מנסים לקבוע אם לוחמים פלסטינים שהו במקום התקיפות הישראליות. (הקביעה אם אדם היה חמוש או בלתי חמוש הכרחית לפתרון שאלות בדבר נחיצות צבאית ועמידה במשפט הבינלאומי). אף אחד מהארגונים אינו חושף את ההיקף בו החמאס עוקב אחר חברי הצוות שלו, והם חמאס מעורב בבחירת עדים לראיונות. גורמים אלו היו משמעותיים בדו"ח גולדסטון על מבצע עופרת יצוקה בעזה ב-2009, שהיה מבוסס על טענות ארגונים לא-ממשלתיים. חשוב מכך, פעולותיהם, אשר אינן עומדים באמות מידה מקצועיות, יכולות לסכן חקירות אמיתיות על-ידי הטיית ראיות ועדויות.

ואכן, ראש אגף החקירות של אמנסטי, דונטלה רוברה, מכירה בחוסר המהימנות ובמגבלותיהם של חקירות שנעשות בידי ארגונים באזורי סכסוך כדוגמת עזה: "בעזה, קיבלתי מידע חלקי או שאינו מדויק מקרובי משפחה של אזרחים שנהרגו בשוגג מפיצוצים או רקטות ששוגרו על-ידי קבוצות חמושים פלסטיניות לכיוון ישראל אך נכשלו ומקרובי משפחה של אזרחים שנהרגו בתקיפות ישראליות על חמושים פלסטיניים שהיו בקרבת מקום. כאשר אלו עומתו מול עדויות שנגבו בנפרד, חלקם אמרו כי פחדו מפעולות תגמול של קבוצות חמושות". (אפריל 2014)

במבצעים בעזה בשנים 2009 ו-2012, ההאשמות של HRW ואמנסטי כללו מספר טענות עובדתיות, משפטיות וצבאיות המכילות טעויות טכניות משמעותיות, שסתרו בבירור ראיות שמצאו חוקרים עצמאיים. לדוגמא, אמנסטי ו- HRW האשימו את ישראל בהרס "מכוון שלא לצורך" של תחנת הקמח העיקרית בעזה על-ידי תקיפה אווירית. צילומים וסיכום האירועים כפי שפורסמו על-ידי האו"ם (UNITAR) וצה"ל הפריכו את גרסת הארגונים לאירועים והראו בבירור כי התחנה נפגעה בטעות על-ידי כוחות ארטילריה במהלך קרב נגד לוחמי חמאס ולא על-ידי תקיפה מכוונת של מטוס F-16 כפי שנטען. בדומה, רוברט היוסון, מומחה לאמצעי לחימה המשוגרים מהאוויר ציין כי HRW” מעלה טענות והנחות רבות בנוגע לאמצעי לחימה ותקיפות מזל"טים, וכולן עדיין בגדר השערה בלבד".

למרות התדמית של מקצועיות ומומחיות ו"אפקט ההילה" האופף ארגונים אלו, קהל היעד של ה"חקירות" הנוכחיות של אמנסטי ו- HRW בהם עיתונאים, בכירים באו"ם, דיפלומטים והציבור- צריכים להתייחס לכל "המסקנות" שלהם בספקנות הנדרשת.

למידע נוסף ראו "Experts or Ideologues: Systematic Analysis of Human Rights Watch," The Goldstone Report "Reconsidered"  וגם  Best Practices for Human Rights and Humanitarian NGO Fact-Finding .