ב-4 למאי 2015, הארגון הפוליטי שוברים שתיקה פרסם חוברת עדויות בנושא מבצע צוק איתן. סביר להניח כי הארגון תזמן את הפרסום כך שיתמוך בוועדת שאבאס של האו"ם ולקדם ניסיונות להעמיד בכירים ישראלים לדין בבית הדין הפלילי הבינלאומי. פרסום זה, בדומה לרבים אחרים של הארגון, לוקה בחוסר מהימנות ואובייקטיביות. גם המימון הזר הנרחב שמגיע לשוברים שתיקה והפעילות הפוליטית הבינלאומית שלו מעידים על הבעייתיות של פרסום זה.

על אף הטענה כי מטרת הארגון לפנות לחברה הישראלית, הלובי והפעילות התקשורתית של שוברים שתיקה מתמקדים בקהלים בינלאומיים, ובתוך כך הופעות באירופה ובארצות הברית. בתאריכים 4-14 ליוני, יופיעו בשוויץ פעילי הארגון ויציגו את האג'נדה הפוליטית שלהם באירוע המאורגן על ידי גופים התומכים באלו שמאחורי קמפייני החרם, משיכת ההשקעות והסנקציות נגד ישראל.

מימון והאג'נדה של המממנים

הפרסום נכתב באמצעות מימון ישיר ועקיף ממספר ממשלות זרות. לפי הארגון,החוברת הופקה תודות לתרומת המדינות הבאות:

ערוץ תרומהמדינה תורמתמימון לשנת 2014 (₪)
Christian Aidבריטניהלא ידוע
Dan Church Aidדנמרק309,486
מנהלת זכויות האדם והמשפט הבינלאומידנמרק, שוויץ, הולנד ושוודיה382,953
בנוסף למענק חירום – סכום לא ידוע
טרוקרהאירלנד72,377
קרן החברה הפתוחהפרטי – ג'ורג' סורוסלא ידוע

בניגוד להצהרת הארגון כי "התכנים והדעות בחוברת זו אינם מבטאים את עמדת התורמים" NGO Monitor חושף כי מספר תורמים לארגון התנו בעבר את העברת הכסף בהשגת מינימום "עדויות" שליליות, דבר הסותר את הצהרותיו, הופך אותו לארגון המייצג אינטרסים של תורמים זרים ופוגע קשות באמינותו ויכולתו לנתח את המציאות המורכבת בעת לחימה.

בצילום המסמך הנ"ל משנת 2010, ניתן לראות כי שגרירות בריטניה, ארגון הסיוע ICCO (במימון ממשלת הולנד) והארגון הבריטי אוקספם (במימון ממשלת בריטניה) מחייבים את הארגון להשיג עדויות שליליות:

(מקור: רשות התאגידים דוח סיום ביקורת עומק לשוברים שתיקה, נערך ביולי אוגוסט 2010, פורסם בינואר 2013, עמ' 16)

ב-2 לאוגוסט, מנהלת זכויות האדם והמשפט הבינלאומי (במימון שוודיה, דנמרק, שוויץ והולנד) העבירה "מענק חירום" לתשעה ארגונים לא-ממשלתיים, ביניהם שוברים שתיקה, במטרה לתעד "הפרות בקנה מידה נרחב של זכויות אדם והחוק ההומניטארי הבינלאומי – רובם נגד אזרחים פלסטינים ומטרות אזרחיות" ממבצע "צוק איתן".

מממני הארגון בשנים 2012-2014 כוללים את האיחוד האירופי, ספרד (דרך AECID), הולנד (דרך ICCO), בלגיה (דרך Broederlijk Delen), בריטניה (דרך כריסטיאן אייד), דנמרק (דרך Dan Church Aid), גרמניה (דרך מדיקו אינטרנשיונל), אירלנד (דרך טרוקרה), נורווגיה, המכון לחברה פתוחה והקרן החדשה לישראל.

ניתוח ראשוני של ה"עדויות"

שוברים שתיקה מעלה האשמות גורפות המבוססות על עדויות מקומיות, אנונימיות ובלתי ניתנות לאימות של חיילים מדרג נמוך. "עדויות" אלו חסרות הקשר, מתעלמות מכך שבמהלך מבצע צוק איתן התקיימה לחימה כבדה בין ישראל לבין ארגוני הטרור בעזה וכי לחיילים נשקפה סכנת חיים בכל אורך הלחימה הן מירי רקטות ופצצות מרגמה והן מיציאתם של מחבלים מתוך מנהרות שנחפרו מתחת לבתים. הפרשנות המעוותת של הארגון להקשר הרחב יותר של הלחימה, מטרתה קידום האג'נדה של פעילי שוברים שתיקה, והיא מתדלקת את קמפיין הדמוניזציה הבינלאומי נגד ישראל.

מקריאת העדויות עולה כי התנהלות חיילי צה"ל המהלך המבצע עולה בקנה אחד עם הנורמות המצופות מחיילים (ישראלים או אחרים) אשר עומדים בפני אתגרי המלחמה. העדויות (במידה והן אכן אמינות) אשר מעוררות שאלות לגבי פעולת הכוחות צריכות להיחקר באופן יסודי. במקרים אלו יש לפנות לפרקליטות הצבאית הראשית כדי שתורה על פתיחת חקירה. העובדה ששוברים שתיקה לא פנה לגורמים אלו, מעוררות תהיות לגבי מניעיו.

טענות הארגון כי העיקרון שהנחה את פעילות צה"ל היה "מינימום סיכון לכוחותינו, גם במחיר פגיעה באזרחים חפים מפשע" יחד עם "ניסיון להטיל אימה על הפלסטינים" וכי מתעוררות "שאלות קשות באשר לנורמות המוסריות המתוות את דרכו של צה"ל" אינן עולות בקנה אחד עם העדויות, והן אינן אלא ניסיון של הארגון לתאר את האירועים בהתאם לאידיאולוגיה הפוליטית שלו.

שוברים שתיקה אינו מזכיר כמעט בכלל במבוא לפרסום זה (בו מוטחות ההאשמות הקשות בצה"ל) כי ארגוני הטרור ברצועת עזה שיגרו רקטות, חפרו מנהרות והקימו את מרבית תשתית הלחימה שלהם בתוך אזורים אזרחיים בעזה, כולל מסגדים, בתי ספר ובתי חולים. בכך הארגון מספק תמונה חלקית ביותר לגבי ההיגיון שעמד מאחורי פעולת צה"ל. בנוסף, הארגון אינו מסביר כי צה"ל פעל להזהיר את אזרחי עזה לעזוב את אזורי הלחימה באופן שאין לו מקבילה בצבא מערבי כלשהוא, באמצעות פיזור עלונים, שיחות טלפון אישיות, ובאמצעות נוהל "הקש בגג".

במקרים רבים העדויות וכותרתן מנסות ליצור רושם שחיילים התכוונו לבצע פשעים. לדוגמא עדות עם הכותרת "אני מאוד מאוד רציתי לירות לה בברכיים" אשר למעשה מפרטת כיצד ארגוני הטרור בעזה השתמשו באזרחים ובחיות כדי לפגוע בחיילי צה"ל. במקרה אחר מופיעה עדות כי צה"ל תקף את בית החולים וופא, אך לא מוזכרת העובדה כי מחבלים ירו מחלונות בית החולים לפני שהוא הותקף.