חרמות, משיכת השקעות וסנקציות (BDS) הן טקטיקות מרכזיות במלחמה הפוליטית נגד מדינת ישראל, המבוססות על ניצול שיח זכויות האדם. קמפיין הBDS- אינו ארגון או תנועה ממוסדת, אלא רשת חסרת היררכיה המורכבת מעשרות ארגונים לא-ממשלתיים (NGOs) ופעילים קיצוניים המתאמים את פעילותם ברמות שונות. למרות מצג השווא של קמפיין עממי ש"צמח מלמטה", כוחם נגזר בין היתר ממיליוני הדולרים והאירו שהם מקבלים ממשלות זרות, כמו גם ממוסדות דת ומתורמים פרטיים.

 בקריאה ל-BDS קיימים מאפיינים חזקים של אנטישמיות מודרנית במסווה "ביקורת לגיטימית" על ישראל. הטענה כי הניסיונות להחרים את ישראל ייפסקו במידה ויושג הסכם שלום המבוסס על שתי מדינות לשני עמים, אינה עולה בקנה אחד עם מטרות הקמפיין או עם אמירות הפעילים בו. המושגים שלום, דו קיום והגדרה עצמית לשני העמים כמעט ואינם מוזכרים. להפך, הקמפיין שולל את זכותו הבסיסית של הלאום היהודי להגדרה עצמית והפעילות מסתכמת בסתימת פיות ואפליה כלפי ישראלים ויהודים.

 לקמפיין אין השפעה כלכלית על מדינת ישראל, אך הוא משפיע רבות על התודעה, מלבה את הסכסוך, ומזין את השנאה והאלימות הקיימת נגד ישראלים ויהודים ברחבי העולם. בלימתו מצריכה הסתכלות מורכבת וחשיבה אסטרטגית, הכוללת בין היתר את עצירת המימון – בחלקו מממשלות דמוקרטיות ידידותיות לישראל.

 הפעילים מונעים לעיתים מבורות מוחלטת בכל הנוגע לסכסוך, משנאה עיוורת כלפי העם היהודי או מתוך אמונה שלחץ מסוג זה יביא לתוצאות פוליטיות. הם מנסים לפגוע בישראל בתחומי הכלכלה, התרבות, הפוליטיקה, האקדמיה והספורט. מכון המחקר NGO Monitor זיהה ארבע זירות עיקריות בהן פעילות זו מתמקדת כיום. הזירה הראשונה היא הכלכלית-עסקית, בה ארגונים לא-ממשלתיים תוקפים חברות ותאגידים בישראל ובעולם באמצעות עיוות עקרונות משפטיים וטענה כי קשרים עסקיים עם ישראל מהווים סיוע לכאורה להפרות זכויות אדם. במקרים רבים, ארגונים אלו מאיימים במרומז על חברות ועסקים על מנת שאלו ימשכו השקעות מישראל.

 הזירה השנייה היא כנסיות ומוסדות דת, תוך אמירה מפורשת כי הם כנסיות נתפסות "כמייצגות עקרונות מוסר ואתיקה חשובים…קמפיינים של משיכת השקעות…כבר הושקו בכנסיות רבות. [אלו] גם יעלו את הפרופיל הציבורי של הנושא ויגבירו את הלגיטימיות שלו״. נושא זה הפך למרכזי בסדר היום של כנסיות באירופה ובצפון אמריקה, כאשר חלקן מקבלות מימון ממשלתי. באירופה, הממשלות מעבירת תקציבים לארגונים הומניטאריים כנסייתיים, המעניקים כספים אלו בין היתר לקבוצות התומכות באופן פומבי במחיקת מדינת הלאום היהודי, או מפיצות תיאולוגיות אנטישמיות בכנסיות ברחבי העולם.

הקמפוסים והאקדמיה מהווים את הזירה השלישית. רשת של ארגונים מקדמת קמפיינים אנטי-ישראלים בקמפוסים באירופה ובצפון אמריקה, מספקת מימון, הדרכה, הכשרה וסיוע משפטי לפעילים. עם למעלה מ-150 סניפים ברחבי ארצות הברית, ״סטודנטים למען צדק בפלסטין״ (SJP) הוא הארגון המוביל בקידום BDS בקמפוסים, המארגן אירועים רבים, כולל ״שבוע האפרטהייד הישראלי״. מעמדם של SJP וארגונים נוספים, כמו ״קול יהודי לשלום״ (JVP), כגופים סטודנטיאליים מקנים להם זכאות למימון אוניברסיטאי במספר קמפוסים.

הזירה הרביעית היא הזירה המדינית. הארגונים מקדמים את האג'נדה שלהם בקרב מקבלי ההחלטות באירופה וארה"ב. לדוגמא, ארגונים שממומנים באופן ישיר ועקיף על ידי האיחוד האירופי וממשלות אירופה, הפעילו לובי מאסיבי על האיחוד האירופי ליישום מדיניות סימון המוצרים הישראלים. מבחינתם, סימון המוצרים הוא צעד ראשון לקראת חרם מקיף על כל גורם הקשור לפעילות בשטחים אלו, כאשר אקורד הסיום הוא חרם כולל על ישראל ללא קשר לגבולותיה. הגדילו לעשות 22 ארגונים (חלקם כנסייתיים, מהגדולים באירופה) שטענו כי ההחלטה האירופאית ״אינה מספקת" וכי ״סימון בלבד, במקום חרם, היא צביעות במיטבה״.

קיימים מספר דגשים שיכולים לסייע בכל דרך שנבחר להתמודד עם קמפיינים שונים של BDS. תחילה, יש לתת לקמפיין ה-BDS את המשקל והיחס הראוי לו – מצד אחד לא להפריז בכוחו, ומצד שני לא להתעלם ממנו. הצלחות הקמפיין הן מעטות ובודדות עד כדי כך שפעילי ה-BDS נוהגים להמציא הצלחות. ברמה הלאומית הנזק כה קטן, שהוא בלתי ניתן לכימות, כלומר, זהו אינו איום קיומי או אסטרטגי. עם זאת, אין להמעיט מהשפעתו על התודעה הציבורית ועל מקבלי ההחלטות באירופה וארה"ב.

 הדגש השני הוא פגיעה במשאבים המאפשרים לקמפיין לצבור עוצמה. חלק מהארגונים (ישראלים, פלסטינים ובינלאומיים) מקבלים תמיכה נרחבת מממשלות זרות ומקרנות פרטיות, בהיקפים של מאות מיליונים בשנה. לצורך כך, על מדינת ישראל לקיים דיאלוג נרחב עם ממשלות אירופה וליצור קווים מנחים מוסכמים לגבי שימוש הולם בכספי משלם המסים האירופי. ממשלת ישראל ונבחרי הציבור מכל המפלגות הציוניות צריכים להבהיר לאירופאים כי לא יעלה על הדעת שמדינות כמו גרמניה או בריטניה, בנות בריתה של ישראל ושותפות לניסיונות לסיום הסכסוך בדרכי שלום, ימשיכו להעביר כספים לארגונים המקדמים אג׳נדה נגדית לחלוטין.

 הדגש השלישי הוא שימוש מושכל בנתונים. בהינתן העובדה כי רשת הארגונים המקדמים BDS הינה סבוכה ולא היררכית, והמממנים לוקים לעיתים בחוסר שקיפות ובסודיות, חשוב לשלוט בנתונים. באתר האינטרנט של NGO Monitor, ניתן למצוא מגוון מאגרי מידע על הארגונים והמממנים. אחד מהמאגרים למשל, מציג ארגונים ישראלים, שבין מממניהם ניתן למצוא קרנות ממשלתיות ופרטיות התומכות באופן גלוי בצורות שונות של BDS.

ואולי הדגש שדורש את השינוי התודעתי הגדול, הוא מעבר חד מתגובתיות ליוזמה. פעילי החרם מרגישים שאין להם מה להפסיד והם יכולים להכות איפה וכיצד רק שירצו. יש לשנות את המשוואה. יש ליזום באופן יצירתי וחכם נגד אלו שלא רוצים לראות את ישראל קיימת. גישה זו, תבהיר לפעילי ה-BDS ולאלו ש"יושבים על הגדר", שלקיחת חלק בקמפיין השנאה הגדול ביותר של זמננו, עלולה לגבות מחיר כבד.