ב-29 לאוקטובר 2020, הארגון הבריטי-בינלאומי Save the Children יפרסם דו"ח על "השפעת מערכת המעצר הצבאית הישראלית על ילדים פלסטינים". מכון המחקר NGO Monitor  קיבל עותק מוקדם של פרסום זה. הניתוח שלנו מראה כי Save the Children הפיק דו"ח לא מדויק שאינו יכול לתמוך במסקנות המשפטיות והמדיניות שלו, שנקבעו מראש. האיורים הרבים פורטים על הרגש של הקורא ומציגים נרטיב פוליטי בעליל הנועד לעשות דמוניזציה של ישראל על חשבון הגנה על קטינים. המענה לאלימות של קטינים פלסטינים – לרבות פעולות טרור ורצח – היא למגר את ההסתה העומדת מאחורי פעולות כאלה. במקום לעשות זאת, הדו"ח פוטר בני נוער מהאחריות למעשיהם.

בנוסף, בעמוד השער מצוין כי הדו"ח "מומן בשיתוף עם האיחוד האירופי" והוא כולל את לוגו האיחוד האירופי. הנתונים האחרונים הקיימים מהאיחוד האירופי (במהלך 2019)  לא מראים פרויקטים המערבים את Save the Children בשנים האחרונות; עם זאת, יתכן שקיים מימון מ-2020 שטרם פורסם. נראה מנתוני הדו"ח כי על האיחוד האירופי להשקיע משאבים בחינוך נגד אלימות בקרב ילדים פלסטינים, במקום לתמוך בדו"חות כאלה המכפישים את ישראל.

הניתוח הראשוני מראה:

  1. נתונים לא מעודכנים ונטולי הקשר: הסעיף המתיימר לספק "סקירה כללית על מערכת המעצר הצבאית הישראלית" מבוסס על הערכות מטעות ולא מעודכנות על האופן בו בתי המשפט הצבאיים הישראלים מתמודדים עם ילדים פלסטינים החשודים במעורבות בטרור ופשעים אחרים. הדו"ח אינו לוקח בחשבון שינויים משמעותיים, בדגש על טיפול בקטינים, שישראל הנהיגה במהלך חמש השנים האחרונות, בשיתוף פעולה ובהתייעצות עם מומחים בינלאומיים. עמדה שגוייה זו באה לידי ביטוי בכך ש- Save the Children חוזר על הטענות המופרכות מדו"ח משנת 2013 של יוניצ"ף  (לדיון נרחב בעיוותים של יוניצ"ף שמערערים את טענות Save the Children ראו “The Origins of ‘No Way to Treat a Child’: Analyzing UNICEF’s Report on Palestinian Minors
  2. המעטה ברמת האלימות ומעורבות בטרור של קטינים פלסטיניים: מערכת המשפט הצבאית הישראלית עוסקת רק בקטינים החשודים בפשעים אלימים כמו רצח, ניסיון לרצח ותקיפה קשה. רבים מ"הילדים" שהדו"ח לכאורה מתייחס אליהם הם בני נוער (גילאים 18-16), מוסתים על ידי ארגוני טרור והרשות הפלסטינית, ומעורבים במעשים אלימים כאלה. עובדות אלו אינן מוזכרות בדו"ח של Save the Children. הארגון גם טוען כי הוא אינו ממעיט "בפוטנציאל החומרה של" יידוי אבנים, אך זהו בדיוק מה שהפרסום הזה עושה. במקום להדגיש את מקרי המוות והפציעות החמורות שהתרחשו כתוצאה מיידוי אבנים, Save the Children  מתייחס למחקר ישן (2012) על מנת לטעון כי "השכיחות והחומרה של פגיעה גופנית כתוצאה מיידוי אבנים היא נמוכה מאוד" וכי "יש להתחשב בכך כשבוחנים את מידתיות הטיפול שילדים סובלים במהלך חווית המעצר שלהם."
  3. מחיקת ההסתה הפלסטינית: Save the Children מתעלם לחלוטין מהגורמים החשובים ביותר המעודדים לאלימות של קטינים פלסטינים: הסתה של התקשורת הפלסטינית, ספרי הלימוד, ומנהיגים פוליטיים ודתיים, כמו גם תרבות של דה-הומניזציה, אלימות ואנטי-נורמליזציה כלפי ישראלים. הדו"ח מציין בקצרה כי "הרוב המכריע של הילדים שנבדקו (87%) דיווחו שהם מרגישים שהם גיבורים למען המטרה הפלסטינית" ו"תופעת 'הגבוריזציה' בחברה הפלסטינית (ולעיתים בקהילה הבינלאומית)" עם זאת דבר זה נידון רק בהקשר לחוויה הפסיכולוגית של הילדים; הסתה זו אינה נחשבת גורם תורם לתרבות האלימות שמסכנת את הילדים עוד הרבה לפני שהם נעצרים. בהקשר זה, חשוב לציין כי Save the Children עצמו היה שותף עם מוסדות פלסטינים שהסיתו ילדים לעסוק באלימות. בשנת 2018 הארגון יחד עם ממשלת שבדיה יישמו פרויקט עם גן ילדים בעזה,  הקשור לג'יהאד האסלמי. ב-2018, טקס הסיום של הגן כלל הצגה שבמרכזה  הרג וחטיפה מדומה של ישראליים על ידי ילדים לבושים כלוחמים. הסימולציה כללה ציוד מתוחכם כמו מזל"טים, מצלמות גוף, שריון גוף, מדים והסוואת צלפים. כמו כן, ילדים ענדו על המצח סרטים של הג'יהאד האסלמי.
  4. הקשר משפטי בינלאומי מוטעה:  בניגוד לעמדת Save the Children לפיה "אין להעמיד לדין שום ילד בבית משפט צבאי", החוק הבינלאומי מחייב את ישראל לשפוט קטינים פלסטיניים בבתי דין אלו. על מנת להעמיד לדין קטינים פלסטיניים המבצעים פשעים אלימים בבתי הדין האזרחיים של ישראל, המדינה תצטרך לספח את הגדה המערבית – מהלך המוגדר על ידי Save the Children כ"בלתי חוקי," "מהלומה אנושה לפתרון שתי המדינות" ו"אסון עבור ילדים פלסטינים רבים".
  5. סטטיסטיקות חסרות משמעות וחוסר אימות: למרות שהוצג כדו"ח מחקרי, הכותבים מודים כי, "Save the Children מכירים בכך שזה אינו מדגם מובהק סטטיסטי או מייצג. מכיוון שהדו"ח מציג בכוונה את חווית הילדים מנקודת מבטם, חשוב לציין כי אירועים שהם מזכירים לא אומתו באופן עצמאי על ידי Save the Children". (דגשים הוספו). באופן לא מפתיע אם כן "רוב הילדים שדיברו עם נציגי הארגון לצורך הדו"ח הזה מתעקשים על חפותם"
  6. ניתוח רגשני ולא עובדתי: כל האמור לעיל מראה כי "Save the Children" הפיק דו"ח רגשני, המבוסס על הצהרות מצד גורמים מעורבים (הילדים, פקידי ממשל פלסטינים, ארגונים לא ממשלתיים אנטי-ישראליים). דבר זה בא לידי ביטוי גם  על ידי הציורים המוצגים לאורך הדו"ח. גם אם זה מתאר תחושות מדויקות של ילד פלסטיני עצור לשעבר, אין זה מאפשר להסיק מסקנות משפטיות.  נראה בעליל כי מסקנות הדו"ח התחומי המשפט והמדיניות הן אבסורדיות ונקבעו מראש, ואינן משקפות ניתוח מקצועי וענייני של התופעה.