Gerald Steinberg 2 (2)Gilad Segal 2על מנת לקיים מערכה ממושכת של טרור, יש צורך בהטמעה עמוקה של שנאה. כזו שתחלחל גם אל סטודנטית לתואר שני, אל סטודנט למשפטים, אל עובד בזק הנהנה ממקור הכנסה יציב ומכובד, ואף אל מוחו של ילד בן 13. אך יותר מכל, צריך כסף שיבטיח זאת. ואכן, נוסף על הרשות הפלשתינית, מניעים תעשייה זו גורמים באירופה, ובהם כאלה המשתייכים לממשלות ולאיחוד האירופי. חרף שאיפתם המוצהרת לקידום שלום והבנה, הם למעשה מספקים את כל צרכיה – הסתה, הצדקה והאדרה.

הסתה. אימאמים במסגדים וראשי פת"ח וחמאס משתמשים בעלילת הדם הישנה, שלפיה "אל־אקצא בסכנה" כדי להסית את ההמון הפלשתיני. אך גם ארגונים שונים תורמים לנרטיב זה, המוכיח את יעילותו. לדוגמה, המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית, הרשום בישראל והממומן בין השאר ישירות על ידי האיחוד האירופי, פירסם קריאה ל"סולידריות עם ההתנגדות העממית הפלשתינית", תוך כדי שהוא מזהיר מפני כוונותיהן של "קבוצות פנאטיות של מתנחלים הנתמכות על ידי הממשלה, מחללות את המתחם… וקוראות להרס המסגד". נוסף על האשמת ישראל במדיניות קולוניאליסטית של טיהור אתני, נטען שישראל ו"מיליציות ציוניות" אחראיות להרס של מאות כנסיות ומסגדים היסטוריים מאז 1948.

הצדקה. בדו"ח חירום שפירסם המרכז הפלשתיני לזכויות אדם, ארגון עזתי הממומן על ידי ממשלות אירופה (כולל האיחוד), הקורבנות הישראלים מתוארים כולם כ"מתנחלים", מה שאמור לספק "הצדקה" פוליטית לאלימות. נוסף על כך, הדו"ח הופך את התוקף לקורבן ומאשים את כוחות הביטחון הישראליים בביצוע פשעים – תמונתו של המחבל אחמד סאלח מנאסרה בן ה־13, שבה נראה פצוע ומדמם לאחר שנוטרל, הפכה לתמונת הפוסטר של התעמולה הפלשתינית, בדומה למוחמד אל־דורה בזמן האינתיפאדה השנייה, ומשמשת להצגתה של ישראל כרוצחת ילדים. בהתעלמות מוחלטת מהסרטונים שתיעדו את התקפת הטרור ומהעדויות מהשטח, המרכז הפלשתיני לזכויות אדם כותב בדו"ח כי אחמד היה בדרכו לקנות יונה כאשר הותקף. ואם אין מספיק בטענה זו כדי להגחיך את מקצועיותו ואת כוונותיו של הארגון – אין אגב חנויות לממכר יונים בפסגת זאב/

האדרה. לשכת עורכי הדין הפלשתינית העניקה למחבל מוהנד חלבי תואר של כבוד. חלבי, סטודנט למשפטים, רצח שני אזרחים בירושלים ופצע אם ובנה הפעוט בתחילת המהומות. גם גוף סטטוטורי זה משמש גוף תעמולה המאדיר רוצחים, אך זוכה למימון מהאיחוד האירופי. הסכומים בלתי נתפסים: לשכת עורכי הדין הפלשתינית היתה שותפה למענק של 21 מיליון יורו באוגוסט 2013, לאחר שבשלוש השנים שקדמו דווח כי ניתן מענק דומה בגובה של 35 מיליון יורו. בשנים 2013-2011 העניק האיחוד כ־1.5 מיליון יורו ישירות ללשכה כדי "להגביר את המקצועיות של עורכי דין פלשתינים".

הסמלים והתמונות של הנציג האירופאי בירושלים מעטרים את כל דפי אתר האינטרנט של הלשכה, הפעילה בעידוד טרור זה מכבר – ארגון הפגנות אלימות נגד כוחות הביטחון, השתתפות בשביתת רעב כסולידריות עם עצירים ביטחוניים, פעילות למען "שחרור אסירים פלשתינים", וה"תוכנית האסטרטגית" שלה לשנים 2017-2015, שנבנתה "עם מנהל מענקים מטעם האיחוד האירופי", כוללת הובלת תביעות בינלאומיות נגד ישראל כאחד מיעדיה.

טענות ראוי שיופנו כלפי אירופה, אשר בין שבמכוון ובין שלא, מזינה את תשתית ההסתה הפלשתינית. ללא הכספים הללו, הפלשתינים היו מוגבלים יותר בתעמולת השנאה והדה־לגיטימציה שלהם, פחות דם היה נשפך, והאווירה אולי היתה נרגעת. למרות פגישות והתכתבויות רבות עם גורמים אירופיים, השאלה נותרת בעינה – כיצד יכולים ידידינו האירופאים להעביר כספים רבים כל כך לאלו המתירים דם יהודים ומכשירים את הקרקע לרצח הבא?

הכותב הוא נשיא מכון המחקר NGO Monitor; סייע בכתיבה: גלעד סגל, האחראי לקשר עם האיחוד האירופי מטעם המכון