תקציר מנהלים

בדצמבר 2021 מכון המחקר NGO Monitor פרסם את הדוח "מהו אפרטהייד? ניתוח משפטי של הגדרת האפרטהייד לאור הקמפיין נגד ישראל", שמטרתו הייתה לדון בהגדרות הקיימות של המושג אפרטהייד בחוק הבינלאומי. האשמות בגין פשע זה, המוגדר כפשע נגד האנושות, מיוחסות מאז ועד היום למדינת ישראל ואזרחיה, בעיקר על ידי ארגונים לא-ממשלתיים עוצמתיים כגון Human Rights Watch (HRW), בצלם, ולאחרונה אמנסטי אינטרנשיונל. העובדה שאין הגדרה מוסכמת על הקהילה הבינלאומית לפשע האפרטהייד מנוצלת על ידי שחקנים רבים בקמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל, המעוותים את ההגדרות ו"מלבישים" אותן על פרקטיקות פוליטיות ומשפטיות הקשורות לאופייה של מדינת ישראל ולמדיניות הממשלה, לרוב כדי לחתור תחת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

הניתוח המשפטי שלנו מצא שההגדרות בהן ארגוני "זכויות האדם" עושים שימוש, אינן תואמות את החוק הבינלאומי, והבסיס המשפטי עלייו הן נשענות כדי להאשים את ישראל בפשע זה אינו תקף.

הדוח הנוכחי מרחיב את הניתוח בכך שהוא בוחן האם המושג "אפרטהייד", כפי שהוגדר מספר פעמים בחוק הבינלאומי, אכן תקף למדינת ישראל ולשטחים הפלסטיניים. כהמשך ישיר לדוח הראשון, מטרת דוח זה הוא להתמודד עם הרטוריקה הפוליטית של ארגונים המתיימרים לקדם זכויות אדם, באמצעות ניתוח שיטתי של תוקף ההאשמות המוצגות עלי ידם.

תחילה, הדוח בוחן האשמות ספציפיות שנעשו לאחרונה על ידי ארגונים לא-ממשלתיים ודוחות או"ם – כולל פרסומים של אמנסטי, HRW, בצלם, אל-חק והשליח המיוחד לשעבר של האו"ם ריצ'רד פאלק. בהמשך, הדוח בוחן את הספרות האקדמית ואת התלונה הפלסטינית לוועדת האו"ם לחיסול אפליה גזעית שהוגשה ב-2018. עיקרו של הדוח ידון בנושאים שונים המופיעים בפרסומי הארגונים כולל הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית, חוק השבות, חוק הלאום, מערכות חוק שונות בשטח C, חופש התנועה, זכות השיבה הפלסטינית, התנחלויות והדיון סביב קבוצות אתניות שונות במרחב הישראלי-פלסטיני. אנו מנתחים טענות אלו אל מול הגדרת האפרטהייד באמנת רומא ואל מול האופן בו הגדרנו את המושג אפרטהייד לפי החוק הבינלאומי בניתוח מדצמבר 2021. בסיכום, הדוח דן בנושא האפליה הממסדית ומציג המלצות לממשלת ישראל.

ממצאים מרכזיים:

• שיח האפרטהייד העכשווי נגד ישראל אינו ביקורת לגיטימית או ניסיון לתקן מדיניות ישראלית מסוימת, אלא נעשה בו שימוש על ידי ארגונים וסוכנויות או"ם כדי לבנות נרטיב שעצם קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית הוא אינו-לגיטימי.
• הדוחות השונים נגד ישראל מציגים עיוות היסטורי על בסיס נרטיב שהורכב מחדש כדי "לתפור" הגדרה חדשה של אפרטהייד לישראל. הפרסומים מתעלמים מההסכמה הבינלאומית להקמת בית לאומי לעם היהודי לצד מדינות ערב, מתעלמים מהתוקפנות הערבית והסירוב המתמשך של הפלסטינים לפשרה לסוף הסכסוך, מהקרע בין תנועות שונות בחברה הפלסטינית ומהסכסוך המזוין המתמשך בין הצדדים שמעצב לרוב את המדיניות ואת קבלת ההחלטות של שני הצדדים.
• פרסומים אלו מאמצים באופן מוחלט גישה אוריינטליסטית, אם לא גזענית, כלפי הציונות והיהדות. לא מעט מהטיעונים מתבססים על סטריאוטיפים אנטישמיים, תוך עיוות מוחלט של האופן בו במשך אלפי שנים העם היהודי הגדיר את עצמו כלאום ודת.
• הטיעונים שישראל מחילה משטר אפרטהייד אחד ממוסד "מהנהר ועד לים" ושבאופן מכוון היא "מחלקת את הפלסטינים" הם לא נכונים עובדתית. ההפרדה הגיאוגרפית והפוליטית בין האוכלוסייה הפלסטינית בישראל וברשות היא אינה תוצאה של מדיניות של "שליטה יהודית" או "חלוקה", אלא תוצאה של גורמים גיאופוליטיים לאורך 100 שנות היסטוריה של הסכסוך, הכוללים את הדחייה הערבית לתוכנית החלוקה, השליטה הירדנית והמצרית ביו"ש ועזה, הסכמי אוסלו והתפתחויות פנים פלסטיניות.
• בניגוד לטענת הארגונים, אין סתירה מהותית בין עצם הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית לבין שוויון לכל אזרחיה.
• חוק השבות הישראלי אינו מעניק "אזרחות יהודית מעודפת" ואינו הופך את אזרחותם של לא-יהודים לנחותה בשום צורה. להפך, החוק עונה על הנורמות הבינלאומיות המוקבלות במדינות מערביות רבות.
• כל ניתוח ביקורתי של המדיניות הישראלית צריך לקחת בחשבון את השיקולים הביטחוניים ואת העובדה שהסכסוך עדיין ממשיך. הארגונים כושלים שוב ושוב להתייחס למציאות זו.
• לא ניתן להגדיר את הכוונה למימוש זכותו של עם לחיות בבטחה במולדתו ההיסטורית לצד קהילות פלסטיניות, כמהלך מכוון של "דיכוי ושליטה", כפי שעושים הארגונים.
• בניגוד להפרדה הגזעית שנאכפה באופן שיטתי בדרום אפריקה, ישראל הסכימה לאורך השנים לעיקרון של מדינה פלסטינית וקראה למשא ומתן עם הפלסטינים על מנת לדון בפרטים.

לקריאת הדוח המלא בשפה האנגלית לחצו כאן