ב-27 לאוקטובר 2015, אמנסטי אינטרנשיונל פרסם הודעה רצופת עיוותים אשר נטען בה כי ישנו "דפוס ברור… של שימוש בכוח קטלני שלא כדין על ידי כוחות ישראליים במהלכו של גל פיגועי הדקירה האחרון המתבצע על ידי פלסטינים כנגד אזרחים ישראליים וכוחות צבא או משטרה בישראל ובגדה המערבית הכבושה".  מאז פרוץ גל הטרור הפלסטיני ב-1 באוקטובר אמנסטי פרסם שלוש הודעות לעיתונות (לפחות), שבהן מוטחות האשמות מסוג זה בישראל, ביטוי לאובססיה הבלתי מידתית והמתמשכת של הארגון ביחס לישראל. אף לא אחד מפרסומיו הקודמים של אמנסטי התמקד בלעדית במאות הפצועים ובהרוגים הישראליים בפיגועים, למרות שכל פיגוע מהווה הפרה בוטה של זכויות אדם ועבירה על החוק הבינלאומי. יתר על כן, אמנסטי לא הגיבה כלל לקמפיין ההסתה ולאנטישמיות הקיצונית מצדם של גורמים פלסטינים שדרבנו פלסטינים לנסות ולפגוע בישראלים.

אמנסטי אינטרנשיונל מקדם אג'נדה אידיאולוגית המנצלת באופן אנונימי "עדים", "ראיות" שנבחרו בקפידה, ופרשנות שקרית של החוק, על מנת להציג את הפלסטינים כקורבנות ואת הישראלים כצד התוקפן, בלי קשר לאירועים או למדיניות מסוימת. פרסום זה אינו יוצא מן הכלל.

1. היעדר ראיות: אמנסטי מציג אפס ראיות כדי לתמוך בטענותיו. הוא מציג עדויות לא מאומתת של עדים פלסטינים עלומים. קורבנות ישראליים ואנשי כוחות הביטחון אינם מוזכרים.

אמנסטי מתעלם בכוונה מקיומן של ראיות, כולל קטעי וידאו רבים הממחישים את הקטלניות והכאוס של אירועי הדקירה, הירי, והדריסה. (ניתן לראות כאן, כאן, וכאן חלק מקטעי וידאו אלה. חלק מהצילומים מטרידים ואלימים. נא הפעילו שיקול דעת לפני צפייה בהם). ההתייחסות הבודדת לקטע וידאו מובאת במקום בו אמנסטי לא מצליח להכריע אם הפלסטיני המתועד אוחז בסכין.

2. כישלון בביסוס "דפוס ברור":  אמנסטי בחר להציג ארבע התקריות מתוך עשרות הפיגועים בהם כוחות הביטחון נטרלו תוקפים. (ואחת מארבעתן התרחשה לפני ה-1 באוקטובר, היא אינה רלוונטית לתגובות לגל הטרור הנוכחי). הערכה מקיפה וכוללת של התגובות הישראליות לפיגועי הטרור המתמשכים הייתה מראה דפוס של ירי מוצדק, כמו גם מקרים רבים בהם משטרת ישראל הגינה על מחבלים פצועים מפני ההמון זועם לאחר פיגועים.יתר על כן, על פי סרטי הווידאו של הפיגועים, בנוסף לניסיונות לרצוח אזרחים לא חמושים, המחבלים ניסו להרוג גם את אנשי כוחות הביטחון.

עם זאת, ארגון אמנסטי עומד על דעתו, ללא ידע, ראיות או הקשר, שאנשי בטחון ישראליים היו יכולים וצריכים להשתמש בפחות כוח.

3. טענות משפטיות שגויות: אמנסטי כותב כי "על חיילים ושוטרים לחמושים הלובשים אפודי מגן אשר עומדים בפני פיגוע דקירה אפשרי חלה החובה להשתמש בכוח מידתי ולנסות לעצור את החשודים לפני נקיטה בשימוש כוח קטלני."

אין כל דרישה על פי המשפט הבינלאומי המחייבת את כוחות הביטחון, גם אלה הלובשים אפודי מגן, להסתכן בפציעה חמורה או במוות, וכן אין איסור עליהם להשתמש בכוח קטלני כאשר  הם נתקלים בתוקף.

4. חוקרים בעלי הטייה אנטי-ישראלית: ההודעה טוענת כי היא "מציגה ממצאי מחקר מתמשך בגדה המערבית". לעומת זאת, לחוקרים ולאנשי הצוות שנשלחו לדווח על ישראל יש עבר מובהק של פעילות אנטי-ישראלית, ושל כתיבת מחקרים מוטים באופן בוטה ולא מדויקים עובדתית.

ג'ייקוב ברנז (עוזר מחקר וקמפיינים), שכיום נמצא באזור, עבד בעבר עבור ארכיטקטורה פורנזית, פרויקט פסאודו-מדעי שיחד עם ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, האשים באופן בלתי מבוסס את ישראל בפשעי מלחמה. בנוסף, לדבורה היימס ("חוקרת") יש רקע של פעילות אנטי-ישראלית קיצונית, כולל התנדבותה לשמש כ"מגן אנושי" בבית ג'אלה (ליד בית לחם) בשנת 2001. סאלח חיג'אזי ("עובד קמפיינים") עבד בעבר כאיש יחסי ציבור עבור הרשות הפלסטינית ועבר ארגון לא ממשלתי בשם "קול אחר" –אשר מסריו כללו את המסר "התנגדות! חרם! אנחנו אינתיפאדה!". כל עוד אנשים אלה מעורבים בכתיבת מחקרים, ניתוח, והפקת חומרים אחרים הנוגעים לישראל, אמנסטי אינו יכול להיחשב לארגון אמין או חסר פניות ביחס לסכסוך.