• ממשלות דנמרק, הולנד, שוודיה ושווייץ התחייבו לחלק כ- 16 מליון דולרים, שיחולקו על ידי המרכז לפיתוח ארגונים לא ממשלתיים (NDC) בשנים 2010-2013. מסכום זה כספים רבים יוקצו לארגוני שדולה פוליטיים.
  • באמצעות מימון זה, NDC חידש את תמיכתו בבדיל, ארגון לא ממשלתי שדוחה את מפת הדרכים לשלום ופרסם איורים אנטישמיים באתר האינטרנט שלו. אולם במאי 2011, התקשורת השוויצרית ועיתון ה-Jerusalem Post דיווחו כי הממשלות "הקפיאו את תזרים המימון [לבדיל]" בשל האיור.
  • NDC ממשיך לממן גם את ארגון אל-חק, למרות הקשרים לכאורה בין מנכ'ל הארגון וארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין, ולמרות תפקידו של הארגון בנסיונות לעצור מנהיגים ישראלים בשל "פשעי מלחמה".
  • NDC מקדם סרבנות שלום, ומעודד את הארגונים שנתמכים על ידו לדחות "כל פעילויות נורמליזציה עם הכובש, ברמה הפוליטית-ביטחונית או ברמות הפיתוח והתרבות" (ההדגשה לא במקור).
  • בניגוד למדיניות החוץ של המדינות התורמות, NDC מממן שמונה ארגונים שמקדמים קמפיינים של חרמות, משיכת השקעות וסנקציות (BDS) שמטרתם לבודד את ישראל בזירה הבינלאומית.
  • NGO Monitor לא קיבל תגובות מממשלות דנמרק, שוויץ או שוודיה בנוגע לממצאי הדו'ח. משרד הנציגות ההולנדית השיב שהצהרה עתידית נמצאת בשלבי הכנה כעת על ידי ממשלת הולנד.

 

רקע

בשנת 2008, דנמרק, הולנד, שוודיה ושווייץ ייסדו את מזכירות זכויות האדם והממשל התקין (HR/GG) אשר מנוהלת על ידי המרכז לפיתוח ארגונים לא ממשלתיים (NDC) בראמאללה. ממשלות אלו הבטיחו סבב מימון חדש עבור השנים 2010-2013.

המידע אודות הקשרים שבין הממשלות ובין NDC אינו ברור ואף סותר: במקום אחד באתר, NDC מצהיר, "ההחלטה הסופית על כל העניינים הקשורים במזכירות מונחת בידי התורמים" (ההדגשה לא במקור). במקום אחר, מכל מקום, נראה שבכירים מקומיים ב-NDC מניחים כי תפקיד ההנהגה, "הופקד פעם נוספת בידי NDC על ידי התורמים במטרה לנהל את השלב השני של מזכירות HR/GG עבור התקופה שבין מאי 2010 ויוני 2013" (ההדגשה לא במקור).

פקידים בממשלה ההולנדית אמרו ל-NGO Monitor שארבע המדינות התורמות עומדות מאחורי מתן המענקים לארגונים הלא ממשלתיים וכי בעיקרון הן גם מפקחות על הפרוייקטים. ארגון NDC הוא רק גוף מנהלי, אולם אנשי הצוות של NDC מעורבים גם בפעילויות היומיות של המזכירות.
מיולי 2008 ועד דצמבר 2009, מזכירות HR/GG ו-NDC חילקו 6 מליון דולר ל-25 ארגונים לא ממשלתיים בשם ארבע הממשלות. ממשלות אלו הבטיחו עוד 16 מליון דולר (לערך) עבור השנים 2010-2013, ויותר משמונה מליון דולר כבר הוקצו לארגונים לא ממשלתיים ישראלים ופלסטינים בשנים 2010-2012.

מרכז NDC "סייע", מימן, ומעודד את הארגונים שמקבלים ממנו מענקים לאמץ את "קוד ההתנהגות של ארגונים לא ממשלתיים פלסטינים", אשר דורש מקבוצות פלסטיניות לדחות "כל פעילויות נורמליזציה עם הכובש, ברמה הפוליטית-ביטחונית או ברמות הפיתוח והתרבות" (ההדגשה לא במקור). עמדה סרבנית זו אינה עומדת בקנה אחד עם קידום השלום. באופן רשמי, ארגונים שמקבלים מענקים באמצעות מזכירות HR/GG אינם מחוייבים פורמאלית לחתום על המסמך.

דו'ח NGO Monitor, "מקדמים את בידודה של ישראל: מימון שוויצרי, שוודי, דני והולנדי לארגונים לא ממשלתיים והמרכז לפיתוח ארגונים לא ממשלתיים (NDC)", מפרט את סדר היום הפוליטי הקיצוני של רבים מן הארגונים שמומנו על ידי NDC בסבב המימון הראשון.

לפני פרסום דו'ח זה, NGO Monitor ביקש מפקידי משרדי הנציגויות ההולנדית, הדנית, השוויצרית והשוודית, להגיב על המחקר. ממשלות שווייץ, שוודיה ודנמרק לא הגיבו לשאלות NGO Monitor. משרד הנציגות ההולנדית בראמאללה התייחס להצהרה שאמור לפרסם שר החוץ ההולנדי על המימון ההולנדי ככלל. נכון לפרסום הדו'ח, ההצהרה עדיין איננה זמינה.

 

ניתוח המענקים החדשים של HR/GG 2010-2012:


BDS:
בעבר, מזכירות HR/GG תמכה בארגונים שמקדמים קמפיינים של חרם, משיכת השקעות, וסנקציות (BDS) במטרה לבודד את ישראל.
בין השנים 2010-2012, 1,912,000$ ינותבו לארגונים לא ממשלתיים שמקדמים באופן פעיל את ה-BDS. מקבלי מענקים כוללים תומכים של BDS כגון:

שני ארגונים לא ממשלתיים נוספים, המכון למחקר יישומי ירושלים (ARIJ) (40,000$) ומיפתאח (110,000$) התקבלו כמקבלי מענקים חדשים למרות השתתפותם בקמפיינים של BDS (ראו ניתוח נוסף של כל אחד מהארגונים להלן).

בניגוד לכך, כל ארבע המדינות התורמות דוחות את החרם נגד ישראל. שר החוץ ההולנדי אורי רוזנטל הגיב לדוחות על המימון ההולנדי לארגונים שמעורבים ב-BDS: "הניחו לי להדגיש שאני חולק את חששותיכם בנוגע לפעילות המתקראות לכאורה BDS".

מימון מוגדל:
HR/GG הגדילה את המימון לבצלם, מוּסאוא, המוקד להגנת הפרט, עדאלה וגישה. בנוסף לכך, ארגונים פוליטיים קיצוניים כגון בדיל והגנה על הילדים הבינלאומית – סניף פלסטין קיבלו גם כן מימון מוגדל בשנים 2010-2012.

מימון שהוקטן ושנותר בעינו:
HR/GG המשיכה את תמיכתה במרכז הפלסטיני לזכויות האדם, אל-דמיר, הועד הישראלי נגד הריסת בתים, האגודה לזכויות האזרח בישראל, במקום ,הועד הציבורי נגד עינויים בישראל, אל-מיזאן, ואל-חק. במשך השנים האחרונות, ממשלות נורווגיה, הולנד וקנדה הפסיקו את המימון הישיר לאל-חק. מכל מקום, הארגון ממשיך לקבל מימון מהולנד דרך HR/GG.

מימון שהופסק מאז הסבב האחרון:
בסבב החדש, HR/GG אינה מממנת עוד את ארגוני השדולה הפוליטיים יש דין, שוברים שתיקה, מרכז הפיתוח מען, רופאים לזכויות אדם – ישראל, ורשת הארגונים הלא ממשלתיים הפלסטינית [PNGO] (ראה את הדו'חות הקודמים של NGO Monitor לפרטים על הארגונים הללו).

 

ארגונים לא ממשלתיים שממומנים על ידי מזכירות זכויות האדם / ממשל תקין 2010-2012

 

עדאלה ($170,000)
עדאלה הגיש חוות דעת משפטית לבית משפט ספרדי בתמיכה בתביעה של המרכז הפלסטיני לזכויות האדם שביקש לעצור שבעה בכירים ישראלים בשל "פשעי מלחמה". הארגון פרסם את "כיבוש, קולוניאליזם, אפרטהייד?: הערכה מחדש של הפרקטיקות של ישראל בשטחים הפלסטינים הכבושים תחת המשפט הבינלאומי", את "החוקה הדמוקרטית" שדורשת שישראל תכיר ב"זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים", ומכריזה כי מדינת ישראל אינה צריכה להיות יהודית, אלא מדינה "דמוקרטית, דו-לשונית ורב-תרבותית", וכי לא תותר הגירת יהודים למעט "נסיבות הומניטאריות".

 

אל-חק ($134,000)
מנכ'ל אל-חק שהואן ג'בארין מנוע מקבלת ויזת יציאה מידי ישראל וירדן בשל קשריו לכאורה לארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין (קבוצה שידועה בעיקר בשל חטיפות מטוסים; רצח שר התיירות הישראלי, רחבעם זאבי; והרצח האכזרי של משפחה ישראלית ישנה במרץ 2011, כולל שלושה ילדים קטנים). בית המשפט העליון התייחס ביוני 2007 לג'בארין כ"ד'ר ג'קיל ומיסטר הייד", פעיל זכויות אדם ביום ופעיל טרור בלילה. פקידי NDC ומזכירות HR/GG לא הבהירו אילו צעדים ננקטו כדי להבטיח שהמימון לא ינוצל לקידום פעילויות החזית העממית.

אל-חק פעיל בשימוש ברטוריקה מסיתה בפעילותו. לדוגמא, בפרסום "אפלייה גזעית ואפרטהייד בהקשר הישראלי-פלסטיני", אל-חק טוען באופן כוזב ש"הפרקטיקות והמדיניות של ישראל אל מול הפלסטינים מהוות אפרטהייד".

אל-חק הוא גם ממנהיגי הקמפיינים שמבקשים לעצור באירופה בכירים ישראלים בשל "פשעי מלחמה". בספטמבר 2009, אל-חק ואל-מיזאן הגישו בקשה לצו מעצר בבריטניה נגד שר הביטחון הישראלי אהוד ברק, וטענו ש"ברק ביצע ו/או הורה על הפרות חמורות של אמנות ז'נבה". העתירה נדחתה על ידי בית המשפט הבריטי ביום הגשתה. אל-חק גם הגיש תלונה פלילית בהולנד נגד חברה הולנדית, ריוואל, בשל "פשעי מלחמה" ו"פשעים נגד האנושות". תביעה אזרחית הוגשה ב-2008 בקנדה נגד תאגיד קנדי עבור מעורבותו ב"פשעי מלחמה" ישראלים לכאורה, והיא נדחתה על ידי בתי המשפט.

הארגון משתתף פעיל בקמפיינים של BDS.

 

אל-מיזאן ($425,000)
פעילויות אל-מיזאן משקפות סדר יום אנטי-ישראלי קיצוני, כולל קידום טענות ל"פשעי מלחמה ישראלים", "אפרטהייד", "טיהור אתני", "תוקפנות פלילית נגד אזרחים", "מעשי טבח ישראלים", ו"שחיטת אזרחים". הארגון עושה שימוש פוגעני ברטוריקה נאצית הקשורה בשואה, ומתייחס ל"הסתה" של ישראל ל"שואה (ג'נוסייד)". אל-מיזאן הצטרף לתנועת הלוחמה המשפטית, וחבר לאל-חק בספטמבר 2009 בנסיון לעצור את שר הביטחון אהוד ברק בבריטניה.

 

המכון למחקר יישומי ירושלים (ARIJ, בסכום של $40,000)
המכון למחקר יישומי חבר בקואליצייית השורשים הפלסטינית נגד חומת האפרטהייד ותומך בחרמות נגד ישראל. הוא עושה שימוש ברטוריקה של "טיהור אתני", "טרנספר", "גזילת אדמות", ו"פעילויות קולוניזציה" בפרסומי המוסד, כולל אלו שממומנים על ידי האיחוד האירופי.

 

האגודה לזכויות האזרח בישראל ($50,000)
האגודה משתמשת במושגים כגון "אפרטהייד", "גזענות ממוסדת" ישראלית (בכנס של סביל), והציגה נייר עמדה לחברי כנסת שטוען ש"ההצעה להגדיר את מדינת ישראל כ'מדינה יהודית' בסעיף מחייב בחוקה היא בעייתית, ברמה העקרונית וברמה המעשית". האגודה מאשימה גם את ישראל ב"ענישה קולקטיבית" בעזה וטוענת שגדר הביטחון היא "הפרה של המשפט הבינלאומי".

 

בדיל ($575,000)
בדיל נוסד במטרה לקדם את "זכות השיבה הפלסטינית " לכאורה. ב-2010, הארגון חתם על מסמך שדוחה בפירוש את מפת הדרכים לשלום ואת יוזמת השלום הערבית, בניגוד חריף למטרות ולמדיניות של הממשלות שנותנות לו חסות.

בדיל גם פרסם איורים אנטישמיים באתר האינטרנט שלו, כמו גם דימויים שמקדמים פתרון של מדינה אחת לשני עמים ואשר שוללים את זכות הקיום של ישראל (ראו נספח).

באפריל 2011, בעקבות הריגת האזרח האיטלקי ויטוריו אריגוני על ידי פלסטינים קיצונים, כותב של מגזין בדיל, אל-מג'דל, הצהיר: "למרבה הצער, פשע זה צייר את הדימוי הגרוע ביותר של הפלסטינים…כמובן, אין ספק שישראל אולי מאחורי זה" (ההדגשה לא במקור).

הארגון עושה שימוש ברטוריקה מסיתה, ומפר את הקווים המנחים של האיחוד האירופי בנוגע לאנטישמיות, כגון בהתייחסות ל"פרוייקט הציוני לייסד את מדינת ישראל כישות גזענית קולוניאלית" (ההדגשה לא במקור).

בשנת 2007, בדיל פרסם מסמך אסטרטגי שמכוון לקדם שינאה ליהודים, ומשדל למאמצים "לרתום עיתונאים לארגון קמפיין מכוון שיחשוף את השקרים של AIPAC והליגה נגד השמצה וכדי לחשוף את אמות המידה הכפולות של הקהילות היהודיות והציוניות בנוגע לנכבה ולכיבוש".
בדיל הוא ממנהיגי תנועת ה-BDS העולמית.


במקום ($680,000)
ארגון במקום מבקש "לחזק את הדמוקרטיה וזכויות האדם בתחום התכנון", פעילות אשר טומנת בחובה ביקורת על נהלי התכנון של ישראל ונסיון "להפוך בניה בלתי-חוקית של שכונות ערביות לחוקית באופן רטרואקטיבי" בירושלים. למרות שהארגון טוען שהוא עובד עם האוכלוסיות הערביות והיהודיות, כל הקמפיינים והפרוייקטים המרכזיים מתייחסים לקהילות הערביות והפלסטיניות. במקום מגיב באופן תדיר לאירועים שאינם קשורים להצהרת המשימות שלו ומשתתף בפעולות פוליטיות שאינן קשורות לזכויות תכנון, כגון עצומות נגד "הענישה הקולקטיבית" בעזה והאשמת צה'ל בתקיפה מכוונת של צוותי רפואה פלסטינים ואמבולנסים. במקום היה חלק מקואלציית ארגונים אשר הגישה מספר הצהרות לועדת גולדסטון ואשר הוטמעו בתוך דו'ח גולדסטון.

 

בצלם ($680,000)
ארגון זה "מייחד את עיקר מאמציו לשנות את מדיניותה של ממשלת ישראל בשטחים שכבשה", מטרה פוליטית. בעוד שהארגון נחשב במידה רבה כארגון זכויות האדם הישראלי המוביל, בצלם עמד בפני ביקורת מהותית בגלל שהציג שלא כהלכה את המשפט הבינלאומי, מחקר לא מדויק, סטטיסטיקות מוטות (כולל ברשימות ההרוגים), וכיסוי סלקטיבי של ההפרות נגד ישראלים. כפי שהיה בקמפיין העולמי נגד גדר הביטחון של ישראל, בצלם היהבחוד-החנית של תיוג תגובות ישראל לטרור מעזה כ"ענישה קולקטיבית". בצלם טען גם שישראל הפרה את המשפט ההומניטארי הבינלאומי בעזה בשנת 2008 כשהשתמשה ב"כוח מוגזם ובלתי-מידתי", כשלה להבחין בין אזרחים ולוחמים, ועשתה שימוש ב"כלי-נשק אסורים". דו'חות הארגון שטוענים להפרות זכויות אדם, חסרי אמינות לעיתים קרובות.

 

הגנה על הילדים הבינלאומית – סניף פלסטין ($639,000)
הארגון טוען שהוא מקדיש עצמו ל"קידום זכויות הילדים הפלסטינים והגנה עליהם". הוא עושה שימוש בשפה שמקדמת דמוניזציה, כולל בהאשמות כוזבות של שישראל "מתקיפה ילדים לא-חמושים".

הארגון משדל לנושאים שמעבר לזכויות הילדים, כולל בקידום שיבה של צאצאי פליטים פלסטינים לתוך ישראל, פעילויות שדולה לסנקציות בינלאומיות נגד ישראל, והופעה בפני מועצת זכויות האדם של האו'ם כדי להאשים את ישראל ב"פשעי מלחמה". הארגון פרסם פוסטר שמתייחס לאמצעי ההגנה הישראלים כ"עמוד תווך מרכזי במערכת מעין-אפטרהייד של אפלייה במקום בתוך אזורים אלו". הארגון פעיל גם בקמפיינים של BDS.

במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ולאחריו, הארגון היה חלק מרשת ארגוני שדולה פוליטיים שקידמו את ההאשמה הבלתי-מבוססת שהרוב המוחלט של הרוגים פלסטינים היו אזרחים. ב-14 באפריל 2010, הוא פרסם רשימה שטענה כי 352 ילדים נהרגו "כתוצאה ישירה מהמתקפה הצבאית הישראלית", למרות שחלק מהאנשים הללו היו למעשה מעורבים בלחימה. המספרים של הגנה על הילדים הבינלאומית הופרכו עוד יותר בנובמבר 2010, אז שר הפנים של החמאס פתחי הודה כי 600-700 פעילי חמאס נהרגו בלחימה בעזה – יותר מכפול ממספר הלוחמים שפרסמו הארגונים הלא ממשלתיים.

 

גישה ($271,000)
גישה מקדם טענות בדבר "ענישה קולקטיבית" ישראלית וכי עזה נותרת "כבושה" תחת המשפט הבינלאומי, זאת על אף ההתנתקות הישראלית בשנת 2005. הארגון גם טוען שישראל מחוייבת מבחינה משפטית להעניק "חופש תנועה" בתוך שטח ישראל לתושבי עזה. הארגון הפיק סרט-אנימציה שזכה למספר צפיות נרחב ביו-טויב ומומן על ידי ממשלת בריטניה, אשר מתקיף את מדיניות ישראל בעזה בעוד שהוא מפחית למינימום את אלפי התקפות הרקטות הפלסטיניות ששמו למטרה את אזרחי ישראל.

 

מיפתאח ($110,000)
מיפתאח מנוהל על ידי חנאן עשראוי. בפורום הארגונים הלא ממשלתיים הארסי שבועידת דרבן של האו'ם משנת 2001, עשראוי נשאה דברים בפני הועידה וטענה ש"אני באה אליכם היום בלב כבד שהשארתי אומה בשבי ומוחזקת כבת-ערובה לנכבה מתמשכת, בביטוי החודרני והמורכב ביותר של קולוניאליזם עיקש, אפרטהייד, גזענות וקורבנוּת".

אתר האינטרנט של מיפתאח הוא פורום לדמוניזציה של ישראל ו"הפצת הנרטיב והשיח הפלסטינים ברחבי העולם". במהלך מבצע "עופרת יצוקה", מיפתאח גינה את ה"זוועות" ו"מעשי הטבח" הישראלים, והזכיר את האסטרטגיה של ג'נין (2002). מאמר דעה ב-8 בינואר 2009 הכריז, "ישראל פתחה את שערי הגיהנום עבור הפלסטינים", וגינה את פעולות ההגנה של ישראל כ"המצאות שערורייתיות".

 

המוקד להגנת הפרט ($680,000)
המוקד מאשים את ישראל ב"פשעי מלחמה", לצד התייחסות סמלית בלבד לירי הרקטות ה"ספוראדי" של החמאס נגד אזרחים ישראלים. הארגון קרא למבצע "עופרת יצוקה" "מבצע עונשין" ומקדם את הטענה הבלתי-מבוססת ש"אסירים רבים…הוחזקו במחפורות בקרקע…שככל-הנראה נחפרו על ידי הצבא". במהלך המבצע, המוקד עיוות את המשפט הבינלאומי במטרה להפליל את פעולות ישראל, וטען באופן כוזב ש"פצצות זרחן ומצרר" הן "כלי-נשק בלתי חוקיים שנאסרו על ידי המשפט ההומניטארי הבינלאומי". המוקד גם הישווה את ישראל ל"מדינות רודניות".
בשנת 2006, פרקליט המדינה הכריז שלאופן בו המוקד "מציג את עצמו כ'ארגון זכויות אדם' אין בסיס במציאות ונועד להטעות".

 

הועד הישראלי נגד הריסת בתים ($76,000)
הועד הוא ארגון קיצוני שעושה שימוש ברטוריקה של "אפרטהייד" ו"טיהור אתני", ותומך בתנועת ה-BDS. מנהל הועד ג'ף הלפר מתייחס באופן רגיל ל"מערך השליטה" של ישראל, וטוען שמדינה דו-לאומית היא האפשרות האחרונה שנותרה כתוצאה "מנסיונה העקר [של ישראל] לכפות משטר אפרטהייד". אתר האינטרנט של הועד מקדם "קמפיין נגד האפרטהייד" ומאשים את ישראל ב"טרור מדינתי". הלפר טען שישראל "רוצה לכלוא [את הפלסטינים] במדינה קטנה דמויית בנטוסטנים". הועד מתייחס להריסת בתים שנבנו באופן בלתי-חוקי כ"שיח מפלה" וכ"אמצעים גזעניים".

 

מוּסאוא ($390,000)
בעוד שנראה שמרבית מפעילויות מוּסאוא מתמקדות בהבטחת "עצמאות המקצוע [הפלסטיני] המשפטי והשיפוטי", בדצמבר 2008, הארגון פרסם הצהרה שמאשימה את "כוחות הכיבוש הישראלים" ב"כוונה זדונית להביא לכמה שיותר הרוגים". מנכ'ל מוּסאוא גם חיבר מכתב לנשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס וביקש ממנו לתמוך ב"העמדה לדין של מנהיגי ישראל בשל פשעי מלחמה בבתי המשפט הבינלאומיים" כדי "להביא את המנהיגים ובכירי הצבא הישראלים לצדק".

 

המרכז הפלסטיני לזכויות האדם ($425,000)
המרכז הפלסטיני לזכויות האדם הוא ארגון לא ממשלתי שמקום מושבו בעזה ומנוהל על ידי ראג'י סוראני, אשר מקדם רטוריקה מסיתה נגד ישראל ופעיל באופן נמרץ במסגרות האו'ם, בקידום הנראטיב שבו הוא מאמין.

במהלך מבצע "עופרת יצוקה", המרכז פרסם האשמות יומיות של "ענישה קולקטיבית" ו"הרג בלתי-מבחין והרס שיטתי מתמשך של כל המוסדות הפלסטינים והתשתיות האזרחיות ברצועת עזה", והאשים את קהילת "התורמים הבינלאומית" ב"מימון הכיבוש" וב"מעורבות בהפרות הישראליות של המשפט הבינלאומי". הארגון מתייחס להתקפות רקטות פלסטיניות מכוונות נגד אזרחים ישראלים כ"התנגדות".

המרכז טען שכמעט 70% מן ההרוגים במבצע "עופרת יצוקה" היו אזרחים, כולל שני מנהיגים צבאיים בכירים בחמאס – טענה בלתי מבוססת שעליה חזרו התקשורת ודו'ח גולדסטון. נתוני המרכז הופרכו באופן עצמאי על ידי מספר מקורות שונים.

המרכז הוא ממנהיגי אסטרטגיית ה"לוחמה המשפטית" של ניצול מעמד סמכות השיפוט האוניברסאלית כדי להגיש תביעות נגד מנהיגים פוליטים וצבאיים בישראל בשל "פשעי מלחמה" ו"פשעים נגד האנושות". המרכז הגיש תביעות בבריטניה, בשוויץ, בהולנד, בניו-זילנד ובארצות הברית.

בשנת 2008, המרכז הגיש תביעה בספרד שביקשה את המעצר של שבעה בכירי צבא ישראלים בשל החיסול הממוקד של מנהיג החמאס הצבאי סלאח שחאדה – אשר אחראי לרציחת ולפציעת מאות אזרחים ישראלים, כולל עשרות נשים וילדים. כחלק התביעות מהאסטרטגיה המשפטית של הארגון, המרכז מעלה טענות כוזבות באופן שגרתי בנוגע לבתי המשפט הישראלים ולמערכת המשפט הצבאית, אשר נדחו על ידי בית המשפט העליון הספרדי ובידי השופטת מרי מקגואן דייויס, אשר עמדה בראש ועדת המעקב של דו'ח גולדסטון.

 

הועד הציבורי נגד עינויים בישראל ($33,000)
הועד עוסק בפעילויות פוליטיות ביותר, כולל בתמיכה במעצר והעמדה לדין של בכירים ישראלים בבתי-משפט אירופים. יחד עם המרכז הפלסטיני לזכויות האדם, עדאלה ואל-חק, הועד שידל את תובע בית הדין הפלילי הבינלאומי לפתוח בחקירה נגד בכירים ישראלים. הועד גם חתם על עצומה לממשלה הספרדית אשר מתנגדת "להחלטה שמגבילה את השימוש בסמכות השיפוט האוניברסאלית בבתי-המשפט הספרדיים" – חוק שנוצל נגד בכירים ישראלים. מנכ'ל הועד ישי מנוחין הוא תומך קולני של תביעות פוליטיות אלו, והוא כתב, "ראוי שהם ייחקרו ושיעשה צדק עם מבצעיהם בבתי משפט שונים".

בכיר בארגון העיד בז'נבה בפני ועדת גולדסטון, שם התייחס ל"ענישה הקולקטיבית הבלתי-מקובלת" של ישראל ול"שהידים" פלסטינים. באופן דומה, הצהרת הועד לועדת האו'ם נגד עינויים האשימה את ישראל בהתקפות "מכוונות ובלתי-מבחינות" על "אזרחים ומטרות אזרחיות", זאת למרות שהארגון מודה בגלוי שנושאים אלו "אינם נופלים באופן מילולי תחת האמנה [של העינויים]".

 

נספח – פוסטרים שבדיל פרסם

1. עושים שימוש בסמלים אנטישמיים:

פרסי אל-עודה לשנת 2010: המקום השני

מועמדות לפרסי אל-עודה לשנת 2007

גלריית התמונות

2. קידום פתרון של מדינה אחת לשני עמים:

פרסי אל-עודה לשנת 2010: המקום השלישי

פרסי אל-עודה לשנת 2010: המקום השלישי