ב-5 ביולי 2012, ארגוןOxfam International  פרסם דו"ח בן 28 עמודים תחת הכותרת " על הסף" (On the Brink), שמתמקד בבקעת הירדן ומהווה דוגמא נוספת לפעילות הפוליטית של הארגון כנגד ישראל.[1]
Oxfam קורא לבנייה בלתי חוקית
 
רכיב משמעותי בדו"ח הוא ההמלצה הבאה של Oxfam:
 
"על הקהילה הבינלאומית, תורמים, וארגונים לא ממשלתיים פלסטיניים ובינלאומיים…ליזום ולתמוך בפרויקטים לפיתוח בקעת הירדן וחלקים אחרים של שטח C… ובעזרת תמיכה דיפלומטית ופוליטית להתקדם בפרויקטים שלא קיבלו את אישור המנהל האזרחי הישראלי…" (הדגשה במקור)
המלצה זו קוראת להפרה ברורה של המשפט הבינלאומי –הפרת הסכם אוסלו שמקנה לישראל את האחריות לשטחי C, והפרת החובה הכללית של ישראל לנהל את השטחים בהן היא שולטת כדי להבטיח את החוק והסדר הציבורי. התנאים של הסכם בינלאומי זה נוסחו ונחתמו על ידי ממשלת ישראל ואש"ף, עם ערבויות מצד ממשלות אירופיות וארה"ב. בכך, Oxfam,ארגון שטוען שהוא מכבד ופועל על פי המשפט הבינלאומי, קורא להפרתו.
הדרישה של Oxfam שממשלות יספקו "תמיכה דיפלומטית ופוליטית" היא קריאה להגברת המתיחות הדיפלומטית עם ישראל. Oxfam  טוען כי המלצה זו תואמת "את טיוטת ההמלצות של דו"ח ראשי הנציגויות האירופיות בנושא שטח C" ומציין בדרך אגב כי "המלצה זו עדיין לא אומצה באופן רשמי על ידי ראשי הנציגויות האירופיות".
 
למעשה, טיוטת דו"ח האיחוד האירופי אינה ממליצה לבנות באופן בלתי חוקי או להפר כל מחויבות או הסכם בינלאומי. יתרה מזאת, האיחוד האירופי דחה גישה זו בהודעה ממאי 2012, והדגיש כי "האיחוד האירופי יעמוד בקשר עם ממשלת ישראל כדי להסדיר מנגנונים משופרים ליישום פרויקטים הממומנים על ידי תורמים לטובת האוכלוסייה הפלסטינית בשטח C".
 פרשנות מוטית
 
בדומה לדו"חות קודמים, Oxfam מתאר באופן מטעה את המצב הכלכלי בגדה המערבית. לכל אורך הדוח,  Oxfam טוען שהמכשול היחיד בפני פיתוח פלסטיני ושגשוגה של בקעת הירדן הוא מדיניות ישראל: הגבלת התנועה והבנייה הפלסטינית, ובניית ההתנחלויות.
 
למטרה זו, Oxfam  מפנה למאמר ספקולטיבי ביותר שחיברו יצחק גל, עדי אשכנזי, סאעב במיה ושווכי מכתוב ("הפיתוח הכלכלי של בקעת הירדן") שעל פי Oxfam, מעריך כי "אם ההגבלות הישראליות על תנועת הפלסטינים יוסרו, ניתן יהיה לעבד 50 קילומטרים רבועים נוספים, תוספת פוטנציאלית של מיליארד דולר לשנה לכלכלה הפלסטינית, או 9% של התוצר הלאומי הגולמי".
עם זאת, Oxfam אינה מתייחסת כמעט בכלל לקביעה של מחברי המאמר כי "פיתוח חקלאי ועירוני בהיקף נרחב בבקעת הירדן הפלסטינית תלויה במשאבי מים גדולים וחדשים, שייובאו מחוץ לאזור" (הדגשה במקור). כלומר, המצב מורכב הרבה יותר ממה ש-Oxfam מתארים– ותלוי בשיתוף פעולה בינלאומי ומקומי, ולא בפעולות חד-צדדיות ולא חוקיות של ארגונים לא ממשלתיים.
 
חוסר היכולת של Oxfam להכיל את המורכבות הכוללת של המאמר הנ"ל, משקפת גם את ההסתמכות על מקורות לא מהימנים, כדי לקדם מטרה פוליטית מובהקת. במקום להפנות ישירות למאמר, Oxfam  מפנה להודעה מספטמבר 2011 של המשרד הלאומי הפלסטיני לכלכלה ושל הארגון האנטי-ישראלי הפוליטי המכון למחקר יישומי – ירושלים (ARIJ).
סיכום
 
הדו"ח של Oxfam משקף את החריגה של הארגון מהמטרה ההומניטארית שלשמה הוא הוקם – הקלה על עוני. במקום זאת, Oxfam הפך לשחקן פעיל בסכסוך הטרגי בין הישראלים לפלסטינים. בניסיונותיו להסית נגד ישראל וליצור מתחים דיפלומטיים, דו"ח זה הופך להיות חלק מ"אסטרטגיית דרבן" שמטרתה בידוד ישראל בזירה הבינלאומית.

[1] חשוב לציין כי מחברי הדו"ח מציינים את ה"סיוע" ששיר חבר סיפק להם. חבר הוא פעיל למען חרם משיכת השקעות וסנקציות (BDS) נגד ישראל שעובד עם המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית, אחד הארגונים הקיצוניים ביותר שמומן בשנת 2011 על ידי הממשלה הבסקית (באמצעות Mundubat), בלגיה (באמצעות Solidarite Socialiste), שוודיה (באמצעות דיאקוניה), והולנד (באמצעות ICCO).