דו"ח אמנסטי (ארגון זכויות האדם הבינ"ל החזק ביותר) לשנים 2016/17, שפורסם בקול תרועה, הועבר תחילה למספר מצומצם של "עיתונאים ידידותיים" על ידי הטלת אמברגו ועריכת תדרוכים סגורים, שנועדו להפיק כותרות מיידיות, ללא יכולת לנתח עצמאית את הדו"ח ולבדוק את טענותיו. הארגון פעל כדי לזכות בסיקור תקשורתי במקום להעניק גישה חופשית לכל העיתונאים שעלולים לשאול שאלות, לבדוק טענות ולאמת נתונים. אמנסטי התנהגו ככל מנגנון פוליטי המבקש לשלוט במידע.

הדו"ח מלא בסיסמאות ריקות, כגון "זה הזמן לעמוד יחד ולעצור את הפוליטיקה של הדמוניזציה אשר יוצרת עולם מפולג ומסוכן". משפט אירוני, לנוכח העובדה שעובדים באמנסטי היו מעורבים כמה פעמים בהתבטאויות אנטישמיות, ואף סירבו בתוקף להוסיף את המלחמה באנטישמיות לסדר יומו. הפרק העוסק ב"ישראל והשטחים הכבושים" נמשך באותו הסגנון. מונחים משפטיים, כגון "שימוש מופרז בכוח" ו"התעללות בקטינים", מנוצלים כדי לתקוף את צה"ל ללא שום הוכחה, ראיה או מקור. אותן סיסמאות נבובות של "ענישה קולקטיבית" בעזה חוזרות על עצמן שוב ושוב. הדו"ח מאשים את ישראל בכך ש"אינה לוקחת אחריות לפשעי המלחמה הנרחבים ולהפרות חמורות של החוק הבינלאומי שהכוחות הישראליים ביצעו בסכסוכים המזוינים האחרונים בעזה ובלבנון". זהו משפט ממוחזר, שאינו מתייחס לטרור ואינו מתבסס על שום ראיה.

לקריאת המאמר המלא