גזענות או רשלנות? האובססיה הגדולה של פעילי זכויות האדם
ראיון שפורסם לאחרונה עם ראש משלחת הצלב האדום בישראל הוכיח פעם נוספת דבר שכבר ידוע לכל – קהילת זכויות האדם מתעסקת באופן לא פרופורציונאלי בעליל בישראל, בעוד שכנות כמו סוריה, בהן ההפרות חמורות בעשרות מונים, לא מקבלות יחס דומה
לאחרונה התראיין לעיתון "ישראל היום" ז'אק דה מאיו, ראש משלחת הצלב האדום בישראל, ואמר משפט שרבים מפעילי זכויות האדם לא יעזו להגיד. הוא הודה כי "הסיקור של ישראל חסר פרופורציה… אני בא מכפרים שהושמדו, ממקומות שבהם ראינו זוועות בהיקפים שאי אפשר לדבר עליהם. ובכל זאת, קיבלנו פחות תשומת לב תקשורתית, אינטלקטואלית ובינלאומית מאשר כלפי מה שקורה כאן." דה מאיו תיאר בעיה מוכרת, שבשנים האחרונות קיבלה משנה תוקף כאשר בסוריה מתרחשות זוועות בקנה מידה היסטורי.
נכון ליולי 2018, מספר ההרוגים בלחימה בסוריה מוערך בכ-700 אלף, עשרת אלפים מהם ילדים. מספר האזרחים שנעצרו או נעלמו מוערך ביותר מ-100 אלף, ואליהם נוספים עוד שני מיליון פצועים ושישה מיליון פליטים שנסו לטורקיה, ירדן, עירק, לבנון, אירופה וצפון אמריקה. ציבורים שלמים (היזידים והנוצרים) כמעט הוכחדו, והמיעוט הדרוזי בסוריה עומד בסכנה קיומית. לכל אלו נוספו ההתקפות המחרידות בנשק כימי.
לקריאת המאמר המלא ב'מקור ראשון'.