מחקר חדש מעלה שה"רשימה השחורה" שמגבשת מועצת זכויות האדם של האו"ם בנושא עסקים הפועלים בהתנחלויות מפרה נורמות בינלאומיות ותוביל לזעזועים במערכת הכלכלית הבינלאומית

למאמר המלא

משרד הנציב העליון לזכויות האדם של האו"ם נמצא כרגע בעיצומו של תהליך גיבוש מאגר מידע של "חברות שבאופן ישיר או עקיף אפשרו את בניית ההתנחלויות והרוויחו מבנייתן ומצמיחתן ". מועצת זכויות האדם של האו"ם הצביעה על הקמת מאגר המידע במסגרת החלטה 31/36 (2016).

עם זאת, המחקר הנוכחי של משרד הנציב העליון לזכויות האדם הוא ממוקד מדי ואינו כולל את ההיקף המלא של הפעילות העסקית שתומכת ב"התנחלויות" בשטחים שמוחזקים תחת כיבוש על ידי מדינות שונות ברחבי העולם. המנדט הממוקד של משרד הנציב העליון חותר תחת הערך המשפטי והמעשי של מאגר המידע שייוצר וייתכן מאוד שיוביל לתוצאות בלתי צפויות ובלתי רצויות מצדן של מועצת זכויות האדם והמדינות האחרות שחברות באו"ם.

כדי להדגים ליקויים אלו, "פורום קהלת למדיניות" חיבר מחקר מקיף ומעמיק שיפורסם במקביל למושב ה-35 של מועצת זכויות האדם.

המחקר שכותרתו היא "מי עוד מרוויח: היקף הפעילות העסקית האירופית והבינלאומית בשטחים כבושים", בוחן את הפעילות העסקית שתומכת בהתנחלויות בשטחים כבושים בכלל. "מי עוד מרוויח" חושף שפעילות עסקית בשטחים כבושים היא נפוצה ומעורבות בה כמה מהחברות הגדולות ביותר בעולם בתחומי התעשייה, פיננסים ובתחומים אחרים, בהן סימנס, קרדיט אגריקול, BNP Paribas, סנטנדר (Santander), וודפון (Vodafone), רנו, טורקיש איירליינס ורבות אחרות.

ההתמקדות הבלעדית של מועצת זכויות אדם בישראל אינה מובנת. לפי פרופ' יוג'ין קונטורוביץ', ראש מחלקת המשפט הבינלאומי של פורום קהלת ופרופ' באוניברסיטת נורת'ווסטרן, אחד ממחברי הדו"ח, ישנן טריטוריות רבות ברחבי העולם שנמצאות תחת כיבוש צבאי בהן המדינות הכובשות מאפשרות ומעודדות תנועת מתנחלים לתוך השטח הכבוש. בכל המקרים האלה, תנועה זו מתבצעת למרות התנגדות חריפה של הצד הנכבש, ובניגוד לריבונותו והגדרתו העצמית.

בין הדוגמאות הבולטות ניתן למנות את הכיבוש הצבאי של מערב סהרה על ידי מרוקו, והכיבוש הטורקי של צפון קפריסין. שני סכסוכים אלו כוללים מפעל התנחלויות ממשלתי מסיבי שמגמד את המתרחש בגדה המערבית כך שכיום המתנחלים מהווים את הרוב בקרב האוכלוסייה בשטחים אלו. מצב זה הביא לכך שלא ניתן להגיע לפתרון פוליטי לסכסוך שיקנה הגדרה עצמית לצד הנכבש. ישנם מתנחלים גם בנגורנו-קראבך הכבושה על ידי ארמניה, ובשטחים שנכבשו על ידי רוסיה מגיאורגיה ומאוקראינה. "מי עוד מרוויח" מראה כי חברות זרות רבות, בעיקר אירופאיות, תומכות באופן פעיל בהתנחלויות אלו. פעילות זו כוללת הוצאת מחצבים מהשטחים, בניית תשתיות לטובת הכח הכובש, ובאופן כללי הפיכת מפעל ההתנחלויות לבר קיימא מבחינה כלכלית.

כפי שמתועד ב"מי עוד מרוויח" החברות המעורבות הן בעלות פרופיל בינלאומי ממותג היטב שמתגאות בכך שהן פועלות לשמירה על זכויות האדם. בנוסף, לרבות מהחברות האלה יש קשרים הדוקים לממשלותיהן, ולעתים הן נמצאות בבעלות או בשליטה ממשלתית חלקית. אם תמיכה כלכלית בהתנחלויות היא סוגיה בתחום זכות האדם, אז היא מטילה אחריות על כמה מראשי התאגידים החשובים בעולם, ובמקרים רבים על מדינות המוצא שלהן, המשקיעות בחברות ועוד.

ניתן להסביר את הממצאים של דו"ח פורום קהלת בשני דרכים. ייתכן שהם מדגימים כי הנחת היסוד לפיה מתנהל מאגר המידע של משרד הנציב העליון לזכויות האדם– שחברות שמקיימות פעילות עסקית רגילה בשטחים כבושים מפירות זכויות אדם, היא מוטעית. ייתכן גם כי הממצאים נובעים מכך שלמועצת זכויות האדם כלל לא איכפת מזכויות אדם ברחבי העולם, מלבד במקום אחד. אנו סבורים כי ההסבר הראשון הוא משכנע יותר, אבל בכל מקרה משרד הנציב העליון לזכויות האדם אינו יכול להמשיך ולהתנהל כפי שהוא מתנהל במסגרת פרויקט זה ולטעון לתום לב.

לא בלתי חוקי

הפעילות הנרחבת שמתועדת ב"מי עוד מרוויח" מראה שפעילות עסקית רגילה אינה סוגיה בתחום זכויות האדם, וממילא אינה בלתי חוקית. ישנה סיבה ברורה לכך שהתמיכה המסיבית של תאגידים בינלאומיים בכיבוש ובהתנחלויות ברחבי העולם אינה מובילה למחאות או אף לדיון במועצת זכויות האדם או בארגונים בינלאומיים אחרים: היא חוקית לחלוטין ועולה בקנה אחד עם נורמות של זכויות אדם.

מדינות המקור של החברות לא נקטו בצעדים למנוע פעילות זו והיא גם לא זכתה לביקורת מצד מועצת זכויות האדם. למעשה, כפי שציין פרופ' קונטורוביץ', החברות המעורבות זכו לחוות דעת משפטיות חד משמעיות מצדם של מומחים בתחום המשפט הבינלאומי, ואף ממשרד החוץ של מדינתם, שפעילות עסקית באזור הנמצא תחת כיבוש שמונע את ההגדרה העצמית של אנשים אינה הפרה של המשפט הבינלאומי וזכויות האדם.

ההפך הוא הנכון, מספר רב של בעלי סמכות בולטים בתחום המשפט הבינלאומי מחזיקים בעמדה שלפעילות עסקית בשטח כבוש אין השלכות בתחום זכויות האדם. זו הייתה מסקנתו של היועץ המשפטי של האו"ם בשנת 2000 במסמך בעניין מערב סהרה, ופסקי דין בשנים האחרונות בבריטניה ובבית המשפט לערעורים בצרפת לגבי הגדה המערבית. יתר על כן, אמנת ז'נבה הרביעית מקנה לכח הכובש את הזכות לפעול במישור העסקי בשטחים הנתונים לשליטתו ואינה מקנה לתושבי האזור זכות ווטו על כך.

זכויות אדם הן אוניברסליות

מאגר המידע המתהווה של משרד הנציב העליון לזכויות האדם של האו"ם יוצא מתוך נקודת ההנחה שהפעילות העסקית של חברות היא משהו שיש לעצור אותו ולהטיל עליו סנקציות. הפרויקט הזה חותר תחת האמינות של משרד הנציב העליון ושל מועצת זכויות האדם. ההתמקדות בישראל אינה הסיבה היחידה לכך (הרקורד השלילי של מועצת זכויות האדם בעניין הוא מוכח מבוסס).

מועצת זכויות האדם של האו"ם נוסדה כדי להגן על זכויות האדם האוניברסליות. מאגר המידע הזה הוא למעשה הודאה בכך שהמועצה אינה רואה ערך בהגנה על זכויות אדם ברחבי העולם ואינה מתייחסת לאנשים כשווים. אם עסקים הפועלים בהתנחלויות הם בעיה בתחום זכויות האדם, אין ספק שחברות הפועלות באזורים שבשליטת ישראל צריכות לעמוד תחת ביקורת. אך אם זו אכן בעיה בתחום זכויות האדם, למועצה אין בסיס להתעלמותה מבעיות דומות ברחבי העולם. למעשה, המועצה מתעלמת מפעילות עסקית כזו גם כאשר היא מתרחשת באזורים בהם מתרחש הכיבוש האכזרי והמתמשך ביותר בעולם.

השלכות והמלצות 

בעוד מועצת זכויות האדם יכולה לנסות ולהגביל את הדיון לישראל, לא ניתן לעשות זאת. פרסום הדו"ח "מי עוד מרוויח" הופך את הדיון על עסקים בשטחים כבושים לעולמי. פעילים באזורים אלו ידרשו שגם חברות שפועלות שם יזכו ליחס דומה לחברות שנכללות במאגר המידע של משרד הנציב העליון. הם יפנו לבתי משפט, יופיעו בישיבות של בעלי מניות ובפני מועצת זכויות האדם. וכפי שפרופ' קונטורוביץ' מציין, רבות מהמדינות שתמכו בסעיף 117 ימצאו כי חברות, מנהלי החברות וממשלותיהם ייפלו בבור אותו הם חפרו. ניתן להבחין בניצנים של תהליך זה בתביעת "חזית פוליסאריו" נגד הנציבות האירופית, שבעקבותיה הנציבות אולצה ליישם את התקנות שכוונו לישראל בלבד למצבים אחרים באופן שגרם לנזק פוליטי וכלכלי לאיחוד האירופי.