ב-10 לפברואר, 2021, בית המשפט המחוזי1 דחה את עתירתם של מספר תושבי תושבי שייח ג'ראח, ובכך קיבל את פסיקת בית משפט השלום בירושלים מאוקטובר 20202, אשר הורה לתושבים אלו לפנות את הנכסים שהם מתגוררים בהם לכל המאוחר עד ל-2 למאי, 2021. בעקבות הפסיקה, התושבים החליטו לערער לבית המשפט העליון, אשר נתן לשני הצדדים עד ל-6 למאי, להגיש הודעה משותפת לבית המשפט – באשר להסכמה שהגיעו אליה, או אי-הצלחה לעשות כן.

השתלשלות אירועים זו הייתה במוקד של תעמולה אינטנסיבית מצד ארגונים לא-ממשלתיים, ובמיוחד על ידי הארגון הפלסטיני אל-חק, שמוביל בין היתר את התביעה נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי ובכירים בו קשורים לארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין. קמפיין זה כלל הגשת מסמכים לבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), ולגורמים רשמיים באו"ם, בטענה שהוראת בית המשפט והפינוי הצפוי מהווים פשעי מלחמה. הטענות והקמפיינים הללו מעוותים, מסלפים ומתעלמים מהעובדות שנידונו במספר ערכאות ישראליות במהלך 50 השנה האחרונות.

המעמד המשפטי של הנכסים3

  • לפי בית המשפט העליון, עד למלחמת העצמאות ב-1948, הקרקע הנידונה "הייתה בבעלותם של הרב הראשי (חכם באשי) אברהם אשכנזי והרב בראשי מאיר אורבך, לאחר שאלו רכשוה בשנת 1875 מיד בעליה הערביים."
  • לאחר מכן, שני ארגונים יהודיים, "ועד עדת הספרדים" "והועד הכללי לכנסת ישראל," פעלו לרישום המתחם עוד בשנת 1946 אצל ממשלת המנדט הבריטי.
  • המתחם נרשם תחת הרשויות בישראל על שמותיהם של שני הארגונים ב-1973.
  • ארגונים אלו מכרו את הזכויות בנכס לארגון "נחלת שמעון" ב-2003.

המעמד המשפטי של התושבים

בהתאם להחלטת בית המשפט העליון מ-1989 ופסקי דין נוספים, כמו במקרה של כל שוכר, על התושבים לשלם דמי שכירות לארגונים שבבעלותם הנכסים.4 אי תשלום דמי השכירות, וכן ביצוע בניה לא חוקיות והשכרת הנכסים לאחרים, הביא להליכים המשפטיים נגד התושבים ולבסוף להחלטת בית המשפט המחוזי.

חשוב מכך, יש לציין כי ב-1982, מספר תושבים, ביניהם אלו שקרוביהם עתרו לבית המשפט המחוזי, הסכימו בבית משפט השלום כי שני הארגונים הישראליים הנ"ל הם הבעלים הרשומים של מתחם המקרקעין.5

כיצד בית המשפט המחוזי התייחס לטענות הבעלות הנוכחיות של התושבים?

בית המשפט המחוזי התייחס לטענות הבעלות של שמונת המערערים. בית המשפט קבע כי:

  • שלושה מערערים הינם הילדים והנכדים של תושבים, אשר ב-1982, במהלך הליכים בבית המשפט, נתנו את הסכמתם לכך שהארגונים הישראליים הם הבעלים הרשומים של הקרקע.
  • ארבעה מערערים טוענים כי רכשו את הנכסים מאדם בשם איסמעיל ב-1991, 18 שנים לאחר שזכויות הנכסים היו רשומות על שם הארגונים הישראליים. בית המשפט ציין כי המערערים מעולם לא הבהירו מיהו איסמעיל ולא הוכח שאכן נרכשו זכויותיו על הנכס.
  • מערערת אחת נפטרה. ב-2009 בית המשפט הכריע כי היא לא שילמה את שכר הדירה שנדרש ממנה, ואף ביצעה בניה לא חוקית, ועליה להיות מסולקת מהנכס. כמו כן בת משפט השלום ציין "[ש]עולה כי הגב' אלקורד הסכימה והצהירה בפני בא כוח עו"ד תוסיה כהן כי אין לה זכויות בנכס."

החלטות קודמות של בתי המשפט בסוגיית הבעלות על הנכסים

באוקטובר 2020, בית משפט השלום דחה את טענת התושבים כי הם בעלי הנכסים מכוח התחייבות של ממשלת ירדן, במהלך השנים בהן היא שלטה באזור. בית המשפט ציין כי "כל העדים לא נולדו בשנת 1967 או שהיו צעירים מאוד והעידו כי שמעו על התחייבות זו מקרוב משפחה מבוגר."

בית המשפט הוסיף כי "המסמך היחיד שהוצג" המעיד על ההתחייבות הירדנית "הוא צילום של טופס סטנדרטי של המקבילה למשרד השיכון הירדני, אך טופס זה אינו חתום ואינו מקנה זכויות לאיש מהנתבעים."

בדומה לכך, החלטות קודמות של בית המשפט העליון דחו את טענות הבעלות של תושבי שייח' ג'ראח על סמך מה שבית המשפט קבע כשטר טורקי שנערכו בו שינויים מאוחרים והסכר מכר ש"איננו אותנטי".6

נוסף על כך, בשנת 2020, בית משפט השלום ציין כי "במהלך כל הדיונים טענו הנתבעים באמצעות באי כוחם כי הם לא דיירים מוגנים בנכס אלא בעלי הזכויות הקנייניות בו…ככל הנראה לאחר שהבינו כי לא שכנעו את בית המשפט כי הם הבעלים של הנכס טענו הנתבעים לראשונה כי הם דיירים מוגנים ואין לפנות אותם מבתיהם."