סקירה

  • PACBI מובל על ידי אינלקטואלים ואקדמים פלסטינים שמקדמים "חרם כולל ועקבי של כל המוסדות האקדמים והתרבותים הישראלים".
  • עומר ברגותי – מייסד שותף (דוקטורנט באוניברסיטת תל-אביב).
  • הארגון יושב בראמאללה. בעקבות פורום הארגונים הלא ממשלתיים בשנת 2001 בדרבן, הארגון יזם את הקריאה לחרם כלכלי, תרבותי ואקדמי כולל נגד ישראל בשנת 2002, ואת ההצהרה שקוראת לחרם של מוסדות אקדמים ישראלים בשנת 2003. (שהוצהרה פעם נוספת ב"קריאה הפלסטינית המשותפת לחרם, משיכת השקעות וסנקציות (BDS) נגד ישראל" מיולי 2005).
  • חוד החנית של הרטוריקה והרעיונות שמאחורי קמפיינים עולמיים של BDS, ומפרסם את "הקווים המנחים לחרם בינלאומי נגד ישראל".
  • הארגון עומד על כך שהחרמות יעזרו "לשים קץ לכיבוש, קולוניזציה ומערכת האפרטהייד הישראלים".
  • הארגון מכריז כי החרמות יימשכו "עד שישראל תסוג מכל השטחים שנכבשו בשנת 1967, כולל מזרח ירושלים; תסיר את כל הקולוניות משטחים אלו; תסכים להחלטות האו'ם הרלוונטיות להשבת זכויות הפליטים הפלסטינים; ותפרק את מערכת האפרטהייד שלה" (הארגון מתייחס לערבים החיים בתוך קווי שביתת הנשק משנת 1949).
  • המימון לארגון אינו שקוף – אין מידע מקוון.

 

 

רטוריקה משלהבת

  • מתייחס לישראל כ"מדינת אפרטהייד" עם "בלבדיות גזעית", וסובר ש"מאפיין האפרטהייד היה חלק מעיצוב ישראל מאז לידתה".
  • הארגון טוען ש"התנגדות על כל צורותיה היא זכות לגיטימית" של הפלסטינים, וכי קיימים "חסמים" בין הישראלים והפלסטינים מכיוון ש"התנועה הציונית ומדינת ישראל לא הפסיקו ליום אחד, וטבחו ועקרו [את הפלסטינים]".
  • מאשים את ישראל ב"פשעי מלחמה", "פשעים נגד האנושות", "מדיניות של טבח עם", ומכנה את עזה "מחנה ריכוז".
  • מצהיר באופן כוזב ש-86% מההרוגים במבצע עופרת יצוקה (2009) היו אזרחים, ומאשים את ישראל ב"כוונות לרצח עם", ו"השמדת כל התשתית האזרחית, ירי על מקלטים אזרחיים, מניעת צוותים רפואיים מלהגיע לקורבנות".
  •  

     

 

אמנים כמטרה

 

  • PACBI מפרסם "מכתבים פתוחים" לאמנים, ודוחק בהם לבטל את הופעותיהם המתוכננות בישראל.
  • מזהיר אמנים שהם "יקושרו לעולם למכונה הדרקונית של המדיניות הקולוניאלית והגזענית הישראלית", ומעודד התייחסות לישראל כ"מדינה מצורעת".
  • מכתבים פתוחים אלו לעיתים קרובות מכילים מידע כוזב, כגון הטענה שערבים-ישראלים נתונים למשטר צבאי מתמשך, והטענה הכוזבת שאמנים כגון בונו וסנופ דוג ביטלו את הופעותיהם בישראל בשל החרם.
  • הארגון דוחק בקהלים בינלאומיים להחרים אמנים ישראלים כגון הבלט הישראלי והתזמורת הפילהרמונית הישראלית, אשר אותם הוא מאשים ב"שותפות עם המדינה בתכנון, יישום והלבנת פשעי מלחמה והפרות של המשפט הבינלאומי".
  •  

     

חרם אקדמי

  • PACBI דוחף אקדמאים בינלאומיים לסיים את קשריהם לכל המוסדות הישראלים.
  • מאשים את האוניברסיטאות הישראליות בכך שהן "קשורות עמוקות לממסד הבטחוני-צבאי, משחקים תפקידים חיוניים — עקיפים וישירים – בהנצחת ההפרות הישראליות מזה עשורים של המשפט הבינלאומי והזכויות הפלסטיניות הבסיסיות".
  • טוען שאקדמאים בינלאומיים שמשתתפים בכנסים בישראל "מובילים ללגיטימציה של פרוייקט הקולוניזציה הישראלי".
  • מכיר בכך שחרמות אקדמאיים מפרים את החופש האקדמי: "השגת צדק וזכויות בסיסיות עבור העם הפלסטיני" גוברת "על ההגנה של החופש האקדמי וחילופים חופשיים של רעיונות", וכי מדובר בחשיבות גבוהה יותר של "נורמה שמכתיבה את המעורבות הפוליטית של מלומדים".
  •  

     

ניצול ישראלים שפועלים למען החרם והשמאל הישראלי

  • ישראלים שתומכים ב-BDS "מוכרחים לקבל שיש מחיר שצריך לשלם כדי לשים קץ לדיכוי הקולוניאלי…המחיר שמספר ישראלים מצפוניים אולי ישלמו כתוצר-נלווה ובלתי-נמנע של החרם הוא די צנוע בהשוואה למחיר שפלסטינים משלמים".
  • הארגון פוטר בלא כלום את מאמצי "מתווכי השלום" אשר מקדמים הבנה הדדית ודו-שיח אזרחי כ"מטעים" וכ"צביעויות כוזבות".
  • "השיקול המכריע כאן אינו היצירה של אוירה חיובית שתורמת לשיתוף פעולה מלומד בין פלסטינים ואקדמאיים ישראלים אנטי-קולוניאלים…אלא, הוא כיצד לבודד את המוסדות הישראלים האקדמים".

 

עומר ברגותי

  • מייסד שותף וחבר ועדת ההיגוי של הקמפיין הפלסטיני לחרם אקדמי ותרבותי של ישראל (PCABI); דוקטורנט באוניברסיטת תל-אביב.
  • פעיל ביותר במסגרת הרצאות לטובת קמפיין החרם, משיכת השקעות וסנקציות (BDS) בקמפוסים ברחבי העולם.
  • תומך בפתרון של "מדינה אחת לשני עמים", אשר הוא מתייג אותו כ"יותר צודק ומוסרי, ולפיכך חלופה עמידה יותר לדו-קיום בשלום".
  • רטוריקה נאצית: "רבות מהשיטות של 'ענישה' קולקטיבית ואינדיבידואלית שמופעלות על אזרחים פלסטינים במאות המחסומים שמלכלכים את השטחים הפלסטינים הכבושים, בידי חיילים ישראלים צעירים, גזעניים, לעיתים קרובות סדיסטיים ותמיד אטומים, מזכירים את הפרקטיקות הנאציות הנפוצות נגד היהודים".
  • בכנס של סביל בכנסייה בקליפורניה (מרץ 2010), ברגותי טען שישראל מבצעת "רצח-עם איטי" בעזה באמצעות זיהום אספקת המים: "אין מחנות השמדה. ישראל מתוחכמת מדי לשם כך. ישראל היא פושעת מלחמה מפותחת יותר. היא עושה את הדברים לאט יותר".
  • טוען באופן כוזב כי קיימת "זכות להתנגד": "המשפט הבינלאומי מעניק לאנשים תחת כיבוש את הזכות להתנגד בכל דרך, כולל בהתנגדות חמושה".
  • עושה שימוש ברטוריקה טעונה גזעית: "קהילות פלסטיניות…היא לאחרונה נתונים תחת קמפיינים ישראלים מתמשכים, הנוראים ביותר, של טיהור אתני הדרגתי שנועד לייהד את המרחב".
  • משתמש ב"אפרטהייד" כדי לתאר את היחס לערביי ישראל, ואומר ש"האפרטהייד גם חי ופועל בתוך ישראל…זוהי גזענות חוקית וממוסדת וזה מה שהופך אותה לאפרטהייד".
  • מעלה טענות כוזבות של אפלייה, כולל הטענה שבלתי-חוקי ללא-יהודים לרכוש שטחים ב"רוב המקומות בישראל, אני מתכוון, ב-93%"; שלא-יהודים "אינם זכאים אפילו להגיש מועמדות" למרבית העבודות במשרדי הממשלה, החינוך או הבריאות; ש"יש חוקים בירוקרטים רבים שהופכים את היכולת של לא-יהודים לקבל שירות קשה ביותר" במרפאות בריאות בשכונות שרובן יהודיות; וכי "רק יהודי יכול להיות אזרח ישראל. לא-יהודים אינם יכולים להיות אזרחים".