ירושלים – בתגובה להצהרות האחרונות של בכירים בארגון משמר זכויות האדם (Human Rights Watch, HRW) שמשקפות איבה גזעית, הארגון הירושלמי NGO Monitor שלח מכתבים לנשיא ברק אובמה, מזכירת המדינה הילרי קלינטון ובכירי ממשל אמריקנים אחרים, בקריאה לממשלת ארצות הברית לדחות התייעצויות נוספות עם HRW עד יישומן של רפורמות על ידי הארגון.


"ברור שמשמר זכויות האדם שינה את צורתו לארגון שדולה פוליטי שמאופיין על ידי אמות מידה כפולות והטייה – כעת הדבר מובן לכל", אומר פרופ' ג'ראלד שטיינברג, נשיא NGO Monitor. "אולם הכתבה הטעונה גזעית, שפורסמה לאחרונה ב-Huffington Post, אשר ניצלה את השפה של התנועה האמריקנית לזכויות האזרח כדי להסית לשנאה גזעית במזרח התיכון, חוצה קווים אדומים חדשים אפילו עבור HRW, וחורגת מכל הגדרה של 'ביקורת לגיטימית'. יש לנקוט בפעולה לגבי כך, משום ששפה מסוג זה תורמת לאיבה ולשנאה".


שטיינברג מוסיף, "מכתבנו מראה כי 'הכללת HRW בקבלת ההחלטות והייעוץ הרשמיים של הממשלה האמריקנית לחלוטין לא עולה בקנה אחד עם העקרונות המוסריים של זכויות האדם'".


מאמר הדעה המסית, שנכתב על ידי מנהלת מחלקת המזרח התיכון וצפון אפריקה (MENA) ב-HRW, שרה לאה-ויטסון, מאשים באופן כוזב את ישראל ב"אפלייה גזעית". ויטסון עושה שימוש בסטריאוטיפים גזעניים בפרובוקציה גזענית כלפי יהודים אמריקנים וישראלים. NGO Monitor מציין שהמילים "הפרדה", "גזע/גזעני'", "אפלייה" ו"שוויוני/אינו שוויוני" חוזרים 23 פעמים במאמר קצר זה, בו ויטסון ניסתה להצדיק את תמיכתה בחרמות מפלות נגד ישראל (אסטרטגיית החרם, משיכת ההשקעות וסנקציות (BDS) אומצה בפורום האנטישמי של הארגונים הלא ממשלתיים בועידת דרבן של האו'ם, בשנת 2001, בה HRW שיחק תפקיד מרכזי).


המאמר של ויטסון גם הצהיר: "בשבוע שבו ארצות הברית עצרה כדי לזכור את ההתנקשות בדר. מרטין לוטר קינג, הנשיא פרס היה צריך לשקול את המסר של קינג – קץ להפרדה – ומדוע מערכת כזו של אי-שוויון גזעני נותרת על כנה בשטחים הפלסטינים הכבושים…"


"מאמר זה, והצהרות נוספות של HRW, משקפות מאמצים לעמת את היהודים נגד האמריקנים-אפריקנים, ולשים ללעג את מורשתו של דר. קינג", מציין שטיינברג. "באופן דומה, המסגור הבלתי-ניתן-להצדקה של הסכסוך הערבי-ישראלי בידי HRW, כמונע מ"גזענות ישראלית" הוא עיוות מוחלט של מימדים לאומיים ודתיים, והוא מוחק נושאים מרכזיים שקשורים בשלום וביטחון מסדר היום".


מאמרה של גב' ויטסון בא בעקבות מסע גיוס התרומות שערכה בשנת 2009 בערב הסעודית, שם העלתה את אימת הלובי הפרו-ישראלי במטרה להפציר באליטה הסעודית לתרום לארגון, ביניהם חברים במועצת השורה המכהנת. ויטסון גם אימצה את המשטר של קדאפי ועזרה לשווקו, ובפרט, את בנו של מועמר קדאפי – סיף אל-אסלאם. במאי 2011, תובע בית הדין הפלילי הבינלאומי ביקש צו מעצר נגד סיף אל-אסלאם עבור האשמות בפשעים נגד האנושות.


בנובמבר 2010, ויטסון היללה את ה"תחכום הלבנוני עבור זכויות האדם" ובמאי 2010, היא ערכה ביקור אצל בכירי חמאס בעזה כדי להרגיע אותם בנושא הדיווח "חסר הפניות" של HRW, והבטיחה להם כי הדו'ח הבא של HRW יטען כי התבצעו הפרות ישראליות של המשפט הבינלאומי. הטייה אידיאולוגית שכזאת בבירור אינה עולה בקנה אחד עם האוניברסאליות של זכויות האדם.


קן רות', מנכ'ל HRW, הציג עוינות גזעית באופן דומה, כגון ההשמצה הפוגענית נגד הדת במהלך מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, אז התייחס לתנ'ך היהודי כ"מוסריות של תקופה פרימיטיבית יותר".


כישלונות אחרים מדגימים את המחסור של HRW בבהירות מוסרית – בשנת 2009, מרק גרלסקו, "האנליסט הצבאי הבכיר" של HRW ומחבר פרסומים רבים שמאשימים את ישראל בפשעי מלחמה, נחשף כאספן כפייתי של מזכרות מלחמה נאציות. ובינואר 2011, שהואן ג'בארין, "פעיל בכיר" לכאורה בארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין (כפי שהצהיר בית המשפט העליון בישראל), מונה לועד המייעץ של מחלקת המזרח התיכון וצפון אפריקה ב-HRW.


"ממשלת ארצות הברית צריכה לפנות לארגונים אחרים בשביל המלצות למדיניותה", אומר שטיינברג. "שימוש בפרובוקציות גזענית היא האנטי-תזה לערכי זכויות האדם".