יום ירושלים עומד בסימן שנה להעברת השגרירות האמריקנית לבירה, וחודשים ספורים לפני פרסום "עסקת המאה" של הנשיא טראמפ. לא רבים מכירים לעומקם את פרטי התוכנית, אך דבר אחד ניתן לקבוע בוודאות: שאלת ירושלים ומעמדה עבור שני העמים עומדת למלא חלק מהותי באופן שבו תיבחן העסקה על ידי כל הצדדים. ובין הצדדים המגלים עניין בירושלים, אין להפריז בחשיבותם של ארגוני זכויות האדם והאו"ם, כפי שהוכיחה החלטת אונסק"ו מאוקטובר 2016, שהטילה ספק בקשר ההיסטורי והתרבותי של העם היהודי לכותל המערבי והר הבית. מאז ההחלטה, גברו מאמצי הארגונים, בגיבוי ממשלות אירופיות, לערער את הזיקה היהודית למקומות הקדושים, אתרי מורשת, עתיקות וממצאי ארכיאולוגיה בירושלים.

את מרבית המאמצים בכיוון זה מוביל ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, שפרסם ב־30 בינואר 2019 דו"ח שכותרתו "תעשיית התיירות וההתנחלויות הישראליות", ובו נטען כי ממשלת ישראל מפתחת תעשיית תיירות במזרח ירושלים ובשטחי C מסיבות פוליטיות ואידיאולוגיות. לפי אמנסטי, ישראל בונה התנחלויות בקרבת אתרים ארכיאולוגיים כחלק מחתירתה לנורמליזציה ולגיטימציה לשליטתה בפלשתינים, ולא משום שאתרים אלה קשורים להיסטוריה היהודית. נוסף על כך, קובע הארגון, ישראל מתעלמת מ"ארכיאולוגיה לא יהודית" על מנת לשכתב ולמזער את ההיסטוריה של הפלשתינים באזור. הארגון מציין כי שלושת האתרים המתוירים ביותר על ידי מבקרים זרים במהלך 2017 נמצאים בעיר העתיקה בירושלים (הכותל המערבי, הרובע היהודי וכנסיית הקבר), ורומז שהדבר מהווה בעיה כיוון שמדובר בשטח כבוש. מסרים אלה נועדו, בין היתר, להכניס עסקים הקשורים לתיירות במקומות הקדושים בירושלים לרשימה השחורה של האו"ם.

למאמר המלא של אודליה אזולאי ב'ישראל היום'