אין להתכחש לעלייה בממדי האנטישמיות ברחבי העולם, בין שהיא מגיעה מהשוליים הקיצוניים של הימין והשמאל ובין שהיא מתפשטת בזרמים אסלאמיים ונוצריים. כחלק מהמאבק במגמה זו, אימצה ב־2016 הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה (IHRA), המורכבת מנציגיהן של יותר מ־30 ממשלות, "הגדרת עבודה": לצד הכרה באנטישמיות הקלאסית, ההגדרה מכירה גם בדה־לגיטימציה של מדינת ישראל כסוג של אנטישמיות חדשה. בין השאר, מפורטות תופעות כמו הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, השוואה בין מדיניותה העכשווית של ישראל לבין זו של הנאצים, יישום סטנדרטים מוסריים כפולים כלפי ישראל ועוד.
בעוד מדינות כמו בריטניה וגרמניה וגופים בינלאומיים כמו האיחוד האירופי אימצו את ההגדרה, גופים אחדים דוחים אותה. אחד מהם הוא מועצת הכנסיות העולמית (WCC), איגוד של כ־350 כנסיות לא קתוליות ברחבי העולם, ובתוכו גם ארגוני סיוע כנסייתיים המהווים חלק מרכזי ממערך ארגוני זכויות האדם והסיוע ההומניטרי הפועלים בארץ. זה כמה שנים המועצה נתונה לביקורת בנוגע לשימוש במוטיבים אנטישמיים, אך בכנס שערכה לאחרונה הבהירה שהיא מסתייגת מהגדרת ה־IHRA, ואינה מקבלת אותה.

למאמר המלא של ליאורה הניג-כהן ב'ישראל היום'