למאמרו המלא

 

 

 

מעטים בציבור הישראלי מודעים לאירועים שהתרחשו בדרבן שבדרום אפריקה בספטמבר 2001, ולחשיבותם למאבק כיום נגד אנטישמיות ואנטי־ציונות.

באותה תקופה, הפיגועים וגלי האלימות שהשתוללו בארץ נתפסו בעיני הציבור הישראלי כאיום הקיומי הכי חמור על המדינה, אך במקביל קיימה נציבות זכויות האדם של האו”ם ועידה לציון סופו של האפרטהייד בדרום אפריקה.

על הפרק היה אימוץ תוכנית נגד גזענות ואפליה ברחבי העולם, אבל במקום זאת הפך הכנס ליריד אנטישמיות ושנאה כלפי יהודים ומדינת ישראל.

ועידת דרבן כללה שלושה מסלולים – דיפלומטי, נוער, וארגונים לא ממשלתיים. כאשר התברר שעמד לעלות להצבעה מסמך המאשים את ישראל ברצח עם, בטיהור אתני ובפשעי מלחמה, המשלחות הדיפלומטיות של ארצות הברית וישראל עזבו בהפגנתיות.

האירופאים והקנדים נשארו ותיווכו גרסה מתוקנת שריככה את ההאשמות, אך לא ביטלה את הטון האנטי־ישראלי של המסמך.