את רוברט (בוב) ברנשטיין פגשתי לראשונה בשנת 2004, כאשר מכר משותף שכנע אותו לשמוע מה יש לי להגיד על הארגון אותו הקים – ‘Human Rights Watch’. מיד עם כניסתי למשרד, הוא ירה: “איש צעיר (הוא עצמו היה אז בן 81), יש לך חמש דקות להסביר את עצמך”. הוא הקשיב לדברים שאמרתי, אולי כמה דקות מעבר להקצבה, עיין במסמכים שהגשתי לו והראה לי את הדלת.

חמש שנים לאחר מכן, בין השאר בעקבות שיחות רבות שקיימנו, פרסם בוב טור דעהבעיתון ה’ניו-יורק טיימס’ בו האשים את הארגון שהוא עצמו הקים בניצול המשאבים והכוח שצבר למתקפה על דמוקרטיות מערביות, במקום על דיקטטורות. ההאשמה המרכזית שהשמיע ברנשטיין נגד HRW הייתה בשל הקמפיין שהוביל הארגון בניסיון להפוך את ישראל למדינה מבודדת.

ב-15 השנים לאחר פגישתנו הראשונה עד למותו לפני שלושה שבועות, נפגשנו עוד פעמים רבות. בניגוד לרבים אחרים שניצלו בציניות את שיח “זכויות האדם”, הבנתי שעומד מולי אדם בעל מחויבות כנה לערכים האוניברסליים של חירות ודמוקרטיה. עבור בוב, ההכרה שהארגון אותו הקים והאנשים שבחר להוביל אותו בוגדים בערכים אלו הייתה קשה מנשוא, ואני הייתי מבשר הבשורה הראשון.

בתמונה: ג’ראלד שטיינברג (מימין) ורוברט ברנשטיין, 2011 | NGO Monitor

למאמר המלא של פרופ' ג'ראלד שטיינברג באתר 'מידה'