נתחיל עם סיפור אמיתי. כוחות צבא פעלו השבוע בדהנייה. שם מוכר. קיצונים איסלאמים השתלטו על המקום, והצבא החליט להיכנס בהם בכל כוחו. הקרב, בתוככי אוכלוסייה צפופה, היה קשה. הוא כלל גיבוי של מטוסי קרב והליקופטרים. כמה אזרחים נהרגו בקרב? סוכנות הידיעות AP‏ דיווחה בלשון יבשה: "מספר הנפגעים לא נמסר בגין מגבלות ביטחוניות".

זה באמת קרה בדהנייה, אבל זו שבאפגניסטן. לכוחות נאט"ו שפועלים שם מותר להיאבק בכל האמצעים כדי לעקור את הטליבאן. התקשורת מדווחת. היא לא מתלוננת על הסתרת מספר הנפגעים. הרי מדובר במלחמה צודקת. לא היה בסביבה שום "בצלם" או "שוברים שתיקה", כדי לדווח על מספר ההרוגים ועל התנהגות חריגה. דוחות של האו"ם מדווחים על אלפי חפים מפשע שכבר נהרגו באפגניסטן. כמה אלפים? גם את זה אף פעם לא נדע.

תארו לעצמכם שזה היה קורה בדהנייה של פלסטין. איזה מטעמים היה עושה מזה HRW‏ ("משמר זכויות האדם"), הארגון שמוציא שלוש פעמים ביום דוחות נגד ישראל? וכמה גינויים והפגנות והצעות לחרם הייתה ישראל סופגת מאותן מדינות שחייליהן פעלו השבוע, רק השבוע, בדהנייה שבאפגניסטן? התשובות ידועות.

 

מגייסים כספים בסעודיה
מיהו בדיוק הארגון הזה HRW‏, שפרסם אתמול את הדוח נגד ישראל שלפיו צה"ל הרג במבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה 11 אזרחים שהניפו דגלים לבנים? ובכן, שניים מבכירי הארגון ביקרו לאחרונה בסעודיה לצורך גיוס כספים. ההסברים שלהם, לאחר מעשה, היו מביכים. הם הלכו לספר לאלופי רמיסת זכויות אדם שיש להם דוחות נגד ישראל. אז הם זקוקים לפטרו-דולרים כדי לשמן את גלגלי תעשיית השקרים נגד מדינת ישראל.

ארגון "NGO MONITOR‏", בראשות פרופסור ג'רלד שטיינברג, המבקר את פעולות הארגונים הלא ממשלתיים, כבר חשף אין-ספור מקרים של הטיות אנטי-ישראליות של HRW‏. היום כשאומרים "ארגונים בינלאומיים" זה כבר כמעט כמו לומר "ארגונים אנטי-ישראליים".

במקרה הנוכחי העדויות נגבו מפלסטינים מעזה. החיבור בין אנשי HRW‏ לבין אנשים החיים תחת עריצות החמאס – אינו מבשר חתירה לאמת. הוא מבשר עוד פרק בתעשיית השקרים. הרי כבר היינו בסיפור הזה.

 

ולמרות הכל, אסור להתעלם
שורה של מקרים שבהם הופנתה אצבע מאשימה לישראל נחשפו כשקרים ועלילות תוצרת חמאס. כך במספר ההרוגים האזרחים; כך ב"הפצצת בית הספר של אונר"א"; כך ב"הריסת בית חולים נוצרי". אבל הגופים הללו אינם לומדים לקח. הם ממשיכים לסמוך על פיקציות תוצרת חמאס. זה לא אומר שאין צורך לבדוק טענות על חריגות, גם אם הן באות מצד גופים עויינים. אין לנו הפריבילגיה הזאת. התעלמות תגבה מחיר הרבה יותר גבוה.

יש עוד שאלה עקרונית. איך בדיוק צריכה מדינה דמוקרטית להתייחס למשטר חשוך שאמונתו-חוקתו היא הדבר הקרוב ביותר לאידיאולוגיה הנאצית, והמשטר הזה מכריז על מטרת-העל של השמדת מדינה שלמה ושל שנאה תהומית ליהודים? מדוע לחיילי נאט"ו מותר להוריד את הכפפות מול הטליבאן, שמאיים הרבה פחות על אירופה, וישראל צריכה להילחם עם ידיים קשורות מול ארגון שמאיים על ישראל?

דין אחד לישראל. דין אחר לשאר העולם. כך מעניקים לטרור את מסלול הניצחון. אסור להתרגל למוסר הכפול הזה.