ניתוח ראשוני - החלטת בית המשפט העליון בעניין עומר שאקיר
ב-5 לנובמבר 2019, בית המשפט העליון קיבל את החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, ובכך דחה את עתירתו של עומר שאקיר, האחראי על תחום "ישראל ופלסטין" בארגון Human Rights Watch (להלן: HRW). מאז החלטת משרד הפנים לא לחדש לו את ויזת העבודה בגין מעורבתו בקמפיין ה-BDS (חרם, משיכת השקעות וסנקציות נגד ישראל), ניסו שאקיר ו-HRW להפוך את ההחלטה באמצעות עתירות לבתי המשפט וטיעונים שונים.
בפסק הדין, השופטים לא התייחסו למידת החוקיות של החקיקה המונעת כניסה לארץ של פעילי חרם מרכזיים, אלא למקרה הנקודתי הנ״ל. (חוקיותה של החקיקה נבחנת בתיק אחר, פרופ' אלון הראל נ' כנסת ישראל. דיון במשפט זה צפוי להתקיים ב-11 לנובמבר, 2019).
אף על פי כן, החלטת בית המשפט תורמת תרומה משמעותית לדיון המבחין בין בין פעילות חרם (כפי שהיה מעורב בה שאקיר) לבין פעילות למען זכויות אדם.
נקודות עיקריות שעולות מהחלטת בית המשפט:
- כמו בית המשפט במחוזי בירושלים, בית המשפט העליון שרטט תמונה ברורה של פעילות החרם של שאקיר, מאז שהוא ייסד תא סטודנטים תומך חרמות ועד להעסקתו ב-HRW. במהלך תקופה זו, שאקיר תמך באופן ערבי ומתמשך בפעילות חרם (ראו חומרים שמכון המחקר NGO Monitor הגיש כידיד בית המשפט ושצוטטו על ידי מספר ערכאות). לדבריה של השופטת יעל וילנר, "האמירות שלעיל [של שאקיר] מהוות באופן מובהק קריאות להטלת חרם על גורמים הפועלים בישראל ובאיו"ש, אך מחמת זיקתם למדינת ישראל או לאזור הנמצא בשליטתה – כל אחת מהן בנפרד, ועל אחת כמה וכמה כולן במצטבר. נדמה כי לא יכולה להיות מחלוקת של ממש על כך."
- פעילי חרם מרבים לעשות שימוש ברטוריקה של "זכויות אדם" "וחוק בינלאומי", על מנת להצדיק את הקמפיינים שלהם, אך רטוריקה זו איננה מצדיקה חרמות. חוק הכניסה לישראל, תיקון מס' 28, (התשע"ז-2017), תקף ספציפית לקריאות לחרם המבוססות על הקשר של חברה לישראל ולשטחים שבשליטתה, לא למצב בו פעילות החברה היא בעייתית לכשעצמה.
- על אף שהשופטים מבינים שקיימים מקרי ספק, הפעילות של שאקיר היא בוודאי נכללת בקריטריונים של החוק. שאקיר מגנה ודוחה לחלוטין את הימצאותם של גופים ישראליים בגדה המערבית, וקריאותיו לחרם מכוונות לזהותם כישראלים, לא כנגד הפרת זכויות אדם מסויימת.
- בניגוד לטענותיהם של עורכי הדין של שאקיר וארגון אמנסטי אינטרנשיונל (שהצטרף כידיד בית המשפט), אי-חידוש אשרת העבודה של שאקיר לא תפגע בארגוני זכויות אדם שמעוניינים לשלוח נציגים לישראל על מנת לבקר את מדיניות ישראל.
- בית המשפט דחה טענה מרכזית של עורכי הדין של שאקיר, שטענו כי פעילות החרם האישית של שאקיר הסתיימה כשהוא התחיל את עבודתו ב-HRW ומרגע זה, אין לייחס לארגון את התבטאויותיו. לשיטתם, מאחר ש-HRW איננו נכלל "בגופי החרם" של ממשלת ישראל, פעילותו של שאקיר כעובד בארגון היא חסינה מפני חוק הכניסה לישראל. בניגוד לטענות אלו, בית המשפט קבע כי הוא אחראי להתבטאויותיו האישיות, במיוחד אלו המופיעות בחשבון הטוויטר שלו.
- פעילות החרם של שאקיר איננה מספיקה כדי לכלול את HRW ברשימת "גופי החרם" מאחר שמדובר בארגון בינלאומי גדול, אשר נוקט פעולות רבות אשר אינן קשורות לישראל. אין לכך שום השפעה על מעמדו של שאקיר כפעיל חרם או לפעילות האנטי-ישראלית של HRW.
לקריאת חומרים נוספים בנושא לחץ כאן.
