1. תקרית החוף בעזה (9 ליוני, 2006)

ארגון HRW כינס מסיבת עיתונאים, פרסם שתי הצהרות לעיתונות, ואפשר מספר ראיונות, מלאים בסתירות והשערות. בתחילה, הארגון חזר על טענות פלסטיניות אשר האשימו את ישראל בירי של פגזי ארטילריה חיים ודחה כל אפשרות של (פיצוץ) של נפל קבור בחול. מאוחר יותר, HRW קיבל את הגירסה השניה, אולם אז כבר שינה הסיט את כיוון המטרה. גורם הסיבה והפרטים נותרו לא ברורים, ו-HRW לא פרסם תיקונים.

הודעה לעיתונות של HRW (ב-13 ליולי, 2006): "השערות רבות עלו בדבר הסיבה להרג בחוף, אולם הראיות שאספנו מצביעות בחוזקה כי האשמה נעוצה בירי ארטילריה ישראלי,' אמרה שרה לאה ויטסון.""ארגון  Human Rights Watch…ראיין קורבנות, עדים, קציני ביטחון פלסטינים ורופאים אשר טיפלו בפצועים לאחר התקרית …[ו]דיבר עם צוות סילוק פצצות הנפל הפלסטיני אשר חקר שלושה מכתשים שנוצרו על החוף."

כתבה של עיתון The Guardian(ב-16 ליוני, 2006): "מרק גרלסקו…'יש את גודל המכתש, הרסיסים, סוגי הפציעות, מיקומם על הגוף. כולם מצביעים על נפילת פגז מהשמיים, ולא על חומרי נפץ מתחת לחול…"

כתבה של עיתון Jerusalem Post (ב-19 ליוני, 2006): "'הגענו להסכמה עם הגנרל כליפי כי הסיבה הסבירה ביותר [של הפיצוץ] הייתה נפל ישראלי שלא התפוצץ' [החוקר של HRW מרק] גרלסקו אמר ל-Jerusalem Post…" "לוסי מאיר – ראש המשרד של HRW בירושלים – אמרה שהצוות של כליפי ביצע חקירה מעמיקה ומקצועית של התקרית וכי הוא ביצע 'הערכה טובה.'"

הודעה לעיתונות של HRW (ב-19 ליוני, 2006): "'חקירה אשר מסרבת להסתכל בעדויות סותרות בקושי יכולה להיחשב מהימנה,' אמר מרק גרלסקו…"

  1. מלחמת לבנון השניה (יולי-אוגוסט 2006) – שתיים מבין דוגמאות רבות

בקאנה, ארגון HRW פרסם הודעה לעיתונות וגינה את ישראל בשל ההרג לכאורה של 54 אזרחים והתעלם מראיות הצלב האדום הבינלאומי בדבר 28 הרוגים. HRW ביצע אז "חקירה ראשונית", ובדממה ובאיחור רב הכיר בגרסת הצלב האדום הבינלאומי, אולם ללא ליווי של הודעה לעיתונות. ב-3 לאוגוסט, באמצע המלחמה, הפרסום הגדול של HRW הוכתר בשם "מכות קטלניות" והארגון התמקד לחלוטין בישראל, תוך טענה שהוא "לא מצא שום מקרים בהם חזבאללה התשמש במכוון באזרחים כמגינים בשביל לגונן עליהם מהתקפת התגמול של צה"ל." בדוגמא של בינת ג'בל (מוצב של החזבאללה), HRW ציטט "עדי ראייה" אשר אמרו כי לא הייתה פעילות של החזבאללה באיזור. תמונות וסרטי וידאו, הכוללים ירי טילים בזמן המלחמה, סותרים טענה זו.

  1. תקרית קאנה (30 ליולי, 2006)

הצהרה לעיתונות של HRW (ב-29 ליולי, 2006): "'ההתקפה היום בקאנה, אשר הרגה לפחות 54 אזרחים, יותר ממחציתם ילדים, מעלה סברה כי הצבא הישראלי מתייחס לדרום לבנון כאל איזור ללא מגבלות ירי,' אמר קנת' רות', מנכ"ל Human Rights Watch."

הצבא האדום הלבנוני (30 ליולי, 2006): "נכון לזמן הכתיבה, ארגון הצלב האדום הלבנוני והמשמר האזרחי הלבנוני משו 28 גופות מן ההריסות…"

מחקר של מרטין קאלב (Martin Kalb), מרכז Shorenstein של אוניברסיטת הרווארד: "פקיד בשטח של Human Rights Watch [ב-30 ליולי, 2006] אמר שבעצם 28 גופות נמצאו בין השרידים".

הצהרה לעיתונות של HRW (ב-1 לאוגוסט, 2006): חקירה ראשונית של Human Rights Watch על התקיפה האווירית הישראלית ב-30 ליולי בקאנה העלתה את וידוא מותם של 28 אנשים עד כה."

כתבה של LA Times (ב-4 לאוגוסט, 2006): חוקרים של Human Rights Watch אומרים שהם גילו את אי-ההתאמה הנראית לעין בספירת ההרוגים לאחר ראיונות של עדים, עובדי חירום ופקידי בתי-חולים…אמרה לוסי מאיר, חוקרת של Human Rights Watch. 'המספר המקורי 54 למעשה הגיע מהעובדה שאחד מהניצולים אמר, 'היינו 63 אנשים משתי משפחות שהתמקמו במרתף.'"

  1. בינת ג'ביל

דו"ח של HRW (ב-3 לאוגוסט 2006): "'על פי עד ראייה של HRW, בבינת ג'ביל לא התקיימה לחימה אשר התרחשה בכפר – לא היה שם איש, אלא רק אזרחים."

דו"ח של מרכז המידע למודיעין וטרור (5 לדצמבר, 2006), הכיל צילום אווירי של 20 בסיסים ו-5 מחסני נשק בבינת ג'ביל לפני המלחמה. היו גם 60 פעילי חזבאללה רגילים בכפר. נשק, תחמושת, וציוד אוחסן בכפר לפני המלחמה. חלק מהציוד היה ממוקם במחסנים; חלק בתוך בתי מגורים אזרחיים. בזמן המלחמה, 87 רקטות נורו מתוך בתי הכפר, 109 מרדיוס של 200 מטר מסביבו, ו-136 מרדיוס של 500 מטר מסביבו.

  1. צלם רויטרס  (14 לאפריל 2008)

כמו בדוגמא למעלה, HRW מיהר לגנות את ישראל על כך שבמכוון "הציב כמטרה" עיתונאי שנשא מצלמה על כתפו באיזור הקרבות. כאשר הדו"ח המפורט של צה"ל הושלם, והעובדות התגלו והראו שזו שהייתה תאונה, ארגון HRW לא פירסם שום הצהרה או שינה את גירסתו.

הצהרה לעיתונות של HRW (ב-18 לאפריל, 2008): "'חיילים ישראלים לא וידאו כי הם מכוונים על מטרה צבאית לפני שירו, וישנן ראיות המעלות סברה כי הם למעשה כיוונו על העיתונאים," אמר ג'ו סטורק, מנהל מחלקת המזרח התיכון ב-Human Rights Watch."

חקירת צה"ל (13 לאוגוסט, 2008): "[ה]חקירה מראה שירי הטנק אושר לאחר שצוות הטנק דיווח כי זיהה, מרחוק, דמויות חשודות אשר עוטות וסטים חסיני כדורים וציוד מגן, ואשר התקינו עצם לא מזוהה גדול ושחור לכנה וכוונו אותו לעבר הטנק. רק במבט לאחור התגלה כי הדמויות החשודות היו צלמי רויטרס אשר לבשו וסטים, וכי העצם בראש הכנה היה מצלמה ולא טיל נגד טנקים או קנה מרגמה כפי שהצוות האמין באותו הזמן."

  1. מבצע עופרת יצוקה – זרחן לבן (פרסום והצהרות לעיתונות)

"חוקרי" HRW, אשר לא היו בעזה בזמן הלחימה, פרסמו מספר גינויים אשר טענו שישראל עשתה שימוש בלתי-חוקי בנשק של זרחן לבן. נושא זה היה גם המיקוד של דו"ח מיוחד לאחר המלחמה. טענות פסואדו-טכניות אלו היו מבוססות כולן על טענות עדי ראייה פלסטינים אשר לא ניתנות להוכחה והשערות אשר הוסוו כניתוח של השפעות נשקים שונים. (השימוש בפיצוצים אווירים של זרחן לבן בשביל להגן על חיילים הינו חוקי לחלוטין.)

  1. טענות ש-HRW (או כל ארגון אחר) לא מסוגל לוודא:

דו"ח של HRW (ב-25 למרץ, 2009): "כוחות צבא ההגנה לישראל (צה"ל) פוצצו חזור ושוב תחמושת עם זרחן לבן באויר מעל איזורים מאוכלסים, אשר הרגו ופצעו אזרחים, ופגעו במבנים אזרחיים, ביניהם בית-ספר, שוק, מחסן של ציוד הומניטארי ובית-חולים."

דו"ח של HRW (ב-25 למרץ, 2009): "מנועים על ידי ישראל מלהיכנס לעזה, החוקרים לא היו מסוגלים לקבוע בדיוק היכן נחתו (פגזי) הזרחן הלבן ואיזו השפעה הייתה להם על אוכלוסייה אזרחית."

  1. בית-חולים אל-קדס

דו"ח של HRW (ב-25 למרץ, 2009): בית החולים [אל-קדס] מסומן בבירור ונראה כי לא הייתה לחימה באיזור המיידי באותו הזמן."
כתבה של  Sydney Morning Herald (ב-26 לינואר, 2009): "חמאס ביצע מספר ניסיונות לחטוף את צי האמבולנסים של בית-החולים אל-קדס בזמן המלחמה."

  1. בית-להיה

דו"ח של HRW (ב-25 למרץ, 2009): "[ב]בית להיה … Human Rights Watch לא מצא סימנים כי יחידות צה"ל או קבוצות חמושים פלסטיניים פעלו באיזור באותו הזמן."
דו"ח של מרכז המידע למודיעין וטרור (18 לפברואר, 2009): "עמדה מבוצרת על גג של בניין מגורים בלב שכונה אזרחית בבית-להיה, [ב]צפון רצועת עזה.

  1. מבצע עופרת יצוקה – התקפות מזל"טים (פרסום והצהרות לעיתונות)

טענה פסאודו-טכנית וגינוי פסאודו-משפטי נוספים נגד ישראל של HRW, מסתמכים על עדות פלסטינית, ועושים שימוש במספר דוגמאות קטן מאוד (6 מקרים, מהם כותבי HRW נסוגו לפחות מ-2 מאוחר יותר) אשר "הוכיחו" את "פשעי המלחמה" של צה"ל. היבטים רבים, כמו הטענות של פלסטינים כי שמעו וראו את המזל"טים, הינם בלתי-אפשריים. בצורה דומה, התיאור המפורט של כלי הנשק אשר להנחתם היו מעורבים בתקיפות (טילי Spikes), נובע מהשערות, במקרה הטוב.

דו"ח של HRW (ב-30 ליולי, 2009): "דו"ח זה מתמקד בשש התקפות מזל"טים ישראליים…רושם הפגיעה של הטיל ותבנית הרסס הינם עקביים לטיל המיוצר בישראל, Spike."
כתבה של רויטרס (30 ליוני, 2009): היצרן בשליטת המדינה של Spike, רפאל מערכות הגנה מתקדמות בע"מ, אומר כי את הטיל, אשר נמכר לחו"ל בצורה רחבת היקף, ניתן לירות באמצעות מטוסים, יחידות חי"ר וספינות…גרלסקו הודה כי שתיים מהתקריות אשר צוטטו התרחשו בערב או בלילה, דבר אשר בפוטנציה יכול לשלול ממישהו לראות כלי טיס קטן ואשר חג גבוה לעיתים קרובות."