לאחרונה פסק בית הדין של האיחוד האירופי כי על כל 28 מדינות האיחוד לסמן מוצרים שמקורם מעבר לקו הירוק. בעוד שישראל וארה"ב גינו את ההחלטה, שגריר האיחוד האירופי בארץ הגדירה כ"חלק ממדיניות הצרכנות של האיחוד האירופי." מבחינת מקבלי הההחלטות באירופה מדובר בעניין טכני-משפטי בלבד. אולם החלטה זו משקפת יותר מכל תהליך ארוך שנים בו ארגוני החרם מנהלים לוחמה כלכלית נגד ישראל במסווה של אכיפת כללי אחריות תאגידית.

מחקר של מכון NGO Monitor מצביע על קואליציה רחבה של ארגוני חברה אזרחית העמלים מזה שנים להוציא את אידיאולוגיית החרם לפועל. כבר משנת 2012, ארגונים אלו – הזוכים למימון ישיר ועקיף מהאיחוד האירופי וממשלות אירופה עצמן – דרשו בין היתר "סימון מדויק של מוצרי התנחלויות כצעד ראשוני". מהיום הראשון ארגונים אלו לא הסתירו שמבחינתם סימון אינו מטרה בפני עצמה אלא אמצעי לחרם סחר מקיף על ישראל. אסטרטגיה זו גובתה בדרישה להחריף את הסנקציות "עד כדי איסור מוחלט על יבוא של מוצרי התנחלויות…ואיסור על העברות כספים להתנחלויות ולפעילויות קשורות" – מונח הכולל בתוכו גם פעולות של ארגונים ישראלים ובינלאומיים שלא בהכרח קשורות לישויות מעבר לקו הירוק.

למאמר המלא של אודליה אזולאי כפי שפורסם ב-'גלובס'