• אייריש אייד (Irish Aid), תוכנית הסיוע הממשלתית האירית עבור מדינות מתפתחות, מממנת ארגונים לא ממשלתיים ישראלים, פלסטינים, אירים ובינלאומיים הפעילים במסגרת הסכסוך הפלסטיני-ישראלי. אייריש אייד היא זרוע של משרד החוץ, שפועלת "על מנת לקדם עקביות לכל רוחב הקשת של מדיניות הממשלה האירית בנושאים כגון חקלאות, סחר, ועניינים סביבתיים וכלכליים". במציאות, ארגונים רבים הממומנים על ידי התוכנית פועלים נגד ישראל בדרכים שונות. הדבר תקף גם ל"טרוקרה", מסגרת סיוע הומניטארי כנסייתית הממומנת על ידי ממשלת אירלנד.
  • ארגונים פלסטינים וישראלים שקיבלו מימון ישיר מאירלנד כוללים בין השאר את: אל-חק, גישה, במקום, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, המרכז הפלסטיני לזכויות אדם, מיפתאח, המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית ויש דין. חלק מארגונים אלו פעילים בקמפיין החרם, משיכת ההשקעות והסנקציות נגד ישראל (BDS), בפעילות אנטי-ישראלית בקמפוסים בעולם ובלוחמה משפטית כנגד אזרחים ישראלים. בנוסף, המימון העקיף לארגונים אלו מוערך במיליוני שקלים.
  • להלן מספר דוגמאות לארגונים המקבלים מימון ישיר ופעילים בתחום הלוחמה המשפטית:
    • יש דין (331,200₪ בשנת 2010-2011) – בנוסף למעורבות בלוחמה משפטית ובדו"ח גולדסטון, ממשיך הארגון בקמפיין לקידום האשמות כוזבות בדבר "פשעי מלחמה" נגד בכירים ישראלים. לדוגמה, הארגון פרסם לאחרונה דו"ח חדש הטוען שמצ"ח והפרקליטות הצבאית "אינם עומדים בחובתם" לחקור עבירות של חיילים. מטרת הדו"ח היא לערער על מערכת המשפט הישראלית, ובכך לנסות ולחזק את ההצדקה להגשת תביעות באשמת "פשעי מלחמה" נגד בכירים ישראלים בבתי משפט אירופיים ובבתי דין בינלאומיים.
    • אל-חק (186,689$ בשנת 2009) – אל-חק הוא ממנהיגי שיטת ה'לוחמה המשפטית' שנועדה לפגוע בבכירים ישראלים ובקשרים הפוליטיים והעסקיים של ישראל עם מדינות אחרות. הארגון ניסה להוציא צו מעצר לאהוד ברק בבריטניה ב-2009 ובאותה שנה הגיש תביעה נגד חברה קנדית בטענה שהחברה "קשרה קשר לביצוע פשעי מלחמה יחד עם ישראל". אל-חק גם הגיש תביעה בבריטניה במטרה להשיג צו משפטי שיעצור סחר בנשק בין המדינות והציע לחבל במערכת המשפט הישראלית באמצעות "הצפת בית המשפט [העליון] בעתירות בתקווה לקעקע את פעילותו ומשאביו". ישראל וירדן אסרו על מנכ"ל אל-חק, שהואן ג'בארין, לקבל אשרות בשל קשריו לכאורה לארגון החזית העממית לשחרור פלסטין. ב-7 ביולי 2008, בית המשפט העליון הותיר על כנו את הסירוב לקבלת אשרה משום שבחן ראיות מהימנות לפיהן ג'בארין הינו "בין הפעילים הבכירים בארגון הטרור החזית העממית".
    • המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR) (226,167$ בין השנים 2006-2009) – הארגון ניסה להביא למעצרם של ישראלים באנגליה, הולנד, שוויץ, ספרד וניו-זילנד, והגיש תביעות נזיקין כנגד בכירים ישראלים וחברות המקיימות יחסי מסחר עם ישראל בארה"ב. ב-8 באפריל, 2010, פרסם הארגון דו"ח בו קידם האשמות כנגד ישראל בדבר "הפרות המשפט ההומניטארי הבינלאומי" ,"פשעי מלחמה", ו"תרבות מתפשטת שפוטרת מעונש". לאחר מבצע "עופרת יצוקה", הארגון טען שאסף יותר מ-1000 תביעות לפיצויים נגד ישראל. בכירי הארגון גם נפגשו עם נציגי בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג על מנת "למצוא אפיקים שונים להביא צדק לקורבנות הפרות חמורות של זכויות אדם בינלאומיות ושל המשפט ההומניטארי".
  • שר החוץ האירי הצהיר שהממשלה "מתנגדת להצעות לסנקציות על הסחר או חרמות נגד ישראל". אף על פי כן, מספר ארגונים לא ממשלתיים שמקבלים מימון ממשלתי אירי, הינם פעילים בקמפיינים של חרם, משיכת השקעות, וסנקציות (BDS).
  • אירלנד מעבירה באופן עקיף מענקים לארגונים ישראלים ופלסטינים הפעילים במסגרת הסכסוך באמצעות קרנות וארגונים אירים ובריטים שפעילים במזרח התיכון. שני הארגונים המרכזיים הם "טרוקרה" (Trocaire) ו- Christian Aid, המעבירים את הכספים לארגונים לא-ממשלתיים קיצוניים, אשר בחלקם תומכים בזכות השיבה, שוללים את פתרון שתי המדינות ופועלים לליבוי הסכסוך.
  • באוקטובר 2012, טרוקרה פתח בקמפיין הקורא לאיחוד האירופי "לסיים את הסחר עם ההתנחלויות הישראליות הלא-חוקיות". בחזרתו על הטענות הפלסטיניות הרגילות, הארגון טוען שסחורות מהתנחלויות "מיוצרות על גבי הריסת בתים, החרמת אדמות, הפרדה גזעית וכיבוש צבאי".
  • גארי וולש, האחראי בטרוקרה על "התוכניות בישראל ובשטחים הכבושים", ופעיל גם בקמפיין, כיהן בעבר כמתאם הלאומי של קמפיין הסולידריות אירלנד-פלסטין.
  • הקמפיין של טרוקרה מלווה בדוח תחת הכותרת "לתמוך באי-צדק: הסחר של האיחוד האירופי עם התנחלויות ישראליות בשטחים הפלסטינים הכבושים" (ספטמבר 2012). הדוח כולל נתונים מטעים ומעוותים, חסר הקשרים ומבוסס על פרסומים בלתי-אמינים של ארגונים לא-ממשלתיים אחרים.
  • לדוגמה, טרוקרה טוען ש"מאות אלפי פלסטינים סובלים ממחסור חמור במים במהלך הקיץ…ההתנחלויות מגבילות ומנצלות את משאבי המים הטבעיים…". אלו הן האשמות מוטות המלוות בסטטיסטיקה מדוח שפורסם על ידי הוועדה הקווקרית ליחסים אירופאים, שלא מצטטת שום מקור לנתונים. שני הדוחות מתעלמים לחלוטין מגורמים מרכזיים בבעיית המים בגדה המערבית: התיעוד של חוסר הניהול והיכולת של הרשות הפלסטינית; הפסד של מים בגלל גניבות ותחזוקה לקויה באזורים בשליטה פלסטינית; והכישלון של הרשות לפתח מקורות מים חדשים.