• ב-5 לאפריל 2012, ארגון Human Rights Watch) HRW) פרסם מאמר תחת הכותרת "הפלסטינים מנותקים מאדמותיהם החקלאיות" על מנת לציין שנה להחלטת בית המשפט העליון (בג"צ 9961/03), הדוחה את עתירתם של שני ארגונים לא-ממשלתיים ישראלים – האגודה לזכויות האזרח בישראל והמוקד-מרכז להגנה על זכויות הפרט. המקרה התמקד על חוקיות מערכת אישורי הכניסה של ישראל לשטחי התפר – שטחים שבין הקו הירוק לבין גדר הביטחון.
  • בניגוד להאשמות HRW שישראל "מתייחסת לכל הפלשתינים החיים או מחפשים גישה לאדמות החקלאיות בשטחים אלו כאילו הם איום בטחוני", בית המשפט מצא שהתקנות הן "בלתי נמנעות בהתייחס לפעולות שננקט על ידי המדינה על מנת להגן על אזרחיה – בשטחים ובישראל – מקבוצות טרור פלסטיניות".
  • הצהרת HRW, ללא הסתייגויות וללא טיעון מבוסס, שמערכת האישורים "מפרה את הדרישות תחת החוק הבינלאומי שצעדים לשמירה על הביטחון חייבים להיות מותאמים באופן צר לאיום", מתעלמת מהניתוח המשפטי הארוך של בית המשפט העליון.
  • HRW לא מפרטים מי הם המומחים שנעשה בהם שימוש, אם בכלל, שנתנו את ההערכה על צרכי הביטחון של ישראל, או כיצד הארגון מוסמך יותר מצה"ל ובית המשפט העליון לבצע כזאת הערכה.
  • הארגון התעלם מהעובדה שישראל מוציאה עשרות אלפי אישורים מדי שנה (17 אלף במחצית הראשונה של 2009, 29 אלף ב-2008 ו-30 אלף ב-2007). במקום, הארגון מאשים באופן שקרי את ישראל במניעת כניסת חקלאים פלסטינים לעבוד את אדמתם.
  • HRW מוסיף האשמות בדבר אפליה גזעית על בסיס הטענה שאזרחים ישראלים אינם זקוקים לאישורים על מנת לעבוד באזורים אלו. למרות זאת, לא קיימת דרישה בחוק הדורשת מאזרחים ישראלים, שיכולים לטייל באופן חופשי במדינתם, להנפיק אישורים על מנת להיכנס למדינה שלהם.
  • כל הציטוטים הנ"ל נלקחו מפרסום של HRW (תרגום על ידי NGO Monitor) או מהחלטת בית המשפט העליון מתאריך ה-5 לאפריל 2011, אלא אם נאמר אחרת.

לקריאת הניתוח המפורט בשפה האנגלית