קמפיין החרם, משיכת ההשקעות והסנקציות (Boycott, Divestment, Sanctions – BDS) נגד ישראל אינו תופעה חדשה. מדינות ערב עשו שימוש בחרמות שונים נגד ישראל במשך עשורים רבים, וכיום הטקטיקה מנוצלת על ידי ארגונים לא-ממשלתים הטוענים לקידום זכויות אדם.

BDS הוא המרכיב העיקרי של "אסטרטגיית דרבן" – שאומצה על ידי פורום הארגונים הלא ממשלתיים בוועידת האו"ם נגד הגזענות בדרבן (2001) והתבססה על טענות שווא בדבר "פשעי מלחמה", "טיהור אתני" ואפרטהייד". בהתבסס על כך,ארגונים פרו-פלסטינים הרחיבו את המאמצים לקדם חרם אקדמי וכלכלי נגד ישראלים (2002), בייחוד הקריאה להחרים מוסדות אקדמיים ישראלים (2003).

ביולי 2005, מספר קבוצות פרסמו את "הקריאה הפלסטינית המאוחדת לחרם משיכת השקעות וסנקציות (BDS) נגד ישראל", הרחיבו את טווח הפעילויות האלה, והגדילו את המשאבים שהוקדשו לצורה זו של לוחמה פוליטית. תומכי BDS שוללים את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית במדינת לאום עצמאית.

קמפיינים של BDS אינם יכולים להתקיים ללא תמיכה כלכלית. המימון מזין את הארגונים עצמם, את את כוח האדם, הכנסים, פרסומים, אתרי האינטרנט ופרסומים שונים, שכר לעורכי דין, כרטיסי טיסה, פריטי לבוש, ציוד וידאו ועוד. המימון – הוא הסיבה שהקמפיין צובר תאוצה בשנים האחרונות.

חרמות של מוצרים, תרבות ואקדמיה – פעילי המקפיין לוחצים על רשתות שיווק לא למכור מוצרים ישראלים ומעודדים אחרים לא לרכוש אותם. הם מציפים אמנים, מוזיקאים, סופרים ואקדמאים במכתבים, ודורשים מהם לא להגיע לישראל או לשתף פעולה עם מוסדות ישראלים. חרמות אלו חותרות תחת הערכים הליברלים, כמו חופש אקדמי וחופש הביטוי, ומנוגדים לכל עקרונות הסובלנות. הם מייצגים עונש קולקטיבי בלתי-מוסרי כלפי כל הישראלים באשר הם או בכל מה שקשור לישראל.

משיכת השקעות מחברות העושות עסקים עם ישראל – תוך כדי עיוות הקונספט של "השקעה אתית", ארגונים לא-ממשלתיים מאשימים חברות המשקיעות בישראל במעורבות בפשעי מלחמה והפרות של החוק הבינלאומי. הארגונים ניגשים למשקיעים, בעיקר בנקים גדולים וקרנות פנסיה, ודוחפים להוצאתם מערוץ ההשקעות בישראל. כאשר תאגידים ישראלים הסירו עצמם מקרנות פנסיה שונות, בגלל חוזק הכלכלה הישראלית, פעילי הקמפיין טענו באופן שיקרי לניצחון.

סנקציות – פעילים אנטי-ישראלים דורשים שהקהילה הבינלאומית תחיל סנקציות מקיפות נגד ישראל – ובכך מאיימים להפוך את ישראל למדינה מצורעת. המטרה הסופית היא לאכוף באופן חוקי סנקציות על ידי מועצת הביטחון של האו"ם. צורות אחרות של סנקציות כוללות קריאות לאמברגו נשק המבוססות על האשמות שקריות בדבר פשעי מלחמה. בדומה לכך, הליכים משפטיים ננקטים נגד בכירים ישראלים על מנת להעניש את ישראל שמגנה על אזרחיה.

BDS אינו מוסרי

  • משתמש בסטנדטים כפולים ומפלה את ישראל, מהווה אנטיתזה לערכים אוניברסאליים של זכויות אדם.
  • מעניש קולקטיבית את ישראל ותומכיה.
  • משתמש בהשוואות כוזבות לאפרטהייד הדרום אפריקני, בנסיון להפוך סכסוך פוליטי מורכב לשאלה של אפלייה על רקע גזעי.
  • כפי שהודה עומר ברגותי ממובילי הקמפיין, BDS חותר תחת ערכים ליברליים דוגמת חופש אקדמי וחופש הביטוי באמצעות חוסר סובלנות ועל ידי הגבלת השיח.

BDS פוגע בתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים

  • חרמות הן האנטיתזה של דיאלוג, שיתוף פעולה ופיתוח קשרים של שלום בין ישראלים ופלסטינים.
  • עלי אבונימה, דובר ראשי של תנועת ה-BDS ומנהל "האינתיפאדה האלקטרונית" מתייג מנהיגים פלסטינים שמנהלים משא ומתן עם ישראל כ"משתפי פעולה".
  • פעילי BDS מקדמים את "פתרון מדינה אחת לשני עמים", כלומר חיסולה של מדינת ישראל כבית ההיסטורי של העם היהודי.
  • בדיל, ארגון BDS מוביל, וארגונים נוספים כם כן מתנגדים ל"מפת הדרכים" וליוזמת השלום הערבית.

BDS הוא קמפיין בעל מאפיינים אנטישמים

  • קמפיינים של BDS שמפלים את ישראל מפרים באופן ברור את הגדרת העבודה לאנטישמיות של האיחוד האירופי.
    • פעילי BDS רבים: מכחישים את "הזכות של העם יהודי להגדרה עצמית, לדוגמא, על ידי טענה שקיומה של מדינת ישראל היא מאמץ גזעני".
    • עושים "שימוש בסמלים ותמונות המשויכים לאנטישמיות הקלאסית (לדוגמא, טענות בדבר הריגתו של ישו על ידי היהודים, או עלילת דם) כדי לאפיין את מדינת ישראל או הישראלים".
    • "משווים בין מדיניותה העכשווית של ישראל לבין מדיניותם של הנאצים".

מימון לארגונים ישראלים, פלסטינים ובינלאומיים המעורבים בקמפיין ה-BDS, לפי שנת דיווח אחרונה:

 

 

*מימון באמצעות מזכירות זכויות האדם/ממשל תקין (HR/GG) שממומנת על ידי שוייץ, שוודיה, דנמרק והולנד ומנוהלת על ידי ה-NDC