ירושלים – כחלק מהניתוח השנתי של משמר זכויות האדם (Human Rights Watch, HRW), ארגון NGO Monitor מפרסם היום את הדו'ח לשנת 2010 על הפעילויות של מחלקת המזרח התיכון וצפון אפריקה (MENA) של HRW. בשנת 2010, ארגון HRW הציג חוסר אמינות בנוגע לטענות שמערבות את ישראל, הרחיב את תמיכתו בחרם, משיכת השקעות וסנקציות (BDS), התעלם מביקורת שמתח עליו מייסדו רוברט ברנסטין, חווה ירידה משמעותית במימון של התורמים, והחליף את יושב ראש הועד המנהל של הארגון.

"הניתוח שלנו מוכיח כי בשנת 2010, HRW ממשיך להיות מונע מהטייה אנטי-ישראלית ומחוסר מיקוד בנושאים אמיתיים של זכויות אדם במזרח התיכון," אומר פרופ' ג'ראלד שטיינברג, נשיא NGO Monitor, מכון מחקר מירושלים אשר בוחן את פעילותם של ארגונים לא ממשלתיים באיזור. "כאשר בוחנים את מספר הדו'חות שפורסמו, סוג המסמכים אשר פורסמו עבור כל מדינה, ההצהרות החלשות בנוגע למדינות רודניות, והמחסור במקורות אמינים בדו'חותיה, המסקנה ברורה – מחלקת MENA מתמקדת באופן כפייתי בישראל."

הניתוח של NGO Monitor מראה כי מחלקת MENA פרסמה סך כולל של 51 מסמכים הקשורים ל-"ישראל והשטחים הכבושים" בשנת 2010, המספר הגבוה ביותר עבור כל מדינה באיזור המזרח התיכון. הדו'ח בן 166 העמודים על ישראל מדצמבר, Separate and Unequal, הוא הדו'ח הארוך ביותר שפרסמה המחלקה בשנתיים האחרונות. ב-2010, שלושת הדו'חות של HRW על ישראל מסתכמים ב-344 עמודים – הרבה יותר מאשר כל מדינה אחרת באיזור.

נוסף על כך, באמצעות השימוש במתודולוגיה המשוקללת של NGO Monitor המחשבת סוגים שונים של פעילויות, לישראל הוקדשו 14% מסך הפעילות האיזורית של HRW. לאיראן הוקדשו רק 12%, למרות הפגיעה היום-יומית בזכויות האדם, ואחריה הגיעו חברות סגורות כמו מצרים וערב הסעודית, שלהן הוקדשו כ-9%, כשליש פחות מאשר לישראל.

"מכל המדינות באיזור, ישראל, משטר דמוקרטי, קיבלה את מירב תשומת הלב," מוסיף שטיינברג. "הדבר מהווה אינדיקציה למה שהעיר לאחרונה מייסד HRW רוברט ברנסטין – HRW זנח את משימתו לפתוח ולו במעט חברות סגורות, ולעזור ליחידים בחברות אלו אשר חסרים את התשתית להילחם למען זכויותיהם. במקום, HRW הוא שחקן מרכזי בניצול זכויות האדם בכדי לבודד את ישראל."

ההטייה של MENA נגד ישראל השתקפה גם בפרסומים על המזרח התיכון אשר ממשיכים להתבסס על מקורות חסרי-אמינות.

"הפרסום שכותרתו Separate and Unequal מדגים את חוסר האמינות החריף של HRW ואת המחסור במתודולוגיה נאותה," אומר שטיינברג. "ההאשמות התבססו על מקורות משניים ש-HRW לא וידא באופן עצמאי. במקום לבצע את המחקר שלו עצמו, הארגון הסתמך על קבוצות שדולה בעלות גוון פוליטי כמו 'מי מרוויח מהכיבוש?' (קואליצית הנשים לשלום), אל-חאק, בדיל, בצלם, יש דין ועיר עמים. ארגונים אלו נוהים אחרי האג'נדה שלהם; הם אינם מספקים מידע מהימן."

בתהליך הכנת הדו'ח, HRW גם התבסס על ראיונות אנקדוטיים עם 66 פלסטינים ו-8 ישראלים.

"לא מדובר רק בספירה של עמודים," אומר שטיינברג. "הבעיות המתודולוגיות הללו משקפות הטיות מהותיות ב-HRW שמשפיעות על דיווחיהם."

כישלונות אלו מוכרים כעת, ו-HRW ממשיך לאבד תמיכה והשפעה – המימון מתורמים מסורתיים לארגון ירד ב-6 מליון דולר (15%) מאז שנת 2009, לאחר ירידה נוספת גם בשנה הקודמת. (הירידה קוזזה בתרומה על סך מאה מליון דולר למשך עשר שנים שעליה הכריז ג'ורג' סורוס).

לצד האמינות המפוקפקת של הארגון, HRW מקדם את קמפיין ה-BDS המבוסס על כנס דרבן משנת 2001, שבו הארגון היה משתתף עיקרי. בחודש מאי, מנהלת מחלקת MENA שרה לאה ויטסון חידשה את הקריאות לחרם על חברת Caterpillar בשל השימוש שעושה ישראל בבולדוזרים. הדו'ח Separate and Unequal חזר על הקריאות לארצות הברית להשעות את השיתוף פעולה הביטחוני עם ישראל, ויצא בקריאה לחברות לנתק קשרים עם פרויקטים או חברות בהתנחלויות הישראליות. חוקר מחלקת MENA של HRW, ביל ון-אסוולד, הכיר בתפקידו של HRW בקמפיין שנועד לקדם דה-לגיטימציה של ישראל: "תהיה זו חוסר כנות מצדנו להגיד שאין לו (לדו'ח "Separate and Unequal") שום דמיון עם BDS. זהו מעין דו'ח של S (הכוונה ל-S בביטוי BDS, כלומר סנקציות).

"תנועת ה-BDS – אשר קוראת לסופה של ישראל כמדינה יהודית, ושמובלת על ידי אנשים שמשווים את צה'ל לנאצים – מייצגת את האנטי-תזה לזכויות האדם," מציין שטיינברג.
ההתדרדרות המתמשכת של HRW הובלטה על ידי ברנסטין בזמן הרצאת גולדסטין לזכויות האדם באוניברסיטת נברסקה שהתקיימה בנובמבר, והיא הרחיבה על הנושאים שנכללו במאמר שהתפרסם ב-New York Times באוקטובר 2009. ברנסטין יצא נגד המגמה של HRW ואחרים, כמו מועצת זכויות האדם של האו'ם, להתמקד במדינות דמוקרטיות, ולצייר באופן כוזב את ישראל כאחת מה'מפרות העקרוניות' של זכויות אדם.

בתקשורת, בן בירנבאום פרסם מאמר מפורט על HRW במגזין The New Republic (ב-27 באפריל 2010) שהדגיש את ההטייה המושרשת בקרב בכירי הארגון, בסתירה לעקרונות זכויות האדם. באופן דומה, המאמר "Nazi Scandal engulfs Human Rights Watch", פרי עטו של ג'ונתן פורמן, שהתפרסם בעיתון Sunday Times (בריטניה) ב-28 במרץ 2010, מאייר כיצד הגילויים על דיבוק האיסוף של פריטים נאציים של "האנליסט הצבאי הבכיר" מרק גרלסקו היו סימן לבעיות עמוקות בהרבה בתוך הארגון.

שטיינברג מוסיף: "אנו מקווים שהביקורת הציבורית והלחץ ממר ברנסטין ואחרים יובילו לשינויים בקרב בכירי HRW שמובילים את ניצול זכויות האדם. ליושב ראש החדש של הועד המנהל, ג'יימס הוג ג'וניור, יש הזדמנות ליישם את השיקום של מחלקת MENA, שעוכב כבר זמן רב, במטרה לשים קץ להטייה ולחוסר האמינות האינהרנטיים של הארגון."