בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" בשנה שעברה, ארגון בצלם חילק מצלמות וידאו ל"מתנדבים צעירים", רבים מהם לומדים תקשורת או עיתונאות, וביקש מהם לתעד את חיי היום-יום שלהם בעזה. תוצרים אלו התפרסמו בעיתון ה-New York Times ובעמוד הבית של אתר Ynet, מקור חדשות מרכזי בישראל. ל-NGO Monitor מספר הערות על פרוייקט זה ועל הפרסום שלו זכה.

  • פרוייקט הוידאו של בצלם הוא צעד חיובי בכדי לפתוח ערוצי תקשורת בין שני הצדדים בסכסוך, אולם באמצעות כך שמצלמות לא סופקו לאזרחים ישראליים, בצלם מציג תמונה חד צדדית לחלוטין.
  • היעדר תמונות של השפעת התקפות הרקטות של חמאס על הקורבנות הישראליים מדגיש את הפוליטיזציה של זכויות האדם בקונפליקט הערבי-ישראלי, ואת תפקידו של בצלם בנושא.
  • מצגות הוידאו:
    • וידאו אחד, "אל תוך האור", מנצל ילדים פלסטיניים בשביל להעביר מסר של דמוניזציה נגד ישראל – "אנחנו חלוצים של פלסטין, בחיים אך לא בחיים" – בעוד שהוא משמיט כל התייחסות לילדים בדרום הארץ אשר נפצעו או נהרגו בידי הרקטות של חמאס.
    • "נוער המנהרות" מוחק את השימוש הנרחב במנהרות הפלסטיניות שנחפרו ממצרים למטרות הבחרות נשק מאיראן לחמאס.
    • "משחקי מלחמה" מציג "קבוצה של ילדים כועסים ועצובים" אשר מנסים "להתחמק… מההרג וההרס". ילדים אלו משחקים ב"מכת נגד", משחק אלים שמאופיין בירי והרג.
  • המממנים העיקריים של בצלם כוללים את האיחוד האירופי, בריטניה, אירלנד, שוויץ, נורווגיה, הולנד, שוודיה, דנמרק וארגון Christian Aid (בריטניה), DanChurchAid ו-Diakonia (שוודיה) וקבוצות כנסייתיות נוספות, קרן פורד, והקרן החדשה לישראל.
  • מקורות המימון של בצלם מעלים תהיות גוברות בקרב ישראלים על פרוייקט הוידאו ומטרות הארגון. (בסקר שנערך בדצמבר 2009, 59% מהישראליים מתנגדים לתרומות מחו"ל לארגוני "זכויות אדם" ו"שלום").