החוק שאושר שלשום בכנסת, המחייב לדווח על כספים שמעבירה ממשלה זרה לארגוני החברה האזרחית, איננו אנטי-דמוקרטי כפי שטוענים מבקריו הקולניים – שרבים מהם נמנים עם הנהנים משפע הכספים האלה. התמיכה הרחבה שהוענקה בכנסת לחוק המחייב שקיפות, כולל מצד ח"כים ממפלגת העבודה ומקדימה, מראה כי הוא נועד לסתום חור גדול בדמוקרטיה הישראלית. החוק הזה שונה בתכלית מהניסיון הדרקוני לנצל את הכנסת כדי לחקור ארגוני שמאל בלבד.

בשנים האחרונות העניקו ממשלות אירופיות, על פי ההערכה, כמאה מיליון יורו בשנה לקבוצה קטנה מאוד של ארגוני שתדלנות ישראליים, פלסטיניים ואירופיים. מאחר שהארגונים האלה מעניקים חסות לכנסים כאילו-מדעיים, מפרסמים מודעות בעיתונים, עורכים הפגנות, ומפרסמים דיווחים שמסקנותיהם הגורפות הן שישראל היא שורש הרע בעולם, לציבור יש זכות לדעת מאיזו ממשלה זרה התקבל הכסף למימון כל הפעולות האלה. שקיפות היא דרישה בסיסית לקיום הוויכוח, החיוני להליך הדמוקרטי.

כל המימון שארגונים אזרחיים בישראל, מכל קצות הקשת הפוליטית, מקבלים מחו"ל חייב להיות חשוף לציבור. עם זאת, מבחינה עקרונית, העברות של סכומים גדולים מממשלות זרות שונות מתרומות פרטיות. לכל הממשלות יש אינטרסים והן מנצלות את יכולתן לממשם. פקידים משוודיה, משווייץ, מדנמרק, מנורווגיה ומכתריסר מדינות נוספות משתמשים ב"כוח הרך" שלהם כדי לממן עשרות ארגונים ישראליים כמו "שוברים שתיקה", "יש דין" ו"הוועד הציבורי נגד עינויים", שראשיהם מתארים את ישראל כמדינה של פושעי מלחמה. כך מקדמים הארגונים האלה גם את האינטרסים של נותני החסות שלהם. לעומת זאת, ממשלת ארה"ב אינה מממנת בדרך כלל ארגונים לא-ממשלתיים ישראליים.

פעם אחר פעם, בכל מערכת בחירות, אזרחי ישראל בוחרים ממשלות שדעותיהן מנוגדות לעמדות האירופיות. אירופה מנסה להתערב בתוצאות הלגיטימיות של הבחירות בישראל ולשנותן, באמצעות מימון מסיבי לארגוני החברה האזרחית האופוזיציוניים, שרבים מהם טוענים שהם מקדמים את זכויות האדם (אם כי הם עושים זאת בצורה סלקטיבית). בעצם, אחדים מראשי הארגונים הלא-ממשלתיים הם לא יותר מאשר פוליטיקאים שלא הצליחו להגיע לכנסת או שנשרו ממנה, ולאחר מכן השתמשו בכספים זרים כדי להפעיל את הכוח שלא יכלו להשיג בצורה אחרת.

התקציבים מועברים לארגונים פוליטיים בישראל תחת מעטה סודיות כבד. תהליכי קבלת ההחלטות אינם שקופים לחלוטין. כתוצאה מכך, קיימת אפשרות שהמדיניות הזאת ננקטת מתוך הפרה של ההליך החוקי, כפי שהתגלה באחרונה בנוגע למימון שקיבל ארגון לא-ממשלתי בקנדה. להלכה, הארגונים הלא-ממשלתיים הישראליים צריכים לפעול בהתאם לדרישות הקיימות ממלכ"רים. למעשה, רבים מהארגונים האלה מצאו דרכים להימנע משקיפות.

החקיקה החדשה, המבוססת על "חוק רישום סוכנים זרים" האמריקאי, נועדה למנוע חריגים כאלה ולקדם את זכות הציבור לדעת מי ומה הם הכוחות העומדים מאחורי מסעות ההסברה הפוליטיים רבי העוצמה הנערכים מחוץ למדינה.

אילו תמכו הארגונים הלא-ממשלתיים בחקיקה המקדמת שקיפות ולא היו מגנים אותה בטענה שהיא לא-דמוקרטית, החקירות המוצעות, שכוונו רק נגד צד אחד של המפה הפוליטית לא היו מועלות להצבעה. לאחר אימוץ החוק המחייב דיווח על מימון מצד ממשלה זרה, נפתחה הדלת להרחבת השקיפות ולהחלתה גם על מימון זר פרטי שמקבלים ארגונים ישראליים מכל קצות הקשת הפוליטית.

פרופסור שטיינברג הוא נשיא NGO Monitor