הארגון 'שוברים שתיקה' מסיים את החודש השני של מסע ההסברה הבינלאומי שלו, שכלל את צרפת, קנדה, מטה האו"ם והחוף המזרחי והמערבי בארה"ב. מטרת המסע היא קידום הספר "כיבוש השטחים, עדויות חיילים 2010-2000", שכבר תורגם לאנגלית, שבדית, גרמנית, צרפתית והולנדית.

המוניטין של 'שוברים שתיקה' נמצא בשפל בישראל בשל האשמות השווא שהוא מעלה בדבר "פשעי מלחמה" ו"הפרות של המשפט הבינלאומי" שבוצעו על-ידי צה"ל. ולכן, קיימת השקעה משמעותית של משאבים וכספים בהופעות בחו"ל, דבר המעלה שאלות: מי מממן את סיורים אלו? האם קיים ערך כלשהו לסיור בחו"ל? מי מרוויח מהקמפיין בפני קהל מחוץ לישראל? מי מגיב כאשר מועלות טענות שקריות?

ללא ספק, התורמים של 'שוברים שתיקה' אינם מקבלים תמורה לכספם. האיחוד האירופי, ספרד ונורבגיה, וקרנות כדוגמת הקרן החדשה לישראל תומכים במשימה של שוברים שתיקה: "להעלות את המודעות למציאות היום יומית בשטחים וליצור שיח ציבורי על המחיר המוסרי שבשליטה על אוכלוסייה אזרחית… החברה הישראלית חייבת להתמודד עם הנעשה בשמה ולהכיר במחיר המציאות שאליה היא שולחת את מיטב בניה ובנותיה".

באופן פרדוקסלי, משימה זו מתבצעת מול קהל בחו"ל –  באוניברסיטאות ובפורומים בינלאומיים. לקהל זה נמסר מידע מוטעה ומעוות, והוא שומע "עדויות" מפי חיילים ישראלים, המבקשים לרמוז כי אמצעי הביטחון הישראלים הם רק תירוץ בכדי "להטיל אימה" על הפלסטינים.

הניתוח המפורט של הספר על ידי מכון המחקר NGO Monitor מראה כי ארגון 'שוברים שתיקה' התאים עדויות לוחמים כך שהתיישבו עם ההנחה שהמדיניות הישראלית היא "איום, החדרת פחד וענישה בלתי מובחנת של האוכלוסייה הפלסטינית". בפועל, עדויות רבות סותרות את הטענה ומציינות בפירוש כי מקרים של התנהגות בלתי הולמת הובילו לענישה מצד המפקדים. אם כך, הקהל מאזין לדעות פוליטיות אישיות על הסכסוך הערבי-ישראלי, ללא צד המייצג את הציבור הישראלי הרחב.

'שוברים שתיקה' תרם גם לקיטוב בקמפוסים של אוניברסיטאות. באוניברסיטת ברקלי נדחתה חברותו של ארגון ג'יי-סטריט באיחוד הסטודנטים היהודים, בין השאר בשל אירוח נציגי "שוברים שתיקה". מנהיג הסטודנטים היהודים בברקלי ציין כי "האפקט של אירוח אירוע ציבורי כמו [שוברים שתיקה] מזיק לתדמיתה של ישראל בקמפוס שלנו".

עם זאת, שתי קבוצות מרוויחות מקמפיין זה. הקבוצה הראשונה היא 'שוברים שתיקה' ומנהיגיהם, המתוסכלים מדחיקתם לשוליים בתוך ישראל, לעומת הקהל בחו"ל ששותה את דבריהם בצמא. במקום להתמודד עם האתגר של לפנות לישראלים להם ניסיון אישי בצה"ל, 'שוברים שתיקה' "משכנעים" קהלים חסרי הבנה למציאות היומיומית, רק כדי לזכות בתשומת הלב.

הקבוצה השנייה המרוויחה מכך היא הפעילים הפרו-פלסטינים, שמשתמשים ב'שוברים שתיקה' לדמוניזציה של ישראל ונגד זכות היהודים להגדרה עצמית. בתוך קבוצה זו ניתן למנות את ועדת האו"ם האנטי-ישראלית ל"מימוש הזכויות הבלתי ניתנות להעברה של העם הפלסטיני", אשר אירחה "אירוע מיוחד" בהשתתפות 'שוברים שתיקה' ב-21 באוקטובר כחלק מקמפיין הדמוניזציה; או ערוץ Press TV של המשטר האיראני ששידר קטעים מתוך ההופעה של שוברים שתיקה.

ישנו גם סגן הנציג הפלסטיני לאו"ם, שהפציר "[בשוברים שתיקה] לקיים יותר אירועים, במיוחד בארה"ב", ודיפלומטים מאיחוד האמירויות ומפקיסטן, אשר שתיהן אינן מכירות בישראל, שנכחו במפגש של 'שוברים שתיקה' ב-2011.

הבעיה כאן אינה רק באירועים אלא גם במסר של 'שוברים שתיקה'. כארגון ישראלי, המנהיגים של 'שוברים שתיקה' בחרו לעודד לחץ בינלאומי על ישראל, על-ידי הזנת מנהיגי תנועת הדמוניזציה במידע מעוות כדי לקדם את דעותיהם הפוליטיות האישיות.

נפתלי בלנסון הוא העורך האחראי ב- NGO Monitor, מכון מחקר ירושלמי.