למרות ההכחשות, האיחוד האירופי והמדינות החברות בו מעורבים עד צוואר במימון של ארגונים המתקראים "ארגונים לא ממשלתיים", שמובילים את המלחמה הפוליטית נגד ישראל.

לדוגמה, לאחרונה העניק האיחוד האירופי 150 אלף יורו לארגון "יש דין" כמימון לפרויקט "אכיפת החוק על אנשי כוחות הביטחון במסגרת המשפט ההומניטרי הבינלאומי". המטרה המוצהרת של הפרויקט היא "שינוי המדיניות הישראלית בנוגע למחויבות אנשי כוחות הביטחון לתת דין וחשבון על הנעשה בשטחים הפלשתיניים הכבושים, באופן שיביא בחשבון את חומרתם ואת האופי השונה של פשעי מלחמה, ותוך הבחנתם מפשעים רגילים ומקומיים".

גולדסטון אמנם הכיר בכך שהדו"ח שכתב על עופרת יצוקה היה מוטה, ושה"ראיות" שסיפקו לו הארגונים לא הוכיחו את ההאשמות החמורות בדבר פשעי מלחמה. אבל בניגוד לחרטה שלו, פקידי האיחוד האירופי מוסיפים לספק תקציבי עתק לארגונים לא ממשלתיים המנהלים לוחמה פוליטית נגד ישראל. מעבר לנזק המוסרי ולאבסורד הכלכלי שיש בכך, הניסיון של האיחוד להשפיע על החברה כדי "לשנות את המדיניות הישראלית" לועג לדמוקרטיה.

מטרותיו של יש דין ידועות היטב לפקידי האיחוד האירופי כמו גם למקביליהם בממשלות אירלנד, בלגיה, גרמניה והולנד. בסיכום הכולל, מקורות זרים מספקים 94 אחוזים מתקציב יש דין. בעזרת הדו"חות והפעילויות המתקיימות פעמים רבות בשותפות עם ארגונים פוליטיים אחרים דוגמת "שוברים שתיקה", יש דין מכשירים את הדרך ללוחמה משפטית נגד בכירים ישראלים בבתי משפט של מדינות זרות ובבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC).

מדיניות זו השתקפה גם בדו"ח שהוגש לוועדת טירקל לבדיקת אירועי המשט לעזה, ובו קובע יש דין כי "ישראל לא עומדת בחובתה לחקור תלונות על הפרת הדין על ידי חיילים". נציגי יש דין משתתפים גם במסגרות כמו "טריבונל ראסל על פלסטין" כדי לקדם "השמצות אפרטהייד" (כפי שכינה זאת גולדסטון, שבעצמו שירת בביהמ"ש החוקתי של דרום אפריקה). כל קשר בין אלה לבין המשפט הבינלאומי ולזכויות האדם דמיוני. על רקע מציאות זו אפשר להבין את הטינה שחשים רוב הישראלים כלפי המממנים האירופאים של הלוחמה הפוליטית נגד ישראל. רגשות אלה הולידו לבסוף גם ניסיונות בעייתיים של חברי כנסת המנסים למצוא דרך להגביל את התמיכה בלוחמה הפוליטית המנוהלת על ידי ארגונים לא ממשלתיים. הדיון הציבורי שמתנהל בנושאים אלה בישראל ספג שרשרת גינויים מצד בכירים אירופאים ושותפיהם מהארגונים הלא ממשלתיים, בעזרת ביטויים כמו "התקפה על הדמוקרטיה". לנוכח האמור לעיל נראה שגינויים אלה אינם אלא צביעות. אם האיחוד האירופי והמדינות החברות בו, שחלק גדול מהן חברות בנאט"ו ומעורבות במלחמות משל עצמן, באמת מאמינים שכוחות הביטחון הישראליים אשמים ב"פשעי מלחמה", הם צריכים להציג האשמות אלה בגלוי ובמישרין, ולא באמצעות מימון מסיבי של ארגוני "חברה אזרחית".

הכותב הוא פרופ', נשיא מכון המחקר NGO Monitor