הטשטוש בין טרוריסטים לאזרחים שמאפיין את הלוחמה במאה ה-21 הגיע לשיא בעימות האלים בין "המשט לשחרור עזה" וחיל-הים הישראלי. מאות הנוסעים באוניה היו כביכול "פעילי-שלום" ב'שליחות הומאניטרית', שנועדה להביא סיוע לפלסטינים "הלכודים במצור הישראלי." בפועל מדובר היה בכסות שהסתירה אסטרטגיה, שכל מטרתה היתה למשוך את ישראל לעימות עקוב מדם ולחזק את הדימוי של ישראלים כ"פושעי מלחמה."

המשט הוא דוגמה לברית החדשה בין השמאל הקיצוני המערבי לבין ג'האדיסטים. בשנת 2001, 1500 ארגונים אסלאמים ומערבים השתתפו בפורום הארגונים הלא ממשלתיים בועידת דרבן נגד הגזענות, ואימצו נוסח שהכריז על ישראל כ"מדינת אפרטהייד גזענית," וקראו "לקהילה הבינלאומית לנקוט במדיניות של בידוד שלם ומוחלט."

השיטה יושמה גם במיתוס הטבח בג'נין בשנת 2002, בו 'זוועות ישראליות' דווחו על ידי אמצעי התקשורת המרכזיים וארגונים לא ממשלתיים כעובדה מוגמרת. האסטרטגיה שוכללה במלחמת לבנון השנייה ובמבצע עופרת יצוקה, כאשר פעילי הטרור של החמאס וחיזבאללה התקיפו אזרחים ישראלים מתוך ריכוזי אוכלוסייה אזרחית, אבל ישראל היא שהוחזקה כאחראית למוות הבלתי-נמנע של אזרחים, וזאת כתוצאה מההגנה העצמית הלגיטימית שבה נקטה. בכל אחד מהמקרים, פורסמו האשמות כוזבות של 'פשעי-מלחמה' על ידי ארגונים לא ממשלתיים, כולל ארגון אמנסטי ו-Human Rights Watch, ולאחר מכן אומצו על-ידי האו"ם, כמו בדו"ח גולדסטון.

ארגון הומניטרי או ארגון מחבלים?

התגרויות של "לשחרר את עזה" מסמנות הסלמה משמעותית. הקרן הטורקית לסיוע הומניטרי (IHH) רכשה את האניות וסיפקה את הכוחות הצבאיים-למחצה, שהתקיפו את החיילים שעלו לסיפון האוניה. תצלומי הווידאו מהאוניה מראים, שהחיילים פעלו בהגנה-עצמית בזמן שהותקפו באכזריות בידי אספסוף צמא ללינץ'. אותו אספסוף שלפני שיגור המשט שר קריאות קרב אסלאמיות.

עבור IHH, ה"סיוע ההומניטרי" הוא כיסוי, ובמקרה הטוב ביותר, מטרה שולית. ב-1977, פשטה המשטרה על בניין IHH באיסטנבול ומצאה כלי-נשק, חומרי נפץ, והוראות לבניית מטעני צד מאולתרים אשר נמצאים בשימוש נפוץ בידי מורדים וקבוצות טרור.

ז'אן-לואי ברוגיאר, השופט הצרפתי האמון על המלחמה נגד הטרור, סיפר על "התפקיד החשוב" של IHH בהשגת נשק ומסמכים, ובשיגור לוחמים במזימה לפוצץ את שדה התעופה בלוס-אנג'לס. ברוגיאר הזכיר את הקשרים בין IHH ואל-קאעדה במילאנו ומחבלים אלג'ירים בארופה, כמו גם את התפקיד החשוב בגיוס לוחמים שנשלחו לבוסניה, צ'צ'ניה, ואפגניסטן.

פשוט שנאה, זה הכל

שותף השני בעימות "ההומניטרי" היה תנועת הסולידריות הבינלאומית (ISM) שמקדמת "התנגדות" פלסטינית ומלבה אלימות. ב- 2003, מחבל מתאבד התפוצץ בכניסה למייק'ס פלייס בתל-אביב. שלושה נרצחו, ומעל חמישים נפצעו. המחבלים (אזרחים בריטים) נפגשו קודם לכן עם קבוצת חברי ISM. אדם שפירו, אחד ממייסדי הארגון, ואשתו הפלסטינית קידמו טקטיקות "אלימות ולא אלימות" בכדי לתמוך בהתנגדות הפלסטינית. בהצהרה משנת 2002 הם הודיעו ש"כן, אנשים יהרגו וייפצעו," אולם מיתות אלה "אינן אצילות פחות מאשר פעולת התאבדות [פיגוע]", ו"ייחשבו כשהיד לאללה." בשנת 2003, רייצ'ל קורי נהרגה בדרום עזה כאשר נשכבה בדרכו של בולדוזר צה"לי שהרס מבנה אשר כיסה על פתח של מנהרות הברחת נשק.

השנאה הקיצונית למערב ולישראל במיוחד, הינם סימן היכר של חברים רבים ב-ISM. תמונותיה של רייצ'ל קורי מציגות אשה כעוסה שמוקפת בילדים כשהיא מבעירה דגל אמריקאי. גרטה ברלין, הדוברת ומייסדת-שותפה של "המשט לשחרור עזה", הכריזה ש"במשך 60 שנה הפלסטינים חיכו לצדק. כמה זמן עוד עליהם לשלם את המחיר על מה שאירופה עוללה ליהודים??." בדומה ל-IHH, תוויות של "פעילי שלום" ו"עובדי סיוע הומניטרי" הן מסכה נוחה לשנאה.

ברית שמאלנית-אסלאמית זו זוכה לתמיכה של ארגונים מרכזיים כמו Human Rights Watch ואמנסטי. למרות החשיפות המביכות על גיוס הכספים של הארגון בערב הסעודית וההטייה השיטתית של מחלקת המזרח התיכון שלו, הוא הצטרף מייד לגינויים נגד ישראל. כלבי שמירה אלו, שפעם זכו להערכה, הפכו לחלק מובנה במאמצים להפליל תגובות לגיטימיות לטרור באמצעות האשמות כוזבות בדבר הפרות זכויות אדם. ישראל נמצאת בחזית הקדמית של אסטרטגיה זו, אך נאט"ו והמערב הם הבאים בתור – באפגניסטן, בעיראק, ובתימן.

* הכותב הוא נשיא NGO Monitor ומלמד במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן.