החלטת האיחוד האירופי להפסיק את שיתוף הפעולה הכלכלי עם מוסדות ישראליים מעבר לקו הירוק הושפעה רבות מפעילות לובי מאומצת של עשרות ארגונים לא ממשלתיים פוליטיים, אשר ממומנים על ידי האיחוד עצמו. כיצד הופך ארגון לא ממשלתי לזרוע של אינטרסים מדיניים זרים, במסווה של פעילות לטובת החברה? בשביל מדינות אירופיות מימון ממשלתי (ולעיתים סודי) לעשרות ארגונים לא ממשלתיים ישראליים ופלשתיניים הוא אמצעי מרכזי לקידום האינטרסים שלהן, במטרה לשנות את המדיניות הישראלית, תוך כדי עקיפת ההליכים הדמוקרטיים והדיפלומטיים.

אותם ארגונים פועלים בניסיון לחבל בקשריה של ישראל ולכפות את האג'נדה שלהם על הציבור, וכל נושא הקשור לסכסוך מנוצל בפשטנות להכפשתה. במצב אבסורדי זה בכירים אירופים ניזונים ממידע לא אמין, מקבלים מידע מוטעה ומעוות מארגונים שהם עצמם מממנים (המייצגים לכאורה את "החברה האזרחית" בישראל), מבקרים על סמך זה את ישראל וכך מחליטים על מדיניות שמנותקת מהמציאות. המעגל הסגור הופך את תהליך קבלת ההחלטות האירופי לכושל, מונע דיון מושכל ומעלה את השאלה אם ראוי שארגונים לא ממשלתיים פוליטיים וממשלות אירופה ישפיעו על הציבור הישראלי והפלשתיני.

תכנון המדיניות הלקוי מתבטא גם בקשר של האיחוד עם ארגונים בינלאומיים. כאשר משווים את השפה שבה האירופאים ניסחו את מסקנותיהם האחרונות, אי אפשר להתעלם מהדמיון הרב להמלצות שפירסמו 22 ארגונים לא ממשלתיים אירופיים ובינלאומיים בדו"ח מאוקטובר 2012 – שחלקם הגדול ממומן על ידי האיחוד עצמו. כמו כן, האיחוד הודה כי "הוועידה נוקטת כמה צעדים המוצעים בדו"ח זה (של הארגונים)…"

מחקר של NGO Monitor, תחת הכותרת "דיפלומטיה ממוחזרת", הראה תופעה זו באמצעות ניתוח דו"חות האיחוד בשנתיים האחרונות. הדו"חות נכתבו על ידי נציגים אירופאים ברשות הפלשתינית והעתיקו באופן רשלני דיווחים לא מבוססים של ארגונים פוליטיים, ללא שיתוף כל גורם ישראלי רשמי.

הצהרת האיחוד האירופי אינה כלכלית כפי שיש הנוטים לציירה. זוהי החלטה פוליטית והוכחה לכך אפשר למצוא במסמך ההנחיות, הקורא להפסיק שיתוף פעולה עם מוסדות ישראליים מעבר לקו הירוק, למעט "אלו שממומנים על ידי מסגרת EIDHR ומסגרת שותפים לשלום" – שבאמצעותן מעביר האיחוד כסף לאותם ארגונים ישראליים פוליטיים.

הסודיות סביב המימון לארגונים לא ממשלתיים וההתנהלות האירופית עושות עוול לאזרחי אירופה שמשלמים את החשבון ללא תוצאות, ולאזרחי ישראל. על הכנסת ועל הממשלה לדאוג שהבכירים האירופאים יסבירו את המוסר הכפול, את התלות בארגונים קיצוניים ובתקציבי הענק – הגדולים בהרבה מתקציב האיחוד האירופי המועבר לארגונים בדיקטטורות הגרועות בעולם. שימועים ודיונים בוועדות בכנסת ייתנו הזדמנות לאחראים למימון פעילות זו לספק תשובות ישירות ולהבהיר בפומבי את כוונותיהם.

על האיחוד האירופי להבין שפעולות עוינות גורמות לתגובות הפוכות, ואלו מרחיקות את הסיכוי להידברות ולתהליך שלום המבוסס על אמון.

איתי ראובני הוא חוקר במכון המחקר NGO Monitor