בשנת 2001 נערכה בדרום אפריקה ועידת דרבן. שמה הרשמי היה ועידת האו"ם נגד גזענות. במהלך הוועידה הובילו ארגונים לא ממשלתיים קו נגד ישראל אשר האשים אותה בגזענות, במדיניות אפרטהייד ובעוד כהנה וכהנה.
העובדה שארגונים לא ממשלתיים היו מסוגלים להוביל קו כל כך אנטי ישראלי בוועידה של האו"ם זעזעה את פרופ' ג'ארלד שטיינברג, פרופ' לפוליטיקה באוניברסיטת בר אילן. שטיינברג החליט להקים ארגון לא ממשלתי משלו אשר יעקוב אחר פעילותם של ארגונים לא ממשלתיים כדי לבדוק האם הם פועלים על פי מטרותיהם המוצהרות, איזה אינטרסים הם באמת מייצגים וכדי להגביר את שקיפותם.

מאז מנהל ארגונו של שטיינברג מחקרים רבים אודות הפעילות של עשרות ארגונים לא ממשלתיים במטרה לחשוף את מקורות המימון שלהם ואת המניעים האמיתיים שלהם. אולם הארגון של שטיינברג, NGO Monitor, דווקא אינו תומך בהקמת ועידה החקירה הפרלמנטארית.

"ועדת החקירה היא מסגרת בעייתית לדיון הזה, מכיוון שזה נושא טעון פוליטית ועשוי להסיט את הדיון מהבעיה האמיתית. אם הכנסת תחוקק חוקים בנושא זה טוב, אבל לוועדת חקירה אין מערכת מספיק טובה של בלמים ואיזונים כדי להגיע לתוצאה מדויקת", מסביר ג'ייסון אדלשטיין, דובר הארגון, בריאיון לאפוק טיימס.

יחד עם זאת אדלשטיין לא מבטל את הצורך בחקירה יסודית של מקורות המימון של הארגונים הלא ממשלתיים בישראל. אדלשטיין טוען כי מחקרם מצא מקרים רבים בהם עמותות דיווחו בצורה חלקית או שלא דווחו כלל לרשם העמותות. לדעתו חשוב לתקן את החוק במדינת ישראל כך שיאפשר אכיפה יותר משמעותית כנגד ארגונים שלא מדווחים כנדרש לרשם העמותות.

 

האירופאים משלמים ולא יודעים לאן הולך הכסף

על פי כל החקירות שניהלו ב-NGO Monitor אין סימנים המעידים על כסף ערבי שמממן ארגונים לא ממשלתיים לזכויות אדם בישראל. יחד עם זאת ישנו כסף שמגיע מממשלות אירופאיות ומהאיחוד אירופי ולא מעט.

לפי אדלשטיין עשרות מיליוני דולרים בשנה מגיעים מממשלות באירופה לארגונים לא ממשלתיים בישראל וחלק נכבד מנתיב הכספים הזו אינו שקוף מספיק. כדוגמה לכך מביא אדלשטיין את הסיפור הבא, בו מסתבר כי ממשלת הולנד, מבלי שהייתה מודעת לכך, מימנה בסכומי כסף לא מבוטלים ארגון לא ממשלתי שמכנה את בכירי הרשות הפלסטינית "משת"פים".

הארגון, בשם "אינתיפאדה אלקטרונית" (EI) מקיים אתר אינטרנט המגדיר את עצמו כ"ארגון עצמאי ללא מטרות רווח, לחינוך מקיף של הציבור על ההיבטים הכלכליים, הפוליטיים, המשפטיים והאנושיים של הכיבוש הישראלי בן 40 השנה". מייסד הארגון, עלי אבו נימה, הוא אדם שאינו מכיר בישראל כמדינה יהודית ורואה במנהיגים הערבים שמנהלים מו"מ עם ישראל כ"משת"פים". עלי גם מגן על מדיניות החמאס שלא לאפשר לצלב האדם לבקר את גלעד שליט.

על פי חקירה של NGO Monitor, בין השנים 2009-2006 הועברו כ-150,000 אירו מממשלת הולנד ל-EI. הכספים עברו דרך ארגון נוצרי בשם ICCO שנותן תמיכה כלכלית לארגוני זכויות אדם בכל העולם.

ממשלת הולנד לא הייתה מודעת לכך שהיא מעבירה סכומים כאלו לארגון שאינו מכיר בישראל כמדינה יהודית. לאחרונה דיווח ארגון ICCO כי בעקבות התחקיר של NGO Monitor פנה אליהם שר החוץ ההולנדי בבקשה לחדול מהעברת כספים ל-EI אולם ICCO הודיעו כי אינם מתכוונים לעשות זאת.

אדלשטיין אומר שזו רק דוגמה אחת שמשקפת את הבעיה הקיימת באיחוד האירופי. "הם רוצים לתת את הכסף למטרות הומניטאריות, והם מאמינים שזה באמת משמש למטרות הומניטאריות, אבל המחקר שלנו מראה שזה לא המצב. הכסף הולך לארגונים שהם ממש לא הומניטאריים, הם פוליטיים. ישנם מקרים שבהם הם פשוט לא מודעים לכך".

כדי להתמודד עם הבעיה מציע אדלשטיין לקדם חקיקה באירופה שתמנע מצבים כאלו, "צריך חוקים להגברת השקיפות שדורשים מממשלות מצד אחד לדווח על כל המימון שהם נותנים לארגונים לא ממשלתיים, ומצד שני לפקח על הכספים הללו ולוודא שהכסף מופנה למטרות שהם התכוונו אליהן".

 

קל להתמקד בישראל

אחד הדברים שהבחינו בו ב-NGO Monitor היא העובדה שארגוני זכויות אדם מתמקדים הרבה יותר בישראל מאשר בכל מקום אחר בעולם. "ראינו התמקדות גדולה באזור הזה ובקונפליקט הזה הרבה מעבר למה שראינו באזורים אחרים", מסביר אדלשטיין.

הדברים הגיעו לידי כך שבשנת 2009, רוברט ברנשטיין, המייסד של אחד מארגוני זכויות האדם הגדולים בעולם – (Human Rights Watch (HRW, ומי שעמד בראשו במשך כ-20 שנה, פירסם מאמר בניו יורק טיימס המבקר את מדיניות הארגון כלפי ישראל.

ברנשטיין הסביר במאמר שהמטרה המקורית של ארגוני זכויות אדם הייתה להתמקד במדינות סגורות שאין בהן דמוקרטיה, ולכן נעשתה הבחנה מודעת בין ישראל להבין המדינות הסגורות בעולם. ברנשטיין הסביר את ההחלטה בעובדה שבישראל יש מערכת שלטון דמוקרטית אשר יכולה לתקן טעויות שמתגלות בעוד במדינות טוטאליטריות דוגמת מדינות ערב, סין וכדומה אין כל מנגנוניים אשר יכולים לתקן את העוולות.

החקירות של NGO Monitor הראו כי כמות הדוחות שנכתבו על ישראל גדולה הרבה יותר מכל הדוחות שנכתבו על שאר מדינות האזור (ראו טבלאות).

אדלשטיין מסביר כי להערכתו הדבר נובע בין היתר מהעובדה שבישראל קל יותר לחקור, המדינה פתוחה וחופשית, וחוקרים של ארגוני זכויות אדם יכולים לפעול בישראל בחופשיות לעומת מדינות סגורות.

סיבה נוספת עשויה להיות קשורה לנושאי מימון. ב-2009 פירסם עיתון ה"וול סטריט ג'ורנל" כי נציגה של HRW נסעה לגיוס כספים בסעודיה. ייתכן שפעילות יתר מול ישראל עוזרת לארגון לגייס כספים במדינות ערב.