האם על ישראל למנוע מממשלות זרות, בעיקר באירופה, להעביר תקציבים עצומים לקבוצות שוליים כמו שוברים שתיקה, יש דין, ומחסום ווטש לטובת קמפיינים נגד ישראל ברחבי העולם? אולי התשובה היא לאסור לחלוטין על העברת תקציבים ממשלתיים זרים לארגונים לא ממשלתיים בישראל – הרי מימון ממשלתי (אירופאי) לארגונים רבים שאינם ממשלתיים (בישראל), הינו רעיון מגוחך. אבל איסורים הינם תופעה לא רצויה בדמוקרטיה, וישנם גם פתרונות אחרים. מדיניות של שקיפות מוחלטת לגבי מקורות המימון הזרים מעין אלו, תהווה צעד חשוב ומוצדק, גם אם מאוד מאוחר, אשר יוכל להגן על הדמוקרטיה הישראלית ממניפולציות חיצוניות מעין אלו.

עשרות מיליוני אירו, לירות שטרלינג, קרונות נורווגיות ופרנקים שוויצרים מועברים כל שנה ממשלות אירופאיות לעשרות ארגונים לא ממשלתיים פוליטים, אולם מרבית הכספים נותרים חסויים. המימון לארגונים כמו "יש דין", "הועד הישראלי נגד הריסת בתים", רופאים למען זכויות האדם", "שוברים שתיקה", "במקום", "שלום עכשיו" וכו', מסווג בידי ממשלות אלו כ"סודי ביותר", ומעשה זה משקף את ההבנה כי העברת הכספים הזאת נעדרת לגיטימיות בסיסית.

הדיבוק שבסודיות זו משתקף בעובדה שהשגריר ההולנדי בישראל וסגן מנהל המשלחת הספרדית בארץ הכירו בכך שהממשלה שלהם עצמם לא ידעה אותם בדבר המימון לארגונים לא ממשלתיים בישראל.

אכן, ממון רב מגיע לארגונים בישראל דווקא בנתיבים מחוץ למשרדי החוץ הזרים, והוא מנותב באמצעות מספר סוכנויות סיוע שונות, דוגמת הסוכנות השוודית לשיתוף פעולה ופיתוח והמחלקה הבריטית להתפתחות בינלאומית. לעיתים קרובות, הפקידים בסוכוניות אלו מצויים בקשרים קרובים עם בכירים בארגונים שאותם הם מממנים, והם חולקים את אותו בסיס אידיאולוגי ומוסרי.

הנציבות האירופאית מימנה את פעילות תנועת "ארבע אמהות"


בצורה דומה, הנציבות האירופאית (EC) מזרימה עשרות מיליוני אירו כל שנה (הסכום הכולל מסווג) תחת מספר תוכניות, ולתשלומים אלו אין בסיס מידע מרכזי או פירוט מחושב של ניצול הכספים. לאחר שמעק"ב (מחקר עמותות וקרנות בארץ ובחו"ל – NGO Monitor) העביר בקשה רשמית לקבלת פרטים אלו תחת חוקי "חופש המידע" של הנציבות, התגובה הראשונית של פקידי האיחוד הייתה ניסיון לעשות שימוש בחוקי הבטיחות בשביל למנוע את העברת המידע.

בעקבות עתירה של מעק"ב, ולאחר שישה חודשי המתנה, הנציבות שלחה דיסק אשר הכיל מספר מסמכים, אשר מהם כמעט כל המידע צונזר וסומן בשחור – הוכחה נוספת למניפולציה המסיבית אשר הינה סוד שמור היטב.

חוק אשר ידרוש חשיפה מלאה של כל העברת כספים ממשלתית זרה לארגון לא ממשלתי ישראלי 60 יום מראש, יסיר את הלוט מהנורמה האנטי-דמוקרטית והאסורה הנוכחית. ישראל הינה המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם שבה מדינות דמוקרטיות אחרות משפיעות על מדיניות הממשלה ודעת-הקהל באמצעות העברת כספים עצומה לארגונים לא ממשלתיים.

יש לחייב ארגונים לא ממשלתיים בישראל גם לפרט ת נתוני המימון הממשלתי הזר בזמן שהם מפרסמים מודעה בעיתון, מארגנים עצרות והפגנות, או יוזמים עתירה לבית המשפט העליון ובג"ץ. כמה ישראלים יודעים שממשלת בריטניה עומדת מאחורי כמות העתירות הבלתי פוסקת של "שלום עכשיו" לבג"ץ, וכמה שופטים עליונים מודעים לכך ש"יש דין" זוכה למימון הולנדי בתמורה לעתירות הרבות שהארגון מגיש לבית המשפט? כמה פקידי ממשל מודעים לכך שהנציבות האירופאית מימנה את פעילות תנועת "ארבע אמהות" אשר עוררה לחץ ציבורי שהוביל לנסיגה החד-צדדית מלבנון, ולמצב הנוכחי בלבנון?

חקיקה ומדיניות כזו לא תהיינה ייחודיות לישראל. בארצות הברית, גופי לובי אשר נהנים ממימון של מדינות אחרות מחוייבים להירשם בחוק כסוכנים ממשלתיים זרים. פעולה זו לא מונעת את חופש הביטוי, אולם היא מעמידה את הציבור על המשמר, כמו גם את חברי הפרלמנט ואחרים בדבר מקורות המימון והמשאבים שמיוחדים לפעילות לובי זו.

שקיפות כזו אולי לא תפסיק את המימון הממשלתי הזר לארגונים לא ממשלתיים, אולם היא תגרום לממשלות זרות להיתקל בקשיים בבואם להצדיק את עמדתם.

הכותב הוא המייסד של מעק"ב (NGO Monitor) וראש המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן.