מובאה:

חיפשו את האישה
הבוקר מתקיים כנס השמאל הישראלי בהשתתפות יצחק (בוז'י) הרצוג, זהבה גלאון, אחמד טיבי, אברהם בורג, ד"ר דב חנין, רוב ח"כי העבודה והתנועה ומרצ, ושני כותבים ב"הארץ". הוזמנה גם הח"כית לשעבר (עבודה־עצמאות) ד"ר עינת וילף, שמיהרה לחזור ממסע הסברה למען ישראל בארה"ב. אבל אז הודיע לה רכז הכנס, יריב אופנהיימר מ"שלום עכשיו", שאמנם הזמינו אותה, אבל לא יניחו לה לדבר.
וילף הצטיינה כח"כית (למשל, במאבק נגד הפירמידות). היא דוקטור למדע המדינה מקיימברידג'. תומכת בפתרון של שתי מדינות לשני עמים – אבל מתנגדת לגורמים בשמאל המעודדים את בידוד ישראל בעולם. אם השמאל עוזר להחרים את ישראל, טענה, הוא לעולם לא יחזור לשלטון. ככזאת, היא חברה בארגון שהקים הפרופסור ג'ראלד שטיינברג ומשתתפים בו נשואי פנים כסניגורה הגדול של ישראל המשפטן פרופסור אלן דרשוביץ וזוכה פרס נובל הסופר אלי ויזל -NGO Monitor.
כפי ששלום עכשיו מקיימת מעקב אחרי חריגות בנייה בהתנחלויות – כך עמותה זו בודקת אם ארגוני זכויות אדם סוטים מתפקידם כדי לעשות נפשות בעולם לבידודה של ישראל. שתי הפעולות המנוגדות של אופנהיימר ושל וילף סבירות בכל דמוקרטיה.
ברור שאילו השמאל הזמין לדיון את דרשוביץ (שלשום אירחוהו ציפי לבני והשופט אליקים רובינשטיין במכון ללימודי ביטחון לאומי) או את ויזל, לא היה מעז לבטל את הופעתם. אבל וילף? מארגני כנס השמאל, שרוממות הדמוקרטיה בפיהם, חשים שסתימת פיה תעורר אדווה בלבד.
רק שהרצוג מקדים לקרוא עיתונים ומכיר את המסופר כאן. במקומו הייתי מודיע לשמאל שאינו מסוגל לשמוע מילה להגנת ישראל כי אם וילף מוחרמת – גם הוא נשאר בבית הקפה השכונתי. לטובת חופש הביטוי, למען מפלגת העבודה.

לקריאת המאמר המלא הקישו כאן