כשמונים מדינות וארגונים בין-לאומיים התכנסו בשבוע שעבר בשארם א-שייח' לגייס כספים לעזרת עזה. המדינות השונות גייסו כ-5.5 מיליארד דולר שיועברו למוסדות הרשות ולפרויקטים הומניטאריים של ארגונים בין-לאומיים הפועלים בשטחים הפלסטינים באופן קבוע. חלק מהארגונים האלו אינם גופים ניטרליים בסכסוך הישראלי פלסטיני, אלא גם לוקחים לעצמם את הזכות להשפיע על פעולות הקהילה הבין-לאומית. חלקם מנסים לבודד את ישראל בזירה הבין-לאומית ולערער את הלגיטימיות שלה.
הפגישה בשארם א-שייח' אינה הפעם הראשונה בה יש התגייסות כזו למען הפלסטינים. כל שנה פונה האו"ם אל מדינות העולם ומבקש שיתרמו כסף לאחר אסון מסוים שקרה, והקהילה הבינלאומית מגייסת כספים עבור הפלסטינים ו"אזורי משבר" אחרים. בסוף שנת 2007, לאחר ההשתלטות של החמאס על עזה, נאספו 7.4 מיליארד דולר שהיו אמורים לעבור למוסדות הרשות הפלסטינית.

המדינות התורמות יכולות להעביר את הכספים ישירות לאוצר הרשות הפלסטינית, למוסדותיה או לפרויקטים ספציפיים המופעלים על ידי סוכנויות של האו"ם, או לארגונים לא ממשלתיים הפועלים בשטחי הרשות הפלסטינית.

 

ארגונים הומניטריים נגד ישראל

חלק מהארגונים ההומניטריים ומהארגונים לזכויות אדם הזוכים לתרומות ממדינות המערב עוסקים לא רק בסיוע לפלסטינים, אלא גם בניהול תעמולה נגד ישראל ובניהול קמפיין משפטי נגד "הפשעים נגד האנושות" שישראל מבצעת.

אחד הארגונים האלו הוא "התאחדות אל דמיר לזכויות אדם". חלק מהתורמים לאל-דמיר הם האיחוד האירופי, מספר קרנות של האו"ם, קרן פורד ומשרד הנציג הנורווגי לרשות הפלסטינית. הפרסומים באתר האינטרנט של ההתאחדות מתארים את פעולות צה"ל בעזה ובשטחים כפשעים נגד האנושות וחלקם קוראים למסע משפטי בין-לאומי נגד בכירים בישראל באשמת "ביצוע פשעים אלו".

אחד מהפרסומים של ההתאחדות, שפורסם ביום השנה האחרון להצהרת בלפור, תוקף את ההיגיון מאחורי ההצהרה ואת המעמד המיוחד שניתן ליהודים "על אדמה פלסטינית".

"הפלסטינים סובלים עד עכשיו בשל ההצהרה הזו", נכתב באתר של ההתאחדות. "על הממשלה הבריטית למשוך חזרה את ההצהרה הזו ולהתנצל בפני הפלסטינים. מדינות אחרות הדואגות לבעיה הפלסטינית אינן צריכות להיות מחויבות להצהרה הזו בשל אי חוקיותה".

בשקט, בשפה משפטית ובמימון אירופי, חותרים ארגונים המכנים את עצמם הומניטריים תחת הלגיטימיות של מדינת ישראל. ארגונים מסוג זה מנצלים את המבצע בעזה ואת הפגיעה באזרחים כדי לסלק את ישראל ממשפחת העמים.

דוגמה נוספת ניתן למצוא בארגון "אל חק" שתואר כאחד מהארגונים המובילים בניצול החוק הבין-לאומי ככלי לשלילת הלגיטמיות של ישראל. הארגון פועל לאיסוף והכנת עבודת רקע משפטית לתביעה עתידית נגד קצינים ישראלים על הפרות זכויות אדם. נוסף לכך, אחת מהמטרות המצוינות בתכנית הפעולה של הארגון, שפורסמה באתר האינטרנט שלו, היא לבודד את ישראל בקהילה הבין-לאומית על ידי ערעור הקשר בינה לבין ישראל. לדברי הארגון, הדרך לעשות כן היא על ידי חבירה עם קבוצות בתוך מדינת היעד וניהול קמפיין תקשורתי נגד ישראל והוצאת פרסומים רבים בעיתונות.

חלק מהקמפיין התקשורתי של ארגון "אל חק" מתמקד בכפרים שנהרסו במלחמת העצמאות. הארגון פועל באמצעים משפטיים למען זכות השיבה לכפרים ערביים בתוך תחומי הקו הירוק שנהרסו ב-48. הארגון אינו מפריד בין השלטון הישראלי בשטחים שמעבר לקו הירוק לבין השלטון הישראלי בגבולות 67, ובכך למעשה הוא מציג את ישראל כולה כגוף כובש שאינו לגיטימי.

הארגון זכה בפרס הולנדי לזכויות אדם, יחד עם הארגון הישראלי "בצלם". חלק מהתורמים לארגון הם ממשלת קנדה, ממשלת אירלנד וממשלת הולנד וכן מספר ארגונים אירופיים אחרים.

 

אסטרטגיה כוללת

הארגונים הלא ממשלתיים הפועלים בגדה המערבית ובעזה, בייחוד הגדולים שבהם, נהנים מאמינות בזירה הבין-לאומית וגופים רבים של האו"ם והקהילה הבין-לאומית מקבלים מארגונים אלו ניירות עמדה וניתוחי מדיניות.

לדברי הארגון NGO Monitor המבקר פעולות של ארגונים הומניטריים וארגונים לזכויות אדם בגדה המערבית, בעזה ובעולם נגד ישראל, יותר מ-50 ארגונים לזכויות אדם וארגונים הומניטריים פרסמו מאות הצהרות וגילויי דעת במהלך מבצע עופרת יצוקה. המשותף להצהרות האלו, לדברי הארגון, היו סילוף מכוון של העובדות, הפצת דיסאינפורמציה והפעלת מסר כפול, תוך התעלמות מהפרות זכויות אדם מצד הפלסטינים. בראש הארגון, היושב בירושלים, עומד פרופ' ג'ראלד שטיינברג מאוניברסיטת בר אילן.

לדברי הארגון, ההכפשות והדה-לגיטימציה מצד ארגונים אלו הן חלק מאסטרטגיה כוללת – "אסטרטגיית דרבן" – על שם ועידת האו"ם נגד גזענות שנערכה בדרבן בשנת 2001. בוועידה זו הצליחו ארגונים לא ממשלתיים להטות את סדר היום של הוועידה נגד ישראל. אסטרטגיה זו נועדה לבודד את ישראל באמצעים משפטיים בזירה הבין-לאומית כדי לקדם מטרות פוליטיות פלסטיניות. מאז אותו הכנס, טוען הארגון, נוסתה אסטרטגיה זו בהצלחה מספר פעמים: בקידום הסיפור על הטבח בג'נין, במהלך חומת מגן; בתעמולה נגד גדר ההפרדה והטענות שישראל היא מדינת אפרטהייד; בניסיון להטיל חרם אקדמי על ישראל, במהלך מלחמת לבנון השנייה; ובמהלך המבצע האחרון בעזה.

בעוד מנהיגי ישראל מסתכלים מזרחה, אל האיום האיראני, כדאי שישימו לב לזירה החדשה הצומחת בבתי המשפט של אירופה.