עם סיומה של הלחימה בשטח, תשומת הלב הלאומית צריכה לעבור ללחימה בזירה הבינלאומית. מינויה של "ועדת החקירה" החדשה מטעם מועצת זכויות האדם של האו"ם, לבחינת פעולותיה של ישראל במבצע צוק איתן, אינה מפתיעה כלל: מאז הקמת המועצה ב־2006 הוקמו ועדות מיוחדות לחקירה ולביקורת על ישראל יותר מלכל שאר העולם יחד.

ממשלת ישראל לא שיתפה פעולה עם משפטי השדה הללו, ולאור הראיות והמסקנות המבישות של הוועדות, נראה כי מדיניות זו היתה המתאימה ביותר. דו"ח גולדסטון (יותר מ־500 דפים) וקודמיו נכתבו בעיקר על ידי צוות מועצת זכויות האדם של האו"ם ו"חוקרים" נוספים, המקושרים ברובם עם ארגונים לא־ממשלתיים פוליטיים, העובדים בצמוד למועצת זכויות האדם. גולדסטון עצמו היה מקושר לארגון Human Rights Watch, אשר לעומד בראשו, קנת' רות', היסטוריה ארוכה של עוינות עמוקה כלפי ישראל. בשימועים שוועדת גולדסטון ערכה, עדים מומחים שלא האשימו את ישראל ב"פשעי מלחמה" זכו להתעלמות. הקולונל ריצ'רד קמפ, לשעבר מפקד הכוחות הבריטיים באפגניסטן ומומחה בלחימה נגד טרור, הציע שוב ושוב לתת עדות בנושאי מפתח הקשורים לפעולות צה"ל בעזה, אך נדחה.

חקירת צוק איתן לא תהיה שונה. שאבאס, שמונה ליו"ר ועדת החקירה, הוכיח את עוינותו לישראל בדרכים רבות ולאורך זמן. אין ספק כמעט שהוא יחתום על כל דו"ח אנטי־ישראלי שיפיק צוות המועצה.

דו"חות מפורטים שפורסמו על ידי צה"ל ומשרד החוץ על מבצע עופרת יצוקה ופורסמו בפומבי לרווחת כלל הציבור, זכו גם הם להתעלמות מוחלטת. במקום זאת, הדו"ח התבסס ברובו על "ראיות" בלתי ניתנות לאימות שסופקו על ידי רשת הארגונים האנטי־ישראליים. הדו"ח לא בחן אף לא תקרית אחת של פשעי המלחמה שביצע חמאס, ונוסף על כך – לא היה אזכור לתפקידן של ממשלות איראן וסוריה, שסיפקו רקטות וטילים קטלניים שהוחבאו בבתי ספר, במסגדים ובבתי"ח, תוך כדי הפרה של החוק הבינ"ל.

כאשר ישראל מסרבת לשתף פעולה עם ועדות מוטות אלה, היא גם מערערת על הלגיטימיות שלהן. לאחר שפורסם דו"ח גולדסטון, שהיה רווי טעויות, השופט גולדסטון הבין כי הוא תומרן על ידי צוות מועצת זכויות האדם שחיבר את הדו"ח. באפריל 2010 היה לו האומץ להודות במאמר ב"וושינגטון פוסט" כי הדו"ח היה מוטעה מיסודו. אם ממשלת ישראל היתה משתפת פעולה עם ועדת החקירה, דבר לא היה משתנה בתוכנו של הדו"ח, אך הקהילה הבינלאומית היתה טוענת כי ישראל מכירה בו כלגיטימי; כמו כן, ספק אם גולדסטון היה חוזר בו מהדו"ח.

בזמן שישראל מתכוננת ל"גולדסטון 2", או לוועדת שאבאס, חשוב לזכור רקע זה. ישראל הראתה בעבר נכונות לשתף פעולה בחקירות מקצועיות, כפי שהיה בוועדת פאלמר שחקרה בחסות מזכ"ל האו"ם את תקרית המשט הטורקי ב־2010. אך תהליך גולדסטון מראה בבירור כי מסקנות הוועדות בחסות מועצת זכויות האדם, הנשלטת ומנוהלת על ידי צוות מוטה פוליטית, נקבעות מראש ואינן ניתנות לשינוי, זאת ללא קשר לשאלה אם ישראל תשתף פעולה או לא.

הכותב הוא פרופסור למדעי המדינה וליחסים בינלאומיים באוניברסיטת בר־אילן ונשיא מכון המחקר NGO Monitor