ישראל מדינה קטנה. עסוקה מאז הקמתה בשאלות קיום קרדינליות, מעיקות, מטרידות, המפלגות וקורעות את החברה בתוכה לקבוצות מקוטבות עד עוינות. הוויכוח בישראל מתנהל במישור הפוליטי, התקשורתי, האקדמי והמשפטי. לשם כך הוקמו, בין השאר, עשרות עד מאות עמותות וקבוצות לחץ פוליטיות וחברתיות המבקשות להשפיע לא רק על השיח הציבורי, אלא על מדיניות הממשלה.

לאחרונה פורסם מחקר חשוב (זמין בהרחבה באינטרנט) של המכון לאסטרטגיה ציונית ושל ארגון NGO Monitor, החושף חלק ממקורות המימון של כ?50 ארגונים לא ממשלתיים של השמאל בישראל.

הישראלי הממוצע שומע על עתירה לבית המשפט העליון בנושא גדר ההפרדה, ביחס למבצע עופרת יצוקה, בעניין העברת אדמות הקרן הקיימת לישראל מרשות העם היהודי לרשות אזרחי ישראל הערבים; הוא רואה הפגנות קבועות בתאריכים שונים, באירועים שונים, בארץ ובחו"ל – רובן נגד מדיניות ישראל הרשמית; הוא רואה עתירות לבית המשפט הבינלאומי בהאג, החלטות אנטי?ישראליות בדרבן ובמקומות אחרים בעולם, ועוד שלל נושאים שעיקרם ערעור ריבונותה של מדינת ישראל – וחושב לעצמו שזה נורא ולא בסדר ושצריך לעשות משהו נגד.

אבל הישראלי לא יודע שמאחורי הפעילות האנטי?ישראלית, שפעמים רבות מופיעה במסווה של דאגה לזכויות האדם (כלומר: זכויות הערבים והפלשתינים ואף פעם לא זכויות העם היהודי בארצו), עומדים לא רק אנשים פרטיים; מאחורי הארגונים הללו עומדות מדינות אירופיות כמו שבדיה, בריטניה, נורבגיה, פינלנד, גרמניה ומדינות נוספות (וכן האיחוד האירופי עצמו), המבקשות "לחנך" את מדינת ישראל ולהתאים את מדיניותה להשקפתן הפוליטית והערכית.

זה מצב חסר תקדים שבו לא פילנתרופים פרטיים מעניקים מהונם לאזרחי מדינה זרה, אלא מדינות דמוקרטיות מתערבות בניסיון להשפיע על מדיניותה של דמוקרטיה. תארו לעצמכם שישראל היתה מתערבת במחלוקת הפוליטית במדינות אירופיות, למשל מממנת ארגונים בסקיים המבקשים להיפרד מספרד – איזו שערורייה היתה מתחוללת אז?

הכוח של ארגונים קטנים אלה להציק מתעצם עם תקציבים של מיליונים בשנה. הם יכולים להסתובב בעולם ולהציג חזות נקייה של פעילות למען זכויות אדם בעוד את מדינתם הם מציירים כגזענית. הנה, דו"ח גולדסטון שפורסם לאחרונה הסתמך במחצית מציטוטיו על פרסומים של ארגון "שוברים שתיקה". הארגון הזה, למשל, קיבל ב-2008 מאות אלפי שקלים מהשגרירות הבריטית, מהשגרירות ההולנדית ומהאיחוד האירופי.

חלק מהארגונים מפרסמים דו"חות ו"מחקרים" שמטרתם אחת: הכפשת מדינת ישראל בזירה הבינלאומית וקריאה לאלץ אותה לשנות את מדיניותה. מנגד, חלקם באים עם כוונות טובות אבל משמשים כלי שרת בידי גורמים זרים המבקשים לקעקע את זכות קיומה של ישראל. בוועידת האו"ם נגד גזענות הידועה לשמצה מ-2001 שנערכה בדרבן, הגו משתתפי הפורום של הארגונים הלא?ממשלתיים אסטרטגיה של מאבק "בעוצמה רכה" לטובת האינטרסים הפלשתיניים בזירה הבינלאומית, וזאת באמצעות השימוש בכלים כמו לוחמה משפטית (תביעות נגד שרים וקצינים ישראלים), מסעות חרם (אקדמי ומסחרי), סנקציות נגד ישראל ודמוניזציה של מדינת היהודים. הלוחמה המשפטית שהארגונים הללו מפעילים מתבססת, בין השאר, על הדו"חות וה"מחקרים" שפירסמו הארגונים הישראליים. הם נתפסים כאמינים משום שזאת עדות ישראלית "מבפנים".

הדברים מחייבים כל עמותה לשקיפות מלאה ולפרסום עד לרמת השקל של מקורות המימון שלה. הציבור צריך לדעת בשם מי פועלות העמותות השונות (כולל אלה של הימין). בנוסף, הכנסת והממשלה צריכות להתעורר ולדרוש בתקיפות ממדינות אירופה להפסיק לחתור תחת הריבונות הישראלית, אולי אפילו לחוקק חוק שיאסור לקבל מימון ממקור המזוהה עם ממשלה זרה או המשתייך ישירות אליה.

דרדור מעמדה של ישראל בעולם הוא, בין השאר, פועל יוצא של הפעילות הזאת. לא האיחוד האירופי או מדינה כלשהי בתוכו יקבעו את גבולות ירושלים או ישראל, ובטח לא הם אלה שיתערבו בשאלות הנוגעות לעתידו של העם היהודי כאן. זה תלוי בנו, ויפה שעה אחת קודם.